הארי פוטרים נפגשים

היי! אני רק רוצה לומר לפני תחילת הפרק שערכתי את הפרקים הקודמים. אין שום דבר חשוב, רק דברים קטנים כדי למנוע אי תאימות בין הפרקים.

היה זה חדר שקט וריק. עמד בו שולחן אחד ושני כיסאות. מעבר לכך היה בו חלון אחד אשר השקיף על השדות רחבי הידיים בחוץ.

אה כן, הוא היה בהוגוורטס.

"אז," אמר דמבלדור. "איך לקרוא לך?"

"אתה יכול לקרוא לי... מר ורס. על מנת שלא תתבלבל עם ההארי שלך."

"אז, מר ורס, איך בדיוק הגעתם לכאן?"

"זה מסובך מאוד להסביר. אם כי..." חשב.

"מה?"

"אולי אני אוכל לסביר לך אם תהיה לי כאן הגיגית."

דמבלדור נראה מבולבל, אך בהנפת שרביט הופיע מולם הגיגית.

הארי-רציונלי שפך להגיגית חצי מתוכנו של בקבוקון, ואז שתה את חציו השני.

"טוב... כנס." אמר הארי.

דמבלדור הכניס את פניו להגיגית בחשש.

דמבלדור נמצא לפתע בחדר ריק. לעומת שאר ביקוריו בהגיגית, הפעם היה לו גוף של ממש, והוא לא צפה באירועים מעיניו של אדם אחר.

בתור אותו חדר התגשם לפתע הארי-רציונלי.

הוא נקש באצבעותיו, ולפתע הופיע במרכז החדר מודל קטן של טירת הוגוורטס עצמה.

"זוהי," אמר. "טירת הוגוורטס."

ואז הוא הצמיד את אצבעו המורה והאגודל, וטירת הוגוורטס קטנה והופיע משהו שראה רק במפות. בריטניה.

"אבל בוא נתרחק עוד יותר."

הוא עשה זאת שוב, והופיעה יבשת אירואסיה.

"ועוד יותר."

הופיעה מפת העולם.

"ועוד יותר."

לפתע הופיע כדור כחול, עם כתמים ירוקים. במבט יותר בוחן דמבלדור הבין כי לכתמים אלו צורת היבשות.

"זהו כדור הארץ. הכוכב עליו אנו חיים. אבל פלנטה זו היא לא המרכז."

הארי-רציונלי עשה תנועה זו שוב, והופיע משהו מוזר. היה כדור אור אחד, אשר סביבו הסתחררו 9 כדורים קטנים יותר, ומאוד גופים אשר נראו כגרגירי חול.

"זוהי מערכת השמש שלנו. זוהי," אמר הארי-רציונלי והצביע על כדור האור. "השמש שלנו. וזה," אמר הארי-רציונלי והצביע על הכדור השלישי הכי קרוב לשמש. "כדור הארץ. כל שאר הכדורים הם כוכבי הלכת האחרים. חמה, נוגה, מאדים, צדק, שבתאי, אורון, נפטון ופלוטו. אבל בוא נתרחק עוד יותר."

הוא ביצע תנועה זו שוב, ואז הופיע מחזה מרהיב. נקודה אחת של אור מרהיב, וממנה יוצאות זרועות של נקודות זוהרות אשר מסתחררות מסביב, ויוצרות צורת דסקית.

"עכשיו הגענו לשלב התאורטי. השלב בו אנחנו לא באמת יודעים איך נראה מה שאני מראה לך. אבל זוהי הגלקסיה שלנו. כל אחת מהנקודות שמרכיבות את הזרועות האלו היא מערכת שמש, בדיוק כמו שלנו. שמשות אלו הן הכוכבים אותם אנחנו רואים בלילה. כוכבי השבת, ליתר דיוק. ובמרכז הגלקסיה יש מקבץ אדיר של אבק כוכבים זוהר, המקיף חור שחור. שהוא מקבץ חומר כל כך גדול, עד שהוא קורס לנקודה אחת. קטנה מכל קנה מידה אפשרי. ששואבת אליה כל מה שנמצא במרחק מסוים ממנה, לא משנה כמה מהיר הוא. אבל יש יותר."

הארי-רציונלי ביצע את תנועה זו שוב, והכול הפך לערימה של נקודות אור המקיפות משהו.

"ועכשיו צופים ביקום כולו. הדבר הזה מכיל את כל החומר והאנרגיה שקיימים. והוא התחיל מנקודה אחת."

הוא הזיז את ידו בתנועה של סיבוב, וכל מה שיכל לראות במודל התכווץ ונכנס לנקודה אחת.

"זה היה היקום לפני ראשית הזמן. אז לא היה שום דבר. הנקודה הזו הייתה הכול. היא הייתה היקום, ולא רק החומר שבו. הנקודה הזו היא הסינגולריות."

