מלחמת הקוסמים הראשונה

פרק 4

האופנוע דהר במורד הכביש ועשה פנייה חדה במהירות כל כך גבוהה בחושך עד ששני השוטרים שהיו במרדף בניידת אחר האופנוע צעקו "וואה!" הסמל פישר רקע בעוצמה עם רגלו הגדולה על דוושת הבלם, במחשבה שהנער שישב במושב האחורי בוודאות יימחץ מתחת לגלגלי הרכב; למרות זאת, האופנוע עשה את הפנייה מבלי שאיש מהיושבים עליו התרומם באוויר, ובהבזק אורות אדומים של הפנסים האחוריים שלו, האופנוע נעלם לתוך הרחוב הצדדי הצר.

"תפסנו אותם עכשיו!" צעק השוטר אנדרסון בהתרגשות. "זו דרך ללא מוצא!"

פישר אחז בחוזקה בהגה וסחט את תיבת ההילוכים, תוך שהוא מגרד חצי מהצבע של דפנות הרכב בעודו מאלץ את הרכב להידחק בכוח לתוך הסמטה הצרה ולהמשיך במרדף.

שם, באורות הפנסים, ישבו הנרדפים שלהם, סוף סוף ללא תנועה לאחר מרדף של רבע שעה. שני רוכבי האופנוע היו לכודים בין קיר לבנים גבוה לבין הרכב המשטרתי, שכעת זחל אליהם כמו טורף נוהם בעל עיניים זוהרות.

היה מרווח כה קטן בין דלתות הרכב לקירות הסמטה עד שפישר ואנדרסון התקשו לחלץ עצמם מתוך הרכב. זה פגע בכבודם כאשר הם נאלצו להתקדם באיטיות כשהם הולכים על צידם לכיוון העבריינים. פישר גרר את כרסו הנדיבה לאורך הקיר, קורע כפתורים מחולצתו תוך כדי שהוא מתקדם, ולבסוף שבר את מראת הצד עם החלק האחורי שלו.

"רדו מהאופנוע!" הוא שאג לעבר הנערים שחייכו חיוך זחוח, בעודם יושבים בנוחות, מוארים באורות המשטרה הכחולים המהבהבים, ונראו כאילו הם נהנים מזה.

הם עשו כפי שנאמר להם.
כאשר סוף סוף השתחרר ממראת הצד השבורה, פישר נעץ בהם מבט חוקר. הם נראו בשנות הנעורים המאוחרות שלהם. לבחור שנהג היה שיער שחור ארוך; המראה יפה התואר והחצוף שלו הזכיר לפישר באופן לא נעים את החבר הגיטריסט הבטלן של הבת שלו. לבחור השני גם היה שיער שחור, למרות שהוא היה קצר והתפזר לכל כיוון; הוא הרכיב משקפיים וחיוך רחב היה מרוח על פניו. שניהם לבשו חולצות קצרות שהתנוסס עליהן סמל של ציפור זהובה; ללא ספק סמל של להקת רוק צורמת ומחרישת אוזניים.

"ללא קסדות!" צעק פישר, בעודו מצביע על שני הראשים החשופים שלהם. "חורגים מהמהירות המותרת ב – בכמות ניכרת!" (למעשה: המהירות שנרשמה הייתה גבוהה מהמהירות שפישר היה מוכן להאמין שכל אופנוע שהוא יכול להגיע אליה.) "לא צייתם למשטרה והמשכתם לנסוע!"

"היינו שמחים לעצור ולפטפט," אמר הבחור במשקפיים, "העניין הוא שניסינו-"

"אל תנסה להתחכם – אתם נמצאים בצרות צרורות!" נהם אנדרסון. "שמות!"

"שמות?" חזר אחריו הנהג עם השיער הארוך. "אממ – אוקיי, בוא נראה. יש את ווילברפורס... בת-שבע... אלבנדורק..."

"ומה שטוב בשם האחרון זה שהוא מתאים גם לבנים וגם לבנות," אמר הבחור במשקפיים.

