הנכד- *גמור*

כשפרסי התעורר בבוקר, כרית פגעה לו בפנים. הוא התיישב, וגילה ששלושת חבריו, פרנק, ג'ייסון וליאו עושים קרב כריות.

הוא החזיק את הכרית שלו, כיוון על ג'ייסון, וזרק את הכרית. מעוצמת הפגיעה ג'ייסון נפל ממיטתו.

"פרסי!" הוא צעק. הוא נעמד, והחזיק את חרבו.

"אתה חושב שאתה מפחיד אותי?" פרסי שאל. הוא הוציא את אנקלוסמוס. הוא הוריד את מכסה העט, והחרב הופיעה בידו.

הוא וג'ייסון החלו להילחם עד שנשמעה דפיקה בדלת. פרסי שם בחזרה את המכסה, והחרב הפכה להיות עט, ובאותו הרגע,

ג'ייסון החזיר את חרבו למזוודתו. פרנק פתח את הדלת, והארי ורון נכנסו לחדר. נכנס איתם נער שמשמן, ועגול פנים, שאותו

ארבעת הנערים לא הכירו.

"היי. בוקר טוב." הארי אמר.

"בוקר טוב, הארי." ג'ייסון אמר.

"תכירו את נוויל לונגבוטום. הוא איתנו בשכבה." רון אמר. "נוויל, אלה ג'ייסון, פרסי, ליאו ופרנק."

"היי." פרסי אמר.

"בואו לארוחת בוקר." הארי אמר. שבעת הנערים ירדו אל האולם הגדול. הרמיוני, הייזל, אנבת' ופייפר כבר היו שם. פרופסור

מקגונגל חילקה קלפים. על כל קלף הייתה כתובה מערכת הלימודים.

"מה יש היום?" רון שאל את הרמיוני, שכבר החזיקה את הקלף שלה.

"בוקר טוב גם לך רונלד." הרמיוני אמרה. "שעתיים שיקויים,"

"על הבוקר תוקעים לי שעתיים של סנייפ!?!" הארי אמר.

"תודה הארי. שעתיים גילויי עתידות,"

"עוד פעם טרלוני תנבא את המוות שלי? מעניין איך הפעם אני אמות."

"שוב, תודה הארי. שעתיים התגוננות מפני כוחות האופל," הרמיוני המשיכה.

"עם הקרפדה הזאת? סיפרתי לכם שהיא הייתה בשימוע שלי, והיא הצביעה בעד על זה שיעיפו אותי מהוגוורטס?" הארי אמר.

"איזה שימוע?" ג'ייסון שאל את הארי.

"אפשר להגיד שהצביעו על אם להעיף אותי מבית הספר רק בגלל שהגנתי על עצמי."

אחרי עשרים דקות, החבורה ירדה למרתפים. הם עמדו ליד דלת הכיתה.

"פוטר." נער בלונדיני חיוור הופיע במסדרון. מאחוריו הופיעו שני נערים שנראים כמו גורליות. שלושת הנערים התקדמו לכיוון החבורה.

"אפשר לעזור לך, מאלפוי?" הארי שאל.

"היכנסו בשקט." סנייפ פתח את דלת הכיתה. כל התלמידים נכנסו לכיתה. הארי התיישב בשולחן עם הרמיוני, רון ונוויל.

סנייפ הקריא את כל שמות התלמידים. "היום אתם צריכים להכין שיקוי שלווה. ההוראות על הלוח." אחרי חצי שעה הוא

אמר, "בשלב זה השיקוי שלכם אמור להיות בצבע ירוק דשא. אמורים לצאת מהשיקוי שלכם אדים בצבע ירוק זית."

מסיבה כלשהי, סנייפ התקרב להארי, שהשיקוי שלו היה בצבע ירוק לימון, "נו באמת, פוטר. לא שמעת שאמרתי

להוסיף שני פולי סופופורוס?"

"לא, פרופסור." הארי ענה.

"עשר נקודות מגריפינדור."

"זה שאבא שלי הציק לך קצת בלימודים, לא אומר שאתה צריך להתאכזר אליי."

