נמחק

⚠טריגרים:הזכרה של חטיפה⚠

נקודת מבט: אוונג'לין

כשאמרתי שהוא "התחיל לדבר" אולי קצת הגזמתי.

הוא לא ממש התחיל להסביר דברים, אלא יותר הפסיק למלמל דברים לעצמו, והתחיל לדבר אליי.

"הייתי רוצה להתחיל בסליחה בנוגע להכל. אני לא יכול להסביר לך מה קורה, או איפה אנחנו. זה לא מסמכותי. אבל אני יכולה להבטיח לך שלא נגע בך. עכשיו, אני צריך שתיכנסי. אבל לפניי, שימי את זה." הוא הוציא מתיקו שק שחור שמתאים בצורה מחשידה לראש שלי. כשהוא ראה את המבט החושד-מוטרד שלי, הוא הסביר. "הייתי אמור לקחת אותך בצורה קצת יותר… אגרסיבית. אבל בחרתי לא לעשות זאת. כי אני נחמד, אני נשבע. הייתי נותן לך ללכת לשם בלי כיסוי, אבל את לא יכולה לראות את המקום שאליו אני לוקח אותך. אני רק צריך שתשימי את זה, ואז נלך לכמה דקות ואני אדאג שלא תיפלי. אוקיי?" הוא הציע לי את השק כאילו זה דבר נורמלי. אבל הוא נראה כל כך כן… לא יכולתי לסרב. וגם לא רציתי. הסתכלתי על זה מנקודה הגיונית; לא יכולתי לברוח, כנראה הייתי הולכת לאיבוד ואז מתה מרעב וצמא. לא יכולתי להיכנס לשם לבד, כי לפי ההערה שלו על זה שהוא היה אמור לקחת אותי בצורה קצת יותר אגרסיבית, האנשים שנמצאים שם הם כנראה לא הדבר הכי נחמד ביקום. חוץ מזה, רציתי תשובות, ושם יכולתי להשיג אותן.

נקודת מבט: הוראס

אני עדיין לא מאמין שלקחתי את האחת הלא נכונה. המשימה הראשונה שלי, ואני נכשלתי בה. נפלא. אני חטפתי בת אנוש. ילדה בת אנוש. ואני דיברתי איתה. ואפילו למדתי קצת נימוסים.  מי ידע שלהשאיר מישהי על מפתן הדלת זה לא מנומס? הא.

"אני אבוא איתך, ואכסה את הראש והכל." אמרה, ולפני שהספקתי להתלהב, היא המשיכה. "אבל בתנאי אחד. אתה אומר לי, מה, בשם גיהנום הגרביים המעופפים, אתה???" היא החוותה עליי, כאילו אומרת: 'אתה אדום ויש לך קרניים. רוצה להסביר?' רציתי להגיד לה שאני לא חייב לה כלום, ושאם יש לה בעיה עם זה, היא מוזמנת ללכת לגיהנום הגרביים המעופפים שלה, אך אז נזכרתי שחטפתי אותה, אז מבחינה טכנית אני כן חייב לה משהו. לפחות את זה. אז ניסיתי להסביר. באמת שניסיתי. זה לא כל כך הצליח.

נקודת מבט: אוונג'לין

"סלח לי, אדוני הנכבד," פתחתי(כן, זה קורה לי לפעמים. כשאני מופתעת אני נשמעת כמו עלמה מהמאה ה-19. אבל אתם לא יכולים להאשים אותי, נכון? השם שלו הוא טריגר מספק למאה ה-19). 

"האם אתה אומר לי, בשיא הרצינות המתבקשת, שאתה, וגם כל מי שנמצא מאחורי דלת זו הוא… הוא… פאקינג מפלצת????" 

"טכנית, אנחנו רק חצאי מפלצת. למשל, אני חצי מינוטאור. אמא שלי הייתה בת אנוש, בעוד אבא שלי היה, את יודעת, מינוטאור." הוא ניסה להסביר. באמת שניסה. זה לא כל כך הצליח.

"מה- איך-" גמגמתי. "הו, אל תכנסי לפרטים של ה-'איך'. את לא רוצה לדעת. אף אחד לא רוצה לדעת." הוא אמר, נרעד. הייתה לי הרגשה שהוא צודק.

בהיותי ילדה הגונה, לקחתי את השק מידו ושמתי אותו על ראשי. הוא היה מסריח.אבל למזלי, כנראה בגלל שהוראס הוא כזה מותק של חצי-אדם(או פשוט חצי מפלצת לא חכם במיוחד), היה זה סריג יחסית גס, כך שעם כל אי הנוחות, הייתה לי השקפה לא כל כך נוראה על הבחוץ. 

בזכות זה, יכולתי לראות את החיוך הקטן שלו, ואחר כך גם את המקום שאליו נכנסנו.

------------------------

שלום בני אנוש!!! (אני מניחה)

אהבתם? בבקשה תכתבו לי. לא אהבתם? ביקורת בונה, בבקשה.

יש לכם תאוריות? גם את זה אתם מוזמנים לכתוב. 

אשמח אם תגיבו אם אתם חושבים שיש טריגרים ששכחתי לכתוב.

יום ראשון, ואני מעלה. וווהווווווווווווו!!! כמו שהבטחתי!!! ייאייייי!

אני החלטתי שלא אכתוב ציטוט בכל סוף פרק, אלא סתם שטויות!! כמו זה!

אני גם החלטתי שאני אעלה פרק כל יום רביעי. אלא אם אני ממש ארצה להעלות ביום אחר!

בלי קשר, אני ממש ממליצה לקרוא את הספר "חרמש". הוא נפלא ביותר. יש שם תיאורים מאוד מפורטים של רצח ודברים שקשורים לזה, אז ראו הוזהרתם!!!
אם כבר קראתם את הראשון ואתם מחכים לשני, שמעתי שהוא יצא בינואר 2022!!!!!!! תתלהבו איתי אנשים, תתלהבו!!! 

ביייייייייייייייייייי:)

הפרק הקודם		הפרק הבא