"הו, התכוונת לשמות שלנו?" שאל הראשון, כאשר אנדרסון החל לקצוף מזעם. "היית צריך לומר! זה ג'יימס פוטר, ואני סיריוס בלק!"

"התכוונתי שהמצב שלך הולך להיות ממש גרוע בקרוב, חתיכת חוצפן קטן ו –"

אבל סיריוס וג'יימס לא הקדישו תשומת לב. הם לפתע נדרכו כמו כלבי שמירה, ונעצו מבט אל מאחורי פישר ואנדרסון, מעל גג הרכב המשטרתי, אל הלוע האפלה של הסמטה. ואז, בתנועות חלקות דומות, הם הושיטו יד אל הכיס האחורי שלהם. 

לשבריר שנייה שני השוטרים חשבו שהם רואים הבזק של אקדחים נשלפים כלפיהם, אך לאחר רגע הם ראו שרוכבי האופנוע שלפו בסך הכל –

"מקלות תופים?" לעג אנדרסון. "אתם ממש זוג ליצנים, אה? אוקיי, אתם עצורים באשמת –"

אך אנדרסון מעולם לא הספיק לומר במה הם אשמים. ג'יימס וסיריוס צעקו משהו לא מובן ואלומות האור מפנסי הרכב הקדמיים החלו לזוז.

השוטרים הסתובבו והתנודדו על רגליהם. שלושה גברים עפו – באמת עפו – במעלה הסמטה על מטאטאים – ובאותו הזמן, מכונית המשטרה הזדקפה על גלגליה האחוריים.

ברכיו של פישר כשלו, והוא נפל על ישבנו בעוצמה. אנדרסון מעד על רגליו של פישר ונפל עליו, בעת שפלאמפ – באמפ – קראנץ' – הם שמעו את האנשים על המטאטאים מתרסקים על המכונית שהתרוממה באוויר ולאחר מכן שמעו אותם נופלים לקרקע, כנראה חסרי הכרה, בעת ששברי מטאטא מתפזרים סביבם לכל עבר.

האופנוע שאג וחזר לחיים. בפה פעור, פישר גייס כוחות כדי לסובב את מבטו אל שני הנערים.

"תודה רבה!" קרא סיריוס מעל נהימות המנוע. "אנחנו חייבים לכם!"

"כן, היה נעים להכיר אתכם!" אמר ג'יימס. "ואל תשכחו: אלבנדרוק! זה מתאים לכל המינים!"

צליל התרסקות חזק ומרעיד אדמה נשמע, ופישר ואנדרסון חיבקו זה את זה בבהלה; המכונית שלהם בדיוק נפלה חזרה אל הקרקע. עכשיו זה היה תורו של האופנוע להתרומם. לנגד עיניהם הלא מאמינות של השוטרים, האופנוע המריא לאוויר: ג'יימס וסיריוס התעופפו הרחק אל שמי הלילה, אורותיהם האחוריים מהבהבים כמו אבני אודם נעלמות.

"בחיי ג'יימס," צעק סיריוס אל עבר חברו מעל נהמות מנוע האופנוע, בעת שהוא הנמיך טוס אל עבר הקרקע  ביער ברוקסבורן. "זה היה קרוב."

האופנוע החל להאט לפני שנחת על הדשא הרטוב בין העצים. הם התקדמו מספר מטרים קדימה לפני שעצרו והמנוע השתתק.

"למזלנו, משטרת המוגלגים עשתה עבודה מעולה. אני לא בטוח שהם תיכננו לעזור לנו בדרך הזאת, אבל בכל זאת זה היה שימושי." השיב לו ג'יימס בחיוך וקרץ לעברו בעת שהוא התרומם מהמושב האחורי והביט מסביב, מוודא שלא עקבו אחריהם.

"הכל טוב ויפה," השיב לו סיריוס, וקולו נשמע מעט מוטרד. "אבל משהו פה מריח לי לא טוב. איש חוץ מדמבלדור לא ידע שיצאנו למשימה הזאת הערב, ואיכשהו ברגע שהתעתקנו מיער אפינג אל הבית של ההורים שלך, באופן פלא חיכו לנו שם לא אחד, לא שניים, שלושה אוכלי מוות! נראה לי כמו חתיכת צירוף מקרים, אתה לא חושב?"