"הארי," הרמיוני העירה בקול שקט להארי.

"אמרת משהו, פוטר?" סנייפ שאל בקול נחשי.

"לא פרופסור. לא אמרתי כלום." הארי ענה. סנייפ חזר למקומו, ולא אמר מילה להארי עד סוף השיעור.

"אתם משוחררים." סנייפ אמר בסוף השיעור.

הארי, רון, נוויל והשבעה עלו לכיתה, שם פרופסור טרלוני כבר ישבה על הכיסא.

אחרי שעה, טרלוני חזתה ארבע פעמים את מותו של הארי, ופעמיים את מותו של פרסי. השבעה, הארי, רון

והרמיוני ירדו אל הכיתה להתגוננות מפני כוחות האופל.

"אני שונא נבואות." ג'ייסון אמר.

"כן. זה אחד הדברים השנואים עליי." פרסי אמר.

"מקלין, לבסק, גרייס, ג'קסון, צ'ייס, ואלדס, ז'אנג, אני צריך לדבר איתכם." דמבלדור הופיע. "הארי, מר וויזלי,

מיס גריינג'ר, תוכלו להשאיר אותנו לבד?"

"בטח פרופסור." הארי אמר. הוא, הרמיוני ורון המשיכו לכיוון הכיתה.

"שלום פרופסור דמבלדור." פרסי אמר.

"שלום מר ג'קסון. רציתי לומר לכם שיש לי חדר שבו תוכלו להתאמן בחרב."

"פרופסור, איך יכול להיות שאתה הבן של אפולו?" אנבת' שאלה. "הרי קראתי עליך, ואתה קוסם חצוי דם. אמא שלך

היא בת מוגלגים, ואבא שלך הוא אפולו?"

"אמי נכנסה להריון מאפולו, ואז הוא עזב. כשהייתי בן שנה, היא התחתנה עם פרסיבל. הוא אביהם של אחיי למחצה,

אריאנה ואברפורת'. עכשיו לכו לשיעור שלכם. הפרעתי לכם מספיק. היום בערב, אני אראה לכם איפה החדר. ניפגש

בשעה חמש. תבואו למשרד שלי. הסיסמא היא צפרדעי שוקולד." דמבלדור אמר. הוא חזר על צעדיו, בעוד השבעה

ממשיכים לדרכיהם, לכיתה.

"שלום תלמידים." פרופסור אמברידג' אמרה. "נא להכניס שרביטים ולהוציא עטים. במקצוע הלימוד הזה היו לכם יותר

מדי מורים. הראשון היה קוויריניוס קווירל, שמת בתאונה מצערת. השני הוא גילדרוי לוקהרט, שאיבד את זיכרונו אחרי

קללת האובליוויאטה. השלישי היה רמוס לופין, שהסתבר שהיה איש זאב, שכמעט הרג את פרופסור סנייפ. והמורה

הקודם שלכם היה אלאסטור מודי, בסך הכל הילאי משוגע ופרנואיד. מה שיוצא, שבסך הכל, היו לכם מורים שכולם

קשורים בדרך כלשהי להארי פוטר."

"אוי, נו באמת." הארי רטן.

"פוטר, אמרת משהו?"

"כן פרופסור. אמרתי משהו. ואני אספר לך משהו, פרופסור קווירל ניסה להרוג אותי, בגלל שוולדמורט היה בתוכו. פרופסור

לוקהרט ניסה למחוק לי ולרון את הזיכרון, אבל בגלל שהשרביט של רון היה שבור, הקללה חזרה אליו. פרופסור לופין לא ניסה

להרוג את פרופסור סנייפ, והוא לא סתם איש זאב, הוא הציל את החיים שלי. אה... ופרופסור מודי, הוא בסך הכל נחטף והוחזק

בתוך תיבה, על ידי אוכל המוות לשעבר ברטי קראוץ' ג'וניור. וברטי קראוץ' ג'וניור עבד אצל וולדמורט. ו-וולדמורט הרג את סדריק."