הוא ביצע את אותה תנועה לכיוון ההפוך, והיקום חזר למה שהוא היה לפני.

"אבל זה לא הכול. עכשיו, הם, אני הולך להראות לך משהו שלא הראיתי לאף אחד. משהו שרק אני יודע. מודל תיאורטי של העולם שמתאים למציאות, אשר מעברנו ליקום זה הוא הניסוי היחיד התומך בו."

"הם?" "סיפור ארוך."

הארי-רציונלי הצמיד שוב את אצבעותיו, וכל המודל קטן והפך לנקודת אור קטנה אחת מני רבות, אשר כמו כל האחרות מחוברת בחוט דק למשהו גדול וזוהר באמצע.

"זהו, המולטיוורס."

דמבלדור היה מהופנט. המחזה היה מרהיב יותר ממה שהוא יכל לדמיין. (אם כי כל זה היה בדמיון של הארי-רציונלי.)

"וזה מה שאני אוהב לכנות, 'המקור'. המקור הוא המקור של הכול. המקור של הקסם. המקור של החומר. המקור של כל היקומים. המקור מחבר את כל המולטיוורס."

לפתע הוא הפריד את אצבעו המורה ואגודלו. מבטו התקרב אל שני יקומים שכנים.

"זה," אמר והצביע על אחד מהם. "הוא היקום ממנו אני הגעתי. וזה," אמר והצביע על היקום השני. "הוא היקום הזה. אני ושותפי לא ניסינו להגיע ליקום הזה, אלא למקום אחר. למקום מחוץ ליקומים. מקום מחוץ לחלל ולזמן. אליך."

הוא ביצע את תנועה זו שוב, והם התקרבו. עד שהופיעה מולם נקודה סגולה, אשר גדלה וגדלה עד שהפכה לפסל. פסל של דמבלדור, אשר על פניו נסוכה הבעת אימה.

לדמבלדור הייתה תחושה מוזרה. הוא החל לחוש כאילו הוא... מקבל זיכרונות. זיכרונות ממראה מוזהבת. הבזק לבן ו- כלום.

"ביקום ממנו אני הגעתי, וולדמורט הביס אותך. הוא שלח אותך לכאן, למקום הזה, בו הזמן לא קיים. אני... אני רציתי להחזיר אותו. אבל לצערי הרב לא הבנתי את התהליך עד הסוף, והוא השתבש. עמדו בפניי 3 אפשרויות: או שאני מסיים את התהליך וכל היקום שלי מושמד, או שאני עוצר את התהליך באמצע וכדור הארץ שלי מושמד, או שאני משנה את התהליך, ומגיע לכאן. ובגלל שהלחש היה מוכוון-דמבלדור, הגעתי אליך." אמר הארי-רציונלי.

דמבלדור הרגיש תחושת פקיעה. הוא יצא מההגיגית. "ועכשיו לנושא אחר." אמר.

"מה?" שאל הארי-רציונלי.

"לאחרונה נתקלתי בכמה בעיות בניסיוני למנות מורה חדש לתפקיד התגוננות מפני כוחות האופל. לאחר שהמורה הקודם גר בתוך ארגז למשך כל השנה כאשר אוכל-מוות לקח את מקומו, הרבה אנשים התנגדו למשרה. משרד הקסמים השתמש בסמכותו כדי למנות מורה, אך החוק אומר כי הם יכולים לעשות זאת אך ורק אם אין לי מורה אחר. האם אתה תסכים ללמד?" שאל אותו דמבלדור.

"טוב..."

באותו הלילה

"נו ו?" שאל אותו דראק-רציונלי. "איך הגבת להצעה?"

"אמרתי לו שאני אשמח לעבוד שם בתקופת ניסיון."

אחרית דבר

"עוד משהו אחד." אמר הארי-רציונלי.

"מה?"

"זו יריה-לטווח-רחוק (long shot. לא ידעתי איך לתרגם את הביטוי.), אבל האם יש לכם את הראי של ינפתא?"

"בבית הספר או האם זה קיים?"

"האם זה קיים, ואם כן איפה זה."

"הראי של ינפתא קיים אצלנו, כן. הוא נמצא כרגע במסדרון בקומה השלישית."

"האם אתה יכול להעביר אותו למשרדי, או שהוא עדיין שומר על אבן החכמים?"

"אני יכול להעביר אותו למשרדך."

"אם כך, עשה זאת. זהו התנאי שלי לעבודה."

מקווה שניהנתם מהפרק! סוף סוף הסבר הגיוני (יחסית) למעבר הבין יקומי! ממליץ להמשיך לקרוא אם אתם רוצים להבין את הכל, כי מן הסתם שהארי מבין יותר ממה שמוסבר.

הפרק הקודם		הפרק הבא