"כן..." השיב ג'יימס . "כן, זה באמת היה מוזר. אבל למזלנו משרד הקסמים עדיין לא החרים את האופנוע הזה שלך." הוסיף וטפח בידו על מושב האופנוע בעודו מחייך. "בחיי שאני שוקל להחליף את הנימבוס שלי באחד כזה."

"זה לא הזמן לצחוק, קרניים." אמר סיריוס והביט בג'יימס במבט רציני. "מה לעזאזל היה כל כך חשוב בחבילה הזאת עד שכמעט מתנו בשבילה?"

ג'יימס התקרב לחברו והניח יד על כתפו. "אין לי שמץ של מושג, אבל אם דמבלדור ביקש מאיתנו לצאת להביא אותה, כנראה שהיא הייתה מספיק חשובה בשביל המטרה. וזה מזכיר לי..." הוסיף ג'יימס ושלף את שרביטו מכיסו האחורי. הוא כיוון אותו למעלה, וכדור אור לבן פרץ מקצהו וטס במהירות אל עבר שמי הלילה לפני שנעלם.

"אני עדיין לא חושב שזה היה רעיון טוב לתת לפיטר את החבילה כדי שיביא אותה למפקדה." אמר סיריוס.

"בחייך סיריוס," השיב ג'יימס ונראה מעט משועשע. "אני באמת לא מבין למה אתה לא סומך עליו. הוא הפגין הרבה תושייה בכך שהוא הציע שנתפצל לפני שהגענו לבית שלי ולקחת את החבילה למפקדה."

"זה לא נראה לך חשוד שהוא החליט להתפצל ומספר דקות לאחר מכן רדפו אחרינו שלושה אוכלי מוות ברחבי בריטניה?" השיב לו סיריוס ונשמע חסר סבלנות. "אני לא יודע ג'יימס, זה נראה לי יותר מדי... נוח."

ג'יימס הביט בחברו הטוב. "אני יודע שמאז ומתמיד היה לך קשה לסמוך עליו, אבל הוא באמת משתדל. תן לו הזדמנות."

"אני לא חושב שזה בטבע שלכם לתת הזדמנות לאנשים." נשמע קול מאחוריהם, וג'יימס וסיריוס הסתובבו בשרביטים מושטים קדימה במהירות, מביטים בעצבנות לכל הכיוונים, מחפשים לראות מי אמר את זה.

"מי שם?" נהם סיריוס. "חשוף את עצמך!"

מבין העצים הגיחה דמות, ובעת שפסעה קדימה מהצללים אל אור הירח נגלתה אליהם דמות של בחור צעיר בשנות העשרים לחייו. שיערו השחור היה ארוך ושמנוני, ואפו מעוקל. גלימתו השחורה המתנופפת שיוותה לו מראה של עטלף.

"סנייפ?" אמר ג'יימס ומבטו נראה מופתע. "סוורוס סנייפ?"

"חד אבחנה כתמיד, פוטר." השיב סנייפ, וקולו נשמע ארסי במיוחד.

"מה לעזאזל אתה עושה פה?" נבח לעברו סיריוס, בעוד אצבעותיו מתהדקות יותר סביב השרביט שלו.

"אני רואה שהבאת איתך את הכלב שלך, פוטר." השיב סנייפ, בעודו מביט בסיריוס בליגלוג. "יצאתם לטיול רומנטי לאור הכוכבים?"

"חתיכת..." סינן סיריוס והניף את שרביטו, אך ג'יימס אחז בידו של סיריוס והנמיך אותה. סיריוס נראה מבולבל. "ג'יימס, מה אתה..."

"מה אתה עושה כאן סנייפ?" קטע אותו ג'יימס ומבטו נראה רציני.

