אהבה של ג'ינג'ית

יאוו סליחה שלא העליתי פרק המון זמן, אבל הוא ארוך אז תהנוו

פרק 4:

זאת אני! אני התוקפת! זה קסם אפל!

אוףף למי לספר? אני חייבת לעדכן מישהו, אבל.. אוח אין לי אף אחד!

טוב אולי רון יבין.. הרמיוני בטוח תדע מה לעשות וגם.. כן גם הארי.

איך אני אומרת להם? שפשפתי את הברכיים שלי, ככה אני כשאני מתוחה, שלושתם מסתכלים עליי.. אני לא מסוגלת! טוב ג'יני תשתלטי על עצמך!

''אני..'' לא! רק שפרסי לא ידע..

איפה אני? ז..זה חדר ה..ס..סוד..דות, אהה מה קורה לי? גנחתי והתעלפתי על הרצפה.

התעוררתי בכאבים, לא הצלחתי לקום, טום עמד מעליי, ''אתה היורש של סלית'רין'' מלמלתי חרישית, ''נכון מאוד! ועוד מעט את תמותי ואני אחיה!'' הוא אמר, התעלפתי שוב.

הפעם כשקמתי מישהו הרים אותי בזרועותיו, הייתי מטושטשת וראיתי שחור, נשאבנו למעלה איכשהו, בדרך קלטתי שהשחור זה השיער של הארי פוטר! הוא זה שהציל אותי!

כן, זה האביר על הסוס הלבן, זה שהציל את עולם הקוסמים! עכשיו הוא הציל אותי.

..........................

שנה שנייה! האמת- הפעם פחות שמחתי לחזור, אחרי ה'תקרית' של שנה שעברה...

הייתי בתא עם הארי, רון, נוויל והרמיוני, אה וגם עם אהה פרופסור ר. ג'. לופין, הוא מלמד התגוננות מפני כוחות האופל, דמבלדור אמר בסעודה לפני רבע שעה.

בקיצור ברכבת היו סוהרסנים, שמעתי עליהם הרבה אבל לא הייתי מסוגלת להאמין שזה עד כדי כך גרוע! ראיתי את כל התמונות מחדר הסודות, פתאום ראיתי דברים שקרו כשהייתי מעולפת! זה היה מזעזע.. והם יהיו כאן כל השנה, טוב זה בגלל סיריוס בלק, מכירים נכון? כולם שמעו עליו, רוצח, רוצה להרוג את הארי, אוף! למה אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על הארי?!

אבל דווקא היה כיף, כולם שחכו אותי במהלך הקיץ..

הייתה הארוחה המיוחדת, דמבלדור דיבר כרגיל והייתי עם ה''חברות'' שלי..

בטח שאלתם למה אני לא חברה כל כך טובה של שותפותיי לחדר, אז ככה:

בטי צ'אחלה ואגואיסטית! אבל ממש! נינה מעריצה אותה והולכת אחריה לכל מקום כמו משרתת, חבל, דווקא יכולה להיות ילדה נחמדה...

אמילי, טוב אמילי די סבבה, אבל הדבר היחיד שמעניין אותה זה אופנה ובנים, תשתחרריי! יש עוד דברים בעולם! הלוו! יוצא לנו להיות ביחד בעיקר בערבים, נראלי החברה הכי טובה שלי דווקא מרייבנקלו..

 אין לי ממש כוח להתחיל לספר על לונה, היא מאוד מורכבת ויש לה חיים קשים, אבל היא החברה הכי טובה שלי, היא כזאת.. טוב אני פשוט לא יודעת איך לתאר אותה, אמא שלה נפטרה, ילדים מציקים לה, אבא שלה עורך את העיתון הכי (תסלחו לי אבל באמת) מטומטם שיש, אני לא מזלזלת אבל זה פשוט לא הגיוני!

אבל לונה, היא מיוחדת, כאילו חיה בעולם אחר, בתוך בועה. ובכל זאת- היא תמיד תהיה שם בשבילי...

בזכות ה''מעמד החברתי'' שלי, פשוט אני די יפה וכולם נמצאים סביבי בגלל זה, אבל זאת בדיוק הבעיה, הם סתם חנפנים! לאף אחד מהם לא אכפת ממני..

