אדון האופל החדש

פה הוא כבר התחיל להבין שהענין קצת יותר רציני משחשב. קצת הרבה מאוד.

"מי?" הוא שאל במטרה עיקרית לשמוע עוד פרטים ולהבין מכך כיצד להתכונן טוב יותר למלחמה ובמטרה קצת פחות עיקרית אבל גם כן חשובה,- להרוויח עוד קצת זמן, על אף שידע שאין לכך כל סיכוי. אולי רק למטרתו השניה.

"באמת נראה לך שאני אגיד? אתה חושב שאני טיפש? שאני לא יודע את כוונותיך? שאני לא יודע מה מתכוון לעשות עם המידע החשוב הזה? אז לא, אתה כאן הטיפש. אני נאמן לאדוני ולא אומר עוד מילה בעניין. מילה. ואם אתה רוצה להרוויח עוד קצת זמן, אז אני אומר לך, שזה לא יעבוד, כי כאן נגמרה שיחתנו. קנטאורים, אש!". אמר במהירות ומחא כף. הוא חייך לעצמו חיוך זדוני וזומם, ופתח את מטח היריות המחודש.

בשונה מהאנה, ג'ייס קלט עוד לפני היריות שמטח היריות הקרוב עומד להיות עליו בלבד, ומיהר להכין את עצמו לקרב. הוא שלח את ידו לכיסו בכדי להוציא את שרביטו, אך להפתעתו הרבה  גילה ש...

השרביט לא בכיסו!

בדיוק אז הופיעה וילי, גמדונת-הבית של אמו לשעבר. היא הביטה בו במבט זומם וערמומי. חיוך זדוני נסך על פניה. "ידעתי", אמר ג'ייס, "פשוט ידעתי. לא היינו צריכים לסמוך עלייך אף פעם. מי הרג את ההורים שלנו בחתונתם השנייה?!" שאל בקול רם ותקיף כל-כך עד שהרעיד את האולם כולו. "הו, ג'יין, ג'ייק וג'ייס, שלישיית האחים המטופשת לבית ג'ינקין. עדיין איני מבינה איך אתם יכולים להיות עד כדי כך טיפשים. עוד לא הבנתם שאני כבר לא שלכם? מאז ומתמיד לא הייתי שלכם. לאחר שהוריכם נרצחו, כבר לא היה לי בית. אם הייתם בוחרים לקחת אותי אז ולטפל בי ולאמץ אותי, הייתי שלכם, אבל לא. אתם בחרתם לנטוש אותי שם, ומישהו אחר לקח אותי לאימוץ. אדם שבאמת אהב ורצה אותי. כשהגעתי לביתו, ראיתי שהוא מגדל עוד המון גמדוני-בית, ולאחר כמה ימים הוא החליט שהוא ממנה אותי למפקדת. הוא שלח אותי למשימות נסתרות, ולעיתים גם שלח איתי עוד כמה גמדוני-בית תחת פיקודי. המשימה הזו כבר לא נסתרת. הוא גם זה שגנב לכם את הטבעת. כשנישאר פה רק אנחנו ושלושתיכם, נוכל לקחת אתכם אליו. כבר הרבה זמן שהוא עוקב אחריכם, והוא מאוד רוצה לפגוש אתכם". אמרה וילי. "אה, ו... מקודם, את זה חיפשת?" שאלה וילי את ג'ייס ושלפה את שרביטו משום מקום. "מ.. מ... מאיפה... מאיפה..." התחיל ג'ייס, אך ג'ייק, שכבר הספיק לעכל את הכל, המשיך אותו: "מאיפה יש לך את השרביט שלו?".

גם הוא ידע לדבר בתקיפות ואף יותר מג'ייס, וכצפוי ביותר, גם הוא בחר להשתמש בתקיפות שלו. וילי, שלא ממש היתה מוכנה, לרגע נבהלה, אך התעשתה בתוך שניות אחדות, וענתה: "השגתי. יש לי דרכים משלי. אבל, אתם מוכנים כבר לדאוג שנהיה פה לבד? בעצם, אפילו עוד יותר לבד ממה שאמרתי קודם. קנטאורים, שמרו מבחוץ שאף אחד לא ייכנס, מובן?". היא אמרה זאת בתקיפות שהבהירה לקנטאורים שכדאי להם להתעופף מפה ומהר, אחרת סופם כבר כאן.

הם יצאו במהירות ואיתם הילדים שנשארו באולם, מלבד שלישיית האחים לבית ג'ינקין. "הו, סוף סוף אנחנו כאן לבד.". פתחה וילי, ובאה להתעתק איתם. ידיהם כבר הוחזקו על ידי גמדונת הבית וילי, כשלפתע הדלת נפתחה.

"את לא לוקחת אותם לשום מקום בלעדי"...

הפרק הקודם		הפרק הבא