"תאמין לי שהדבר האחרון שהייתי רוצה לעשות בערב יפה שכזה הוא למצוא את עצמי בקרחת יער איתך, פוטר." השיב לו סנייפ והחזיר את מבטו אליו. "אבל לצערי, אני פה בשליחות מטעם אדון האופל."

"כמה מפתיע, סבר-מאוס הקטן הצטרף לשורות אוכלי המוות." גיחך סיריוס. "באמת לא הבנתי למה לקח לך כל כך הרבה זמן."

"אני לא פה בשבילך, ואני לא חייב להסביר את עצמי בפניך." השיב לו סנייפ ושלח לעברו מבט קריר. הוא החזיר את מבטו אל ג'יימס. "אדון האופל שלח אותי להציע לך הצעה, פוטר."

ג'יימס נראה מבולבל. "וולדמורט שלח אותך להציע לי הצעה? אני לא מבין."

"מעולם לא היית עט הנוצה החד ביותר בקלמר." ענה סנייפ. "ולמען האמת גם אני לא מבין למה אדון האופל מעוניין בך, אבל הוא שלח אותי להציע לך להצטרף לשורותיו. בניגוד לכל המלצותיי נגד ההחלטה הזאת, אני חייב להוסיף."

"אני חושש שאיאלץ לשלוח אותך בחזרה לאדון שלך עם בשורות מאכזבות." השיב לו ג'יימס, ונעץ את מבטו היישר בעיניו של סנייפ. "אבל אני מעדיף שיכניסו לי בוטראקל לתוך ה..."

"תחסוך ממני את השנינויות שלך פוטר." קטע אותו סנייפ. "כבר אמרתי לאדון האופל שזו כנראה תהיה התגובה שלך. הוא פשוט רצה להיות בטוח שזו התשובה שלך לפני שהוא יחליט מה לעשות איתך."

"על מה אתה..." התחיל לומר ג'יימס, אך קול פצפוץ ענפים נשמע מאחורי סנייפ וג'יימס וסיריוס הניפו את שרביטיהם, בעת ששני סילוני אור אדומים נורו מעל לכתפיו של סנייפ ופגעו בהם, מאלצים את השרביטים שלהם לעוף באוויר בעת ששניהם מעדו אחורה על הקרקע.

מאחורי סנייפ הגיחה דמות עוטה גלימה שחורה עם ברדס על ראשה. היא נעמדה ליד סנייפ, והסירה את הברדס.

"וולדמורט." אמרו ג'יימס וסיריוס ביחד, בעוד וולדמורט פסע מספר צעדים לכיוונם, חיוך דק מרוח על פניו החיוורות. עיניו האדומות נחו על ג'יימס.

"עבודה טובה סוורוס." אמר וולדמורט, קולו נשמע כמו לחישה יותר מאשר קול אנושי.

"תודה אדוני." השיב לו סנייפ, וקד קידה. "ג'יימס פוטר, כמו שהובטח."

"ג'יימס פוטר." פנה וולדמורט אל עבר ג'יימס, בעת שג'יימס וסיריוס התרוממו על רגליהם תוך שהם שומרים על קשר עין. "ערב טוב נערי היקר. שמעתי עליך דברים טובים."

"אני לא יודע מה שמעת או לא שמעת עליי." ירק לעברו ג'יימס. "אבל אתה מבזבז את הזמן שלך. אני לעולם לא אצטרף אליך."

וולדמורט צחק, והצחוק שלו העביר צמרמורת בגבו של ג'יימס. "אומץ. תכונה מוערכת נערי, שרק מעטים זוכים להשתמש בה בתבונה. משפחת פוטר היא בין המשפחות טהורות הדם הותיקות שיש, וראיתי לנכון לבוא לפגוש אותך בעצמי. אני חושב שתוכל להגיע רחוק בשורותיי, אני תמיד מקבל בברכה קוסמים טהורי דם שמאמינים, כמוני, שהזמן לקחת את מקומנו הראוי הגיע."

