נפגשים *מוקפא*

נ.מ. הארי

כולנו היינו בחצר הגדולה עד לצלצול, מחכים שמשהו יקרה. רעש פעמונים נשמע, וקפצתי על רגלי בשמחה, לא נשהו אופייני לי. התחלנו ללכת לכיתה ושמתי לב שגם שאר הילדים בחצר הלכו לכיתה, הם הלכו לאותה כיתה כמונו, הם כנראה הקבוצה השנייה שאליה פרופסור מקגונגל התכוונה. כל השולחנות היו מסודרים בצורה של האות ח' וליד שולחן המורה עמדה אשה שכנראה הייתה המורה.
היה לה שיער בלונדיני קצר מתולתל, חולצה לבנה וחצאית סגולה.

"שלום, אני גב' סיגל, ואני אהיה המורה שלכם בשנה הזאת." המורה אמרה.

"עכשיו נעשה סבב היכרות." היא הוסיפה וכולנו התיישבנו במעגל.

"את יכולה להתחיל?"

היא הצביעה על נערה גינגית עם מכנסי גינס מקושקשים וחולצה מקושקשת לא פחות.

"היי, אני רייצ'ל."

היא אמרה והמורה עשתה תנועה של עוד שכנראה נועדה כדי לומר לרייצל לפרט קצת.

"אממ, אני לומדת בבית הספר קלריון לבנות רוב השנה, אני אוהבת לצייר, אני גרה באיזור ניו יורק ובחופש אני נפגשת איתם בדרך כלל. אה כן, בית הספר שלנו הוא בחופש."

היא אמרה והייתי בהלם. בית ספר בחופש! מי היה מאמין?

"תמשיכו."

אמרה והצביעה על הנערה שישבה ליד רייצ'ל, הנערה הייתה בלונדינית עם עיניים אפורות כסערה ומבט מחושב, היא לבשה חולצה כתובה כתומה שהיה כתוב עליה 'מחנה החצו-', אך השאר היה מחוק. היו לה גינס וסביב צוורה הייתה שרשרת עם חרוזי חימר שנראו כמו משהו שילד בגן היה מכין.

"אני אנבת', ההורים שלי גרים בדרום קליפורניה, אני רוצה להיות אדריכלית כשאהיה גדולה ובית הספר שלנו הוא בחירה אם ללמוד כל השנה כולל החופש או ללמוד רק בחופש, אני נמצאת שם רק בחופש."

היא אמרה והסתכלה על הנער לידה שהיה הבא בתור, גם אני הסתכלתי עליו, היה לו שיער שחור פרוע שנראה דומה לשיער שלי, עיניים ירוקות כמו הים, הוא היה שזוף ושרירי, ולבש את אותם הבגדים כמו אנבת רק שבשרשרת שלו היו פחות חרוזים, וחולצתו הייתה יותר דהויה.

"שלום, קוראים לי פרסי. אני גר בניו יורק וגם לומד רק בחופש. אה כן שכחתי לומר שאני ואנבת' תכננו להתחתן השנה אז בחג המולד אנחנו עומדים להתחתן."

הוא סיים בחיוך וגב' סיגל חייכה.

"מזל טוב! תוכלו לספר לנו קצת?"

"אממ טוב, הכרנו בגיל שתיים עשרה ומשם זה התגלגל. עברנו הרבה יחד שרק קירב אותנו."

פרסי אמר בקול חלש ואנבת גילגלה עיניים ומלמלה משהו שנשמע כמו 'מוח אקה' [הערת הכותבת: זה בכוונה כתוב ככה.]

ואז פרסי הזדקף והוסיף

"אה כן, אמא שלי גם ילדה לא מזמן, היא בת וקוראים לה אסטל, אבל אבא של הוא האבא החורג שלי."

"מה קרה לאבא שלך?"

המורה שאלה בעדינות

"הוא אבד בים לפני שנולדתי." פרסי ענה בעצב מעושה.