"אוי, הארי, תפסיק להמציא דברים." שיימוס פיניגן אמר. אחריו התחיל ריב גדול בכיתה, בהנהגת רון והרמיוני.

"שיימוס, אתה היית חבר של הארי בשנה שעברה." רון אמר.

"כן, אבל הבנתי שהוא פשוט הוזה."

"הוא הציל את בית הספר כבר שלוש פעמים." הרמיוני צעקה על תלמידה מסלית'רין.

"פוטר בסך הכל משקר לכם. הרי זה ברור שהוא רוצה שדמבלדור יהיה שר הקסמים. זה יעזור לו יותר." מאלפוי צעק לכל מי שהקשיב.

"מאלפוי, תשתוק." פרסי אמר לו.

"מה אמרת, רידל?"

"לא קוראים לי ככה."

"אבל הוא סבא שלך." מאלפוי אמר. כל התלמידים הפסיקו לריב, והסתכלו על שני הנערים. "הוא הסבא שלך. קדימה, תספר לכולם

פה מי הסבא שלך. תספר לכולם שהזה-שאין-לנקוב-בשמו הוא סבא שלך."

"הוא מה?" נוויל שאל.

"מאלפוי, פשוט תשתוק. תאמין לי שלא כדאי לך להתעסק איתי." פרסי אמר.

"פוטר יודע? פוטר יודע שאתה הנכד של בן האדם שרצח את ההורים שלו?" מאלפוי שאל. פרסי יצא מהכיתה.

"פרסי!" אנבת' יצאה אחריו. אחרי כמה שניות של שקט, כל הכיתה ראתה את פרסי מהחלון. אנבת' רצה אחריו. הם התקרבו לאגם.

"אז מה, פוטר? אתה יודע?" מאלפוי המשיך להתגרות בהארי.

"פרסי צודק, מאלפוי. פשוט תשתוק." הארי אמר. הוא נתן למאלפוי אגרוף בפנים, ואז יצא מהכיתה, כשהרמיוני, רון, הייזל, פרנק, ג'ייסון,

פייפר וליאו אחריו. הם ירדו והלכו במהירות לכיוון אנבת' ופרסי.

"פוטר, בוא הנה עכשיו." פרופסור מקגונגל אמרה. היא הופיעה במדשאות, חצי שעה אחרי שהוא וחבריו יצאו מהכיתה.

"פרופסור, אם זה בגלל מה שקרה בשיעור, זה לא אשמתי." הארי אמר.

"פוטר, זה לא זה. דמבלדור נעלם כאילו האדמה בלעה אותו. הם באים." פרופסור מקגונגל אמרה. הארי הוציא את שרביטו.

"אקספליארמוס." קול נחשי אמר. שרביטו של הארי עף הישר אל ידו הלבנה של הלורד וולדמורט. "אציו שרביטים." כל שאר השרביטים מצאו גם הם את דרכם לידו של וולדמורט.

"וולדמורט." הארי ופרסי אמרו באותה השנייה.

"שלום פרסאוס ג'קסון. אם תוכל להביא לי את העט שלך, אני אשמח מאוד."

"זה לא עומד לקרות." פרסי אמר. הוא הוציא את העט והוריד את המכסה. החרב הופיעה בידו.

"אציו חרבות." וולדמורט אמר בקול משועמם. החרב של פרסי עפה לוולדמורט. עוד שש חרבות הגיעו אליו. "אגב, אינקרצרוס." חבלים הופיעו עד ידו של הארי. "שלום פוטר."

"וולדמורט, נחמד לראות אותך שוב." הארי אמר בציניות.

"גם אותך, פוטר. אינקרצרוס." חבלים הופיעו גם על ידיהם של כל שבעת החצויים, ועל רון, הרמיוני ופרופסור מקגונגל. "תיקחו אותם." וולדמורט אמר לאוכלי מוות.

"אנבת'!" פרסי אמר, בזמן שאוכל מוות במסכה ניסה לקחת את הנערה הבלונדינית.

"פרסי!" אנבת' צעקה. פרסי התקרב אליה ונישק אותה. אוכל המוות הפריד ביניהם.

"אל תיגע בה."