"לא שמעת מה הוא אמר לך?" נהם לעברו סיריוס, ומבטו של וולדמורט זז אליו במהירות כאילו עד עכשיו הוא לא שם לב שהוא עומד שם. "הוא אמר לך שהוא לא הולך להצטרף אליך. תתחפף מפה."

לרגע היה נדמה שרשף של כעס מנצנץ בעיניו של וולדמורט, אך הוא שמר על איפוק ואילץ עצמו למרוח חיוך על פניו לעבר סיריוס. "סיריוס, נכון? משפחת בלאק? כן... בת דודתך סיפרה לי הכל אודותיך ועל איך הפנית את גבך למשפחה שלך. כמה חבל... עליך אפילו לא אבזבז את הזמן שלי. אני יודע לזהות מקרה אבוד כשאני רואה אחד."

סיריוס נראה מזועזע. וולדמורט כיוון את שרביטו אל סיריוס וחבלים נורו מקצה השרביט, כרכו עצמם סביבו וחסמו את פיו, בעת שהוא נפל אחורה על הקרקע.

ג'יימס זינק אל עבר חברו וניסה לשחרר אותו מהחבלים.

"שחרר אותו!" הוא סיבב את ראשו וצעק לעבר וולדמורט. "שחרר אותו מיד! לעולם לא אצטרף אליך – תצטרך להרוג אותי לפני כן!"

"עם כמה שמצער אותי לראות דם קוסמים מבוזבז נשפך, אני מבין שעשית את הבחירה שלך." השיב וולדמורט וכיוון את שרביטו לעבר ג'יימס. "אני מקבל את ההצעה שלך. אבדה קדברה!"

ג'יימס שכב על סיריוס ועצם את עיניו. אך דבר לא קרה. הוא פקח את עיניו באיטיות והביט אחורה. סלע ענקי ריחף בינו לבין וולדמורט וספג את הקללה במקומו. וולדמורט הסתכל לצדדים מבולבל.

"עזוב את בעלי בשקט." נשמע קול מאחורי סיריוס וג'יימס, ובחורה עם שיער אדמוני הגיחה מבין העצים. היא הניפה את שרביטה לכיוון סיריוס והחבלים נשמטו ממנו. הוא וג'יימס נעמדו וצעדו אחורה.

"לילי." אמר ג'יימס והבעת תדהמה התפשטה על פניו. "לילי, מה את עושה פה?"

"קיבלתי את ההודעה שלך שאתה בסדר." היא השיבה לו, מתעלמת מהבעת הבילבול על פניו של וולדמורט. "הפטרונוס שלך הוביל אותי לפה." היא הניפה את ידה השנייה באוויר לעבר סיריוס וג'יימס ושני השרביטים שלהם עפו לעברם, כל אחד מהם תפס את שרביטו. "מצאתי אותם זרוקים על הקרקע, הייתה לי תחושה שתצטרכו אותם."

"לילי, תסתלקי מכאן. את לא אמורה להיות פה." נשמע קולו של סנייפ מאחורי וולדמורט. לילי הפנתה את מבטה והבעת גועל התפשטה על פניה.

"סוורוס, עשית כבר מספר דברים נבזיים בעבר, אבל הפעם התעלית על עצמך." היא ירקה לעברו בארסיות. סנייפ נראה כאילו פגע בו מטאטא מירוצים. הוא הסתובב ופנה אל וולדמורט.

"אדוני, בבקשה ממך אל תפגע בה." אמר סנייפ. "זו לילי אוואנס. הנערה שסיפרתי לך עליה."

וולדמורט בחן את לילי מכף רגל ועד ראש. "סוורוס סיפר לי עלייך ילדתי." הוא אמר. "הכל לגבייך ולגבי... מעמד הדם שלך. הבנתי שאת אחת המכשפות המוכשרות ביותר שהוא נתקל בהן. אני חושב שנוכל להשתמש בך. אני אהיה מוכן להעלים עין ממוצאם של ההורים שלך."

מבטה של לילי נראה כאילו אש בוערת בתוכה. היא הניפה את שרביטה וסילון אדום נורה לכיוון וולדמורט. בהנפת שרביט בודדה הוא הסיט את הלחש הצידה.