"תורך." הוא אמר לילד בעל פרצוף שדוני והשתתק.

"אממ, קוראים לי ליאו, שני ההורים שלי מתו וברחתי מכמה בתי אומנה, כיום אני גר כל השנה במ- בבית הספר. אני בנאי, אפשר לומר. אה, ואני והייזל בני משפחה מדרגה רחוקה."

אמר הנער השדוני שעל פניו היה חיוך קונדסי, היה לו שיער גינגי, חגורת כלים ובגדים שהיו מלוכלכים מפיח ומגריז, כנראה כי הוא בנאי חשבתי לעצמי. לנערה שהייתה אחרי ליאו היה שיער ארוך בצבע קינמון, חולצה לבנה ומכנסי גינס. היא לא נראתה מבוגרת יותר מליאו אבל בעיניים שלה היה מבט מבוגר הרבה יותר מכולנו, אפילו מגב' סיגל.

"אני קליפסו, שנינו גרים בבית הספר כל השנה, אני אוהבת דברים רבים ואני מקווה להיוות חברה של כולכם." היא שלחה אלינו - הקוסמים - מבט נחמד.

לנערה הבאה היה שיער חום גזוז בצורה משונה ובקצוות שלו היו לה צמות קטנות, היו עיניים שנראה שהצבע שלהן משתנה, חולצה כתומה, שרשרת כמו אנבת ופרסי רק עם חרוז אחד ונועות בשיער.

"שלום, אני פייפר, יש לאבא שלי שניים שלושה בתים ו-"

"מה?! שניים שלושה בתים!" רון שאל, כנראה כי הוא וכל אחיו הצטופפו בבית הקטן שהיה להם.

"אממ, אבא שלי הוא דיי, טריסטן מקלין כוכב הקולנוע, אני גרה כל השנה בבית הספר. ו-, אה.. ג'ייסון חבר שלי." פייפר הוסיפה.

"יש כאן עוד זוגות שאני צריך לדעת עליהם?" רון שאל.

"אממ, אנבת ופרסי, ליאו וקליפסו, אני וגייסון, הייזל ופרנק וכמובן ניקו עם וויל." פייפר פירטה.

"ניקו ו-וויל?" רון שאל במבט מזועזע.

"כן, יש לך בעיה?" ילד עם שיער כהה, עיניים כהות ובגדים כהים שאל באיום.

"לא, אין לי בעיה." רון אמר מהר.

"תירגע *סאנשיין." הנער ליד הנער הכהה אמר והוא דווקא היה בהיר, הייתה לי תחושת בטן שאלה וויל וניקו.

"בכל אופן עכשיו תורי." אמר הנער שישב ליד פייפר. היה לו שיער בלונדיני, משקפיים דקים מחומר דמוי זהב, חולצה סגולה שעליה כתוב מי עם סמל מוזהב, מכנסי גינס ועל זרועו היה כתם שחור שבמבט מקרוב נראה כמו קעקוע. גם לפרסי היה קעקוע דומה אבל בו היה כמה הבדלים קטנים. הזכרתי לעצמי לבדוק אחר כך אם זה קעקוע של אוכל מוות.

"שלום, קוראים לי גיייסון, אני החבר של פייפר, כפי שכבר צויין קודם, אמא שלי מתה בתאונת דרכים, כל חיי גרתי בבית הספר שבקליפורניה." הוא סיים והביט בנערה השנייה שלצידו, היה לה עור כהה, עיניים זהובות, שיער כהה, אותה חולצה כמו גייסון, גם קעקוע ומכנסי רכיבה משום מה.

"שלום, קוראים לי הייזל. אני קרובת משפחה רחוקה של ליאו וגם קרובת משפחה של ניקו. אני לומדת בבית הספר בקליפורניה, אני אוהבת לצייר ולרכוב על סוסים."