אז בגלל שילדים מתחנפים אליי הצלחתי לגרום לחלק מהם להפסיק להציק ללונה אבל עדיין יש ילדים שמתעללים בה.

''היי אמילי'' אמילי נכנסה לחדר, היי ג'יני" 

 ''היי בטי, ראית את קווין? הורסס'' טוב אמילי בהחלט יודעת לחפור, ''איככ קווין?! הוא מזעזע'' בטי כמעט תמיד תגיד הפוך ממי שמולה, ''אמילי את מאוהבת בקווין?'' נינה שנכנסה עכשיו שאלה בהפתעה, ''סתם חתיך, את יודעת שאני לא בקטע של חבר עדיין, שנה שנייה וזה'' אמילי הסבירה, ''אז לק בנות?'' היא שאלה, אם יש משהו שכולנו אוהבות זה לק וזה היחיד.

כי אף אחת מהן לא מתעניינת נגיד בקווידיץ'..

''הרמיוני, יש לך רגע?'' שאלתי בעדינות, השעה הייתה 12 בלילה, רק אני והרמיוני היינו במועדון, היא למדה ואני.. האמת שנרדמתי קודם על הספות.

מאחורי ערימת הספרים זיהיתי תזוזות, הרמיוני יצאה מהצד השני (שלא היה מוקף בספרים) ''מה את צריכה ג'יני? אני צריכה להספיק לכתוב חיבורים ב...'' היא התחילה למנות כמות נכבדת ואז נאנחה והתיישבה מול האח, התיישבתי לידה, ''איך את מצליחה ללמוד כל כך הרבה?'' שאלתי בלחש, היא הנידה בראשה לשלילה, ''את לא יכולה לשמור הכל בבטן'' הייתי מתוסכלת, רחמתי עליה.

''תודה ג'יני, אבל זה בסדר. הכל מסודר עם מקגונגל.. אז מה רצית קודם?'' היא החליפה נושא בחיוך, ''אני חושבת שאני.. טוב זה כבר יותר מחושבת..'' הרמיוני הסתכלה וחיכתה לשמוע אותי, ''אני מאוהבת בהארי'' אמרתי לבסוף. ''וואלה? אבל כשחושבים על זה- זה די שקוף'' צחקנו, ''ממתי?'' היא שאלה, ''מתמיד, מגיל אפס, ככשמעתי את הסיפור על הילד שנשאר בחיים, זה היה נוהל קבוע כזה, אני רוצה לשמוע הארי פוטר ורון סיפורים ילדים מכל הסוגים. תמיד רציתי לפגוש אותו ואז הוא בא אלינו בקיץ, ובהתחלה לא הבנתי מה קורה לי כשהוא נמצא, אבל לאט לאט פשוט קלטתי שאני מאוהבת'' הוצאתי את זה.

''זה יעבור לך.. אי אפשר להתאהב בגיל כזה! פשוט תמישיכי הלאה..

''את לא מבינה! בהתחלה גם אני חשבתי ככה, אבל כל פעם שהוא בסביבה אני לא שולטת בעצמי!''

''אני מצטערת אבל אין לי רעיון בנתיים..."

''בוקררר'' נינה צרחה, ''תני לישון'' בטי מלמלה, נינה השתתקה ונכנסה למקלחת.

''איזה שיעורים יש היום?'' אמילי שאלה חצי ישנה בעודה נועלת את נעלי הבית הוורודות וכסופות שלה שתואמות לפיגמה החורפית והשווה שלה.

''שיקויים כפול, התגוננות, לחשים, שינויי צורה כפול'' עניתי לה. ''השיער שלי לא מסתדר!'' אמרתי בעצבים, ''תביאי שנייה'' אמילי אמרה, היא שמה סיכה שחורה בצד אחד, שמה קרם למטה ונתנה שלוש והעבירה מסרק.

''טוב שלךך'' אמרתי, ''ברורר'' אמילי צחקה, ''בטי יש אוכל'' אמילי אמרה וירדנו לארוחת הבוקר.

אחרי שתי דקות נינה רצה אלינו, ''בטי לא קמה'' היא אמרה, ''חמש דקות לפני תחילת השיעור היא תקום.. כרגיל'' אמרתי לה.

