פרד...

אני צופה בכם מהצד.

הו, כן, בשניכם. 

בכל פעם שאני מגיעה לביקור אני רואה אתכם.

הו, כן, את שניכם.

באופן כלשהו אתם המשכתם כמו משפחתכם, אבל חלק מכם נותר תקוע.

אף אחד מכם לא רוצה לעזוב. אני יודעת את זה.

כשהגעתי למחילה ביום חמישי שעבר צפיתי בך מציג את ההמצאה החדשה שלך.

ויכולתי לראות, שאתה חושב רק עליו.

אתה רוצה שהוא יהיה שם איתך.

אתה רוצה שהוא יהיה שותף להמצאה הזאת.

אתה רוצה שהוא יחזור.

אני יודעת שכל מה שאתה רוצה הוא לדבר איתו, רק לשנייה.

אני יודעת שכל מה שאתה רוצה זה לראות אותו, רק לרגע.

אבל אף אחד מכם, לא אתה ולא הוא, לא מבינים שהוא כן כאן.

אל תנשא את מבטך אל השמיים.

אל תסתכל בגעגועים על האופק.

כל מה שאתה צריך לעשות זה רק להתבונן לתוך עצמך, ושם תראה אותו.

כי הקשר החזק ביניכם עודנו שם, הקשר הזה לא יינתק לעולם.

אתה מתגעגע אליו, אף על פי שהוא בעצם כל הזמן איתך.

אבל אני מבינה אותך.

לפעמים אני באה אל משרד הקסמים, מתקרבת אל הפרגוד ומדברת איתה.

אבל בפעמים אחרות, אני רק לוחשת לעצמי, ואני יודעת שלא חשוב מה, היא תשמע.

וגם אתם עוד יכולים להיות ביחד. גם אצלכם עוד לא הכל אבוד.

בבקשה, תקשיבו לי.

בבקשה, תסתכלו עליי.

אבל מעל לכל, תסתכלו על עצמכם.

אתם לא לבד.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

זה יצא לי קצת מוזר, אני מקווה שהבנתם מה ניסיתי לכתוב

הפרק הקודם