"אני כבר בת 18!"

מיד שבאו בחזרה אל המופע משכו את רון והרמיוני אל תוך היער, כדי לספר להם מה התרחש ביינתים ולהמנע מרעש מיותר.

"הארי, זה לא יכול להיות. אם השארת את האבן שם היא יכולה להצמיח כנפיים להתעופף לכאן! אלא אם כן..." הרמיוני אמרה.

"מישהו הביא אותה לפה." רון השלים אותה.

"הארי, אתה חסמת כל התקרבות מסוימת לאבן, בשנה השביעית?" הרמיוני חקרה.

"אממ.. אני לא חושב." הארי גירד בפדתחו, מנסה להיזכר.

"אוי, עד כמה שבנים יכולים להיות חסרי אחריות." היא נאנחה.

"קר לי" ג'יני רעדה והארי הושיט לה את מעילו. הם חזרו בשתיקה לקולות אחיות הגורל.

הארי התיישב במושב החמים ורון, ג'יני והרמיוני הלכו לרקוד.

הוא שקע בזכרונות העבר.

          ***

"תישארו איתי?" (הארי, בן 17)

"תמיד" (לילי, קולה נשמע מתוך אבן האוב ודמותה המתושתשת מופיעה מול הארי.)

          ***

הארי קם. רעיון כביר הופיע במוחו.

מבלי שאף אחד יראה הוא חזר עמוק אל תוך היער.

הארי שלף את אבן האוב מכיסו וסובב אותה באיטיות, כשהוא חושב על אימו ואביו.

כעבור 2 שניות הם הופיעו מולו. מרוב התרגשותו לא הצליח לדבר.

"הארי, יקירי." אימו לחשה ברכות והושיטה יד ללטף את שערו. הארי לא הרגיש את זה, כי היא הייתה רק רוח, אך היא כן.

"אי- אימ- אימא." הארי בקושי רב הוציא את המילים מפיו.

"גם אני פה." ג'יימס צחק בשובבות ופרע את שערו של הארי.

"אבא, אימא!" קולו של הארי התגבר מעט.

"ששש, הארי. חמוד שלי." לילי אמרה בחיוך שובה לב. הארי השתתק מיד.

"מה את משתיקה אותו? נו, הארי, יש לך חברה?!" ג'יימס שאל בסקרנות.

"מ- מה? חברה? אה, כן... " הארי מילמל, מופתע.

"איך קוראים לה?"

"ג'יני. ג'יני! אני חייב לקרוא לה!"פתאום הארי קרא בהתלהבות.

"קרא לה." אביו התלהב גם כן.

הארי מיהר להסתיר את האבן בכיסו, לא לפני שסובב אותה והוריו נעלמו.

הוא חזר בריצה אל ג'יני, שכלל לא שמה לב שהוא נעלם. הארי משך אותה ליער מבלי לומר מילה.

"הארי