"סילציו." אוכל המוות אמר. פרסי ניסה לדבר אבל לא יצא קול מפיו. הארי זיהה את קולו של אוכל המוות.

"מאלפוי." הארי ירק את השם.

"פוטר." לוציוס מאלפוי אמר. הוא לקח את אנבת', והכניס אותה לטירה. פרסי, הארי ו-וולדמורט נשארו לבד במדשאות.

"ווקס*." וולדמורט כיוון את שרביטו על פרסי. "פרסי, פרסי, פרסי."

"מה אתה רוצה, וולדמורט?" פרסי שאל.

"נו באמת. אני בסך הכל רוצה לדעת מי הוא אביך. אז מי הוא האב של נכדי?"

"אני לא יודע."

"אתה משקר." וולדמורט אמר.

"ברור שאני משקר. אתה לא תמצא את אבא שלי." פרסי אמר.

"אמך מחכה לך. תיקחו גם אותם." וולדמורט אמר לשני אוכלי מוות שהופיעו. "ופוטר, זנב תולע מחכה לך." אוכלי המוות הכניסו

את פרסי והארי לטירה. הם לקחו אותם למרתפים. עמוק מתחת לפני האדמה, הם הכניסו את שני הנערים לתא, שם ישבו כמה

אנשים, ביניהם ששת החברים של פרסי, הרמיוני ורון, סאלי ג'קסון, פול בלופיס ובתם אסטל.

"אמא, את בסדר?" פרסי שאל.

"אוי, פרסי שלי." סאלי חיבקה את בנה הבכור. "אתה שואל אותי אם אני בסדר? איך אתה?"

"אני בסדר."

"מה הוא רצה ממך?" אנבת' שאלה אותו.

"לדעת מי זה אבא שלי." פרסי ענה.

"אוי." ג'ייסון אמר.

"הוא בטח ישאל גם אתכם מי ההורים שלכם."

"אז לא מספרים להם." הייזל אמרה.

"חכו שנייה." פרסי אמר. הוא נגע באדמה. "זה לא עובד."

"זה ממש לא עובד." פרנק אמר.

"ג'ייסון, תשיר 'לדוד משה הייתה חווה.' זה לא עובד!!" פייפר אמרה. היא ניסתה לדבר עם ג'ייסון בדיבור הקסמה.

"אה, גיליתם שהקסמים שלכם לא עובדים?" וולדמורט הופיע מול התא. "זה קסם פשוט. לא היה צריך הרבה. אתם

רוצים לעשות את הקסמים שלכם? תגידו לי מי ההורים שלכם."

"וזה לא עומד לקרות. לא היום ולא בכלל." ליאו אמר. הוא שיחק עם אום בידיו.

"איך שאתם רוצים." הוא וולדמורט אמר. "שלום סאלי,"

"תעזוב אותה." פרסי אמר.

"פגעת במספיק אימהות, כדי לפגוע בבנים שלהם." הארי התערב בשיחה.

"שתוק, פוטר." וולדמורט אמר.

"איפה פרופסור דמבלדור?" רון שאל. הוא החזיק את ידה של הרמיוני.

"בוצדמית ובוגד דם. החברים של פוטר, לא?"

"איפה דמבלדור?" הארי שאל.

"נוט, קראב," וולדמורט אמר לשני אוכלי מוות. "תיקחו אותו לאולם הגדול."

"כן אדוני." אחד מהם אמר. השני פתח את דלת התא.

"הארי." הרמיוני חיבקה את חברה הטוב.

"הארי." גם רון חיבק אותו, ואז לחש באוזנו, "אני והרמיוני ביחד."

אוכל המוות הראשון הוציא את הארי מהתא, וסגר בחזרה את התא. הארי קרץ לרון וחייך להרמיוני, ורק אז אוכל המוות

גרר את הארי לכיוון האולם הגדול. וולדמורט הלך לפניהם, ואוכל המוות השני גרר גם הוא את הארי.

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

*- לחש שהמצאתי. מבטל את הסילציו.

אז מה אתם אומרים? איך יצא?

הפרק הקודם		הפרק הבא