סנייפפפ חבל שהוא פשוט לא מתאדה מהאדמה, זה היה עושה טוב לכולם, לא משנה....

אמאלה סיריוס בלק היה בחדר של רון

רון!!

שמע ישראל

איך הוא עבר את הסוהרסנים אני לא יודעת

אני שונאת סוהרסנים

אבל הארי נראה לי ממש סובל מהם

וואי איזה בלאגנים, סיריוס בלק ברח!

היה שם איזה סיפור איתו

אני אנסה לשמוער מרון בקיץ

בנתיים חופש טוב

...............................................................

יש טורניר בהוגוורטס והגיעו אנשים מעוד שני בתי ספר, איכשהו הארי נכנס לתחרות למרות שזה רק לבוגריפ.

הוא חייב להיות חלק מכל דבר מרגש כאן אבל בסדר..

הרמיוני הציעה לי למצוא איזה חבר כיד שאני אשכח מהארי אבל אני קטנה מדי כנראה..

''אמיל של מי כדאי לי להיות חברה?'' שאלתי אותה ערב אחד, ''ממתי באלך חבר? תמיד את מעבירה נושא...'' 

''אסור לי?'' 

''אנחנו רק בשנה שלישית! אפילו אני מחכה לשנה הבאה.. למרות שממש באלי לצאת עם ג'סטין''

''ממתי את מסתכלת על ג'סטין?''

''משבוע שעבר''

''איאיי אמיל את בחיים לא תביני שאי אפשר להכיר בנאדם בשבוע?''

''בטח שאפשר!''

''מה שאמרתי...''

''בקיצור- את רוצה חבר עכשיו?''

''אממ כן?!''

''קחי את דיק, הוא שרוף עלייך והוא קפיצי כמוך''

''מה הטמבל הזה שנראה כמו נשר ויש לו עיניים מזוגזגות ומסתכל עליי כאילו אני אלוקים?''

''בול''

''אמילי! ביקשתי חבר! לא חיית מחמד טיפשה!''

''אוקיי אוקיי מה באלך?''

''לא יודעת, את זאת שמכירה את כל הוגוורטס ומדקלמת את התכונות שלהם בלילה..''

''אז מה? את מסובכת מדי בשבילי''

''טוב לא משנה''

''מה לא משנה? עד שאת מתעניינת במשהו מעניין?''

''כן, כבר לא באלי..''

 כן זה לא מתאים לגיל שלי

מעניין הטורניר אבל. משימות מלחיצות יש למתמודדים..

ולא סיפרתי לכם אבל יש השנה אחלה מורה לבתגוננות מפני כוחות האופל.

עד כמה שהילאי קשיש בפנסיה יכול להיות אחלה....

טוב אתם בטח יודעים שהוא לא כל כך נחמד, כאילו מודי אני לא יודעת אבל המורה להתגוננות בכלל לא מודי.

והכי מלחיץ שאתם יודעים מי חזר!

הארי ראה אותו!

.......................................................

''אמא לאן הולכים?'' אתמול התחילה חופשת הקיץ ואמא אמרה לנו לארוז מזוודה לתקופה לא ידועה.

''ג'ין זה סודי את קטנה מדי'' ג'ורג' עשה חיקוי מדוייק של אמא, ''סתום'' אמרתי לו, ''הוו ג'יני שלנו עצבנית'' פרד התחיל, ''תסתום גם אתה!'' צעקתי.

''למה מה תעשי לי? קללת נעילת גוף? או אולי קללת עטלפי הנזלת המרשימה?''

''פרד עוד מילה אחת ואני מקללת אותך!''

''ומה עם החוק של איסור קסמים לקטינים?''

''מטופש''

''גם אנחנו חושבים אבל הוא עדיין קיים''

הלכתי לחדר וטרקתי את הדלת, התחלתי לארוז מבינה שאין לי עוד אפשרויות... כנראה שזה קשור למה שקרה בסוף השנה עם הארי.. לפי ההתנהלות של ההורים זה די שקוף.

עברנו עם אבקת פלו בשעת לילה מאוחרת, לפני שיצאנו דמבלדור הגיע והעביר אותנו כדי שלא ניתקע עם לחש הפידליוס שהופעל על הבית שהיה המפקדה של מסדר עוף החול.