"לילי, אל תעשי את זה, אני מתחנן!" צעק לעברה סנייפ, בעודו שולף את שרביטו. סיריוס וג'יימס נעמדו בשרביטים שלופים לצידה של לילי.

"ילדה טיפשה, אתם חושבים שאתם מסוגלים לעמוד לבדכם מול אדון האופל?" אמר וולדמורט.

"הם לעולם לא יעמדו לבדם." נשמע קול מימינם. וולדמורט הפנה את מבטו וראה את אלבוס דמבלדור צועד לעברם מהצד. "ערב טוב טום. סוורוס." הוא אמר וחייך לעבר וולדמורט וסנייפ, תוך שהוא קד עם ראשו קלות.

סנייפ נראה מבועת. ניצוץ של פחד עבר בעיניו של וולדמורט, אך מהר מאוד הוא אילץ עצמו לחייך שוב. הוא הפנה את מבטו במהירות לעבר ג'יימס, סיריוס ולילי. "הפעם היה לכם מזל, אך אנחנו עוד ניפגש." סינן לעברם וולדמורט, ושנייה לאחר מכן הוא וסנייפ התרוממו באוויר אל עבר שמי הלילה.

"הם... הם..." גימגם סיריוס והביט בג'יימס במבט המום. "אתה ראית את זה? הם עפו!"

"כן, ראיתי." השיב לו ג'יימס, אך מבטו היה שקוע בדמבלדור. "איך מצאת אותנו?"

"יש לי את השיטות שלי." חייך אליו דמבלדור. "כולכם בסדר?"

"כן, אני חושב שכן." השיב לו ג'יימס, ומבטו חזר אל לילי. "לילי, זה היה מאוד מסוכן מה שעשית הערב! תבטיחי לי שלעולם לא תעשי דבר כזה שוב!" הוא אמר וחיבק אותה בזרועותיו.

לילי חיבקה אותו בחזרה. "אתה יודע שלעולם לא אבטיח דבר כזה, נכון?" היא הרחיקה עצמה מעט ממנו ונישקה אותו. "אני אוהבת אותך."

"גם אני אוהב אותך." השיב לה ג'יימס והעביר את היד שלו על הלחי שלה.

"כן, כן, מאוד מרגש." אמר לו סיריוס ונראה חסר סבלנות. "אתם חושבים שאפשר להמשיך את המפגש הזה במקום קצת יותר בטוח?"

ג'יימס ולילי צחקו. הם הסתובבו אל דמבלדור.

"החבילה הגיעה בשלום?" שאל ג'יימס.

"כן כן בחורי הטוב," השיב לו דמבלדור בחיוך והביט בו עם עיניו הכחולות החודרות מבעד למשקפי החרמש שלו. "פיטר הגיע לא מזמן עם החבילה למפקדה. אני מאמין שאתם תהיו בסדר מכאן ואילך. אני אפגוש אתכם שם, יש לנו מספר דברים חשובים לדבר עליהם." הוא נופף להם לשלום ובצליל נפץ אדיר הוא התעתק משם.

"אמרתי לך שאתה יכול לסמוך על פיטר." אמר ג'יימס לסיריוס. סיריוס הנהן עם ראשו, אך עדיין נראה צל של ספק על פניו. הוא ניער את ראשו.

"ג'יימס, לילי," פנה אליהם סיריוס. "אני אפגוש אתכם במפקדה. אני חושב שהרווחתי ביושר כוס בירצפת קרה. זה היה לילה ארוך." הוא עלה על האופנוע והניע אותו, קולו הרועם של המנוע שבר את הדממה של היער. בבת אחת האופנוע זינק לאוויר, ונעלם אל תוך שמי הלילה.

ג'יימס הסתובב אל לילי והושיט לה את ידו. הוא חייך אליה. "אחרייך, אהובתי."

לילי חייכה אליו בחזרה, אחזה בידו, ושניהם התעתקו יחדיו, משאירים את היער שקט ורגוע.

הפרק הקודם		הפרק הבא