חוץ מהארון הקטן הזה [מתורגם, גמור]

פרק 2 חלק 1

"זו חייבת להיות החתימה הקסומה של הרוצח."

הארי התיישר מהמיטה שהחזיקה את החתימה הקסומה, מהנהן לאיטו. הזוהר הכחול-כסוף הרך הדגיש את המיטה, את עקבותיהם שעשו את דרכן דרך האבק, ואת ידיות הדלת ברחבי הבית. מאלפוי הוביל אותו דרך חדר אחר חדר שהראה את חתימתו הקסומה של הרוצח, עד כדי כך שהארי חשב שזה מדהים שההילאים  לא מצאו ראיות.

אבל הוא היה צריך להגיד משהו אחר.

"מאלפוי?'

"כן?" מאלפוי, שהביט בקיר הרחוק בעיניים ריקות כאילו דמיין את אמו עדיין בחיים, נרתע ופנה להארי.

הארי דיבר בזהירות רבה ככל שיכל. הדבר האחרון שהוא רצה היה להרחיק את האדם היחיד שיכל לספר לו את האמת. "הבחנתי בזוהר הכחול-כסוף גם מאחורי הדלת הנעולה."

מאלפוי מיד התיישר והתמקד בו באופן שהיה מצמרר, בכנות. הארי היה נסוג מנושא השיחה אם הוא היה יכול, אבל לא הייתה לו הרבה ברירה. "אמרתי לך לא להדאיג את עצמך עם זה, פוטר."

"ואני אומר לך שאני חייב, או שאני לא עושה את העבודה שלי כמו שצריך." הארי קיפל את זרועותיו כבדרך אגב, קירב את ידו אל השרביט שלו.

"אף אחד לא יכול היה להיכנס לשם. אין שם כלום."

"מוקדם יותר אמרת שיש שם משהו חשוב לך. תחליט."

מאלפוי לא אמר דבר, לא כיוון את השרביט שלו, אבל הארי התנשף כשקללה קרה שטפה אותו. הוא ממש הרגיש את ליבו מגמגם מכאבים, כאילו היה בחוץ ועמד עירום מול סופת שלגים מתקרבת. הוא נפל עם ידיו על חזהו. מאלפוי בא והתנשא לידו, בדממה מוחלטת.

הארי התמקד בו ככל שיכל עם הקצב המטורף של פעימות ליבו, מנסה לחזור לשגרה.

"... אל תיכנס לשם... שום דבר שם..."

"מעברים סודיים," הארי לבסוף התנשף, במאמץ שהופתע שהוא יכול לעמוד בו. לבסוף הוא הרפה מהחזה שלו והתהפך על ידיו וברכיו, מסתכל על מאלפוי בזהירות.

"אין כאלה שמובילים לחדר הזה."

"האם אתה בטוח? לפעמים בבתים הישנים האלה נבנו מעברים שאפילו הבעלים לא יודעים עליהם."

"אני בטוח לחלוטין." מאלפוי התכופף עד שהביט בעיניו של הארי, והארי הרגיש כאילו מישהו מנסה להשתמש בביאור הכרה עליו. הוא הפנה את ראשו, מסרב לקשר עין, וחשב שמלפוי נרגע מעט. "אין שום דבר שאתה יכול לעשות ושום דבר שאתה יכול להגיד שיגרום לי לשנות את דעתי."

"גם אם מבט בחדר הזה יעזור לנו לתפוס את הרוצח של אמא שלך?"

מאלפוי לא הגיב. הארי פקח את עיניו וגילה שהוא נעלם מהחדר, כפי שלפעמים עשה ללא אזהרה. הארי עמד ונשען על הקיר עד שהרעד נעלם מרגליו. "מאלפוי?"

הממזר לא רק היה 'מחוץ לטווח הראייה': עכשיו הוא השתמש בלחש שגרם לקולו להישמע כאילו הוא מגיע מכמה מקומות שונים בו זמנית. "אני לא רוצה שתיגע בחדר שלי, פוטר. הסודות שם צריכים לנוח ללא הפרעה. תבטיח לי."

ההד עבר למעלה ולמטה בעמוד השדרה של הארי כאילו יש לו רגליים. הוא כרך את זרועותיו סביב בטנו, עדיין רועד. "זה החדר שלך? חדר השינה שלך?"

"...כן. המקום שישנתי בו."

הארי חשב שהוא היה במיקום מוזר בהשוואה לחדרי השינה בשאר האחוזה, אבל חרק את שיניו וזז. "בסדר. אני מבטיח."

שקט.

"מאלפוי? מעולם לא הראת לי משהו עם החתימה הקסומה שלך, כדי שנוכל להשוות אותה לשל הרוצח ולשל אמא שלך."

שקט.

"מאלפוי?"

תודה רבה לאנבת6 ולרעות כהן שהגיבו, היה ממש כיף לי לקרוא את התגובות שלכן :)

הפרק הקודם		הפרק הבא