אנחנו לא יודעים הרבה, אף אחד לא משתף אותנו באמת, אבל מה שכן:

1. אנחנו נמצאים במפקדה של מסדר עוף החול שנמצאת בכיכר גרימולד 12 בלונדון. 

2. מסדר עוף החול נלחם באתם-יודעים-מי.

3. דמבלדור מנהיג את המסדר.

4. חברים המסדר הרבה אנשים, אנחנו לא מכירים את כולם.

5. המסדר היה קיים בפעם שעברה שאתם-יודעים-מי היה חזק.

6. חלק מחברי המסדר מתו בפעם שעברה, חלק נשארו להצטרפות עכשיו מחדש אבא ואמא בניהם.

7. אסור לנו לתקשר עם העולם.

8. אסור לשלוח מכתבים במיוחד להארי.

9. רוב חברי המסדר לא מתגוררים כאן.

יש לי רשימה וכל פרט חדש אני אוסיף אליה, זהו בנתיים...

הבית ישן ומלא אבק, ככל הנראה בעבר התגוררה בו משפחה מכובדת, יש כאן איזה גמדון בית משוגע ודיוקן של אישה משוגעת, אני אברר מי אלה ושל מי היה הבית.

בטח אתם חושבים שאני מוזרה, זה פשוט שממש משעמם כאן ואף אחד לא מתייחס אליי, כולם עסוקים בעצמם, רון והרמיוני מסוגרים בחדר רוב היום, פרד וג'ורג' עסוקים עם ההמצאות שלהם, כל המבוגרים בכלל רק במסדר, פרסי עזב את הבית שנה השנה, צ'ארלי וביל חברים במסדר, זהוו.

''אעהההה! סיריוס בלק הרוצח בבית!'' צעקתי, קמתי בבוקר ופתאום ראיתי אותו הולך מהורהר.

''שקט! אני לא רוצח! מה יש לך?'' הוא ענה,

''אתה כן! אני לא יכולה לשכוח את הפנים שלך מכל המודעות, הסיוטים שעברתי, ואני בלי שרביט!''

''את לא הולכת לפגוע בי וויזלי! זה הבית שלי ואני מארח אותך!'' 

''לא! זאת המפקדה של מסדר עוף החול!''

''שאני תרמתי לדמבלדור כדי לעזור לו להביס את וולדמורט''

''אתה אוכל מוות!''

''לא, אני הסנדק של הארי פוטר! אני החבר הכי טוב של אבא שלו- ג'יימס''

''אתה לא חבר שלו! אתה בגדת בו!''

''מולי! לא סיפרת לילדים שלך מי אני?''

אמא הגיחה מהמטבח, ''הו ג'יני, סיריוס הוא לא מי שאת חושבת, הוא בצד שלנו''

''אה כן? אז מי  בגד ההורים של הארי?''

''פיטר פטיגרו''

''איך אתם מאמינים לו בכלל?''

''א- דמבלדור, ב- הארי, ג- הוכחות''

הייתי בשוק, ''עכשיו נוכל לערוך היכרות כמו שצריך?'' סיריוס שאל ברוגע, ''ג'יני וויזלי'' אמרתי בבוז, ''סיריוס בלק'' הוא ענה ופנה למטבח, אמא קראה לכולם לארוחת ערב והתיישבנו במטבח.

10. המפקדה היא הבית של סיריוס בלק.

''מתי הארי מגיע?'' רון שאל בפעם האלף (למעשה- 32 להיום), ''רון די כבר! חירפנת את כולנו'' הרמיוני אמרה לו.

''רוני פוני מחרפן את כולם'' פרד אמר, ''זה כל כך חמוד מצידו'' ג'ורג' המשיך, ''רק שייזהר שהנמשים שלו לא יחרפנו אותו'' השניים צחקו ומולי נאנחה.

''אמא מתי אנחנו מצטרפים למסדר?'' ג'ורג' שאל (בפעם האלף) ''כן אנחנו בוגרים'' פרד אמר, ''כבר עניתי לכם והתשובה לא השתנתה ולא תשתנה גם בעוד חודשים רבים!'' מולי ענתה.

''איזה אווירה נעימה שוררת בביתי, כמעט כמו בילדות...'' סיריוס אמר בקול עגמומי.

הפרק הקודם		הפרק הבא