הייזל סיימה ונשענה על הנער לידה, היה לו שיער שחור קצר, עור בהיר, אותה חולצה כמו הייזל, מכנסי גינס, גם קעקוע ועיניים שלא הצלחתי לראות.

"שלום, קוראים לי פרנק, אמא שלי מתה במלחמה, סבתא שלי גם מתה, אני לא יודע לגבי אבא שלי ואני גר בבית הספר בקליפורניה ולפעמים מבקר בניו יורק." פרנק סיים וליטף את הייזל שנשכבה עליו אבל נראה שהיא עדיין מקשיבה.

הבא בתור היה הנער הכהה, עכשיו שמתי לב שהוא לובש מעיל טייסים שחור, גינס שחור ושהוא נראה עצבני על רון.

"שלום, קוראים לי ניקו. אני קרוב משפחה של הייזל, וויל הוא החבר שלי, אני בבית הספר בניו יורק אבל לפעמים אני עובר בין מקומות. אני לא אוהב חברה." הוא סיים.

"חוץ ממני סאנשיין. היי, קוראים לי וויל, אני רופא בהתלמדות, אני החבר של ניקו ואני גם במחנה בניו יורק."

סיים הבחור הבהיר שביתר דיוק ראיתי שיש לו שיער בלונדיני קצר, חולצה כתומה, שרשרת חרוזים, מכנסי גינס והבעת פנים מחויכת.

"אתה יודע שאני שונא שאתה קורא לי ככה, אני ארצח אותך אחר כך על שני הדברים דארק גאי."

ניקו רטן וכנראה התכוון לוויל בכינוי דארק גאי.

"עכשיו תורי."

אמרה נערה עם שיער חום לא קצר ולא ארוך שהיה אסוף בקוקו, היו לה הרבה צלקות, בגדי הסוואה ומבט קשוח.

"שלום, אני קלאריס. אני בבית הספר בניו יורק ואין לי כל כך תחביבים. אה כן, יש לי חבר אבל הוא לא פה עכשיו."

היא סיימה והעבירה את מבטה אל הנער שישב לידה. היה לו שיער שחור קצר, עיניים חומות ובגדים כמו של פרסי.

"שלום, קוראים לי רוי, אני אוהב לשחק כדורסל, אני לומד בבית הספר שבניו יורק ואני אממ, סוג של קרוב משפחה של וויל."

רוי העביר את מבטו אל הנערה שישבה לידו. היה לה שיער שחור אסוף בצמה, הבעה אסטרטגית, בגדים כסופים וגם כן קעקוע.

"שלום, קוראים לי ריינה. אני למדתי עד לא מזמן בבית הספר שבקליפורניה אבל עברתי לפנמיה נודדת לבנות בלבד."

היא סיימה. לנער הבא בתור היה שיער שחור קצר, עיניים כחולות מחשמלות, בגדים כסופים כמו לריינה, תכשיטי כסף ונזר כסף על מצחו. לקח לי קצת זמן להבין שזאת בת.

"היי, קוראים לי תאליה, אני בפנימייה עם רייינה, ואני סוג של אחות של גייסון. ההפרש ביננו הוא קטן אבל אני קצת יותר גדולה."

היא אמרה ולא פירטה. סוף סוף החבורה הזאת סיימה לדבר, עכשיו תור הרמיוני.

"שלום, קוראים לי הרמיוני, אני גרה באנגליה ואני אוהבת לקרוא,"

"היי, קוראים רון. אין לי כל כך תחביבים, ואני גם גר באנגליה,"

עשיו תורי.

"שלום, קוראים לי הארי, אני גר באנגליה,"

, "שלום, קוראים לי גיני, אני אחות של רון, ואני חברה של הארי. "

וככה זה המשיך עד שכולם הציגו את עצמם.

"היה לי כל כך כיף להכיר את כולכם ו-"

גב' סיגל נקטעה על ידי הצלצול.

הפרק הקודם		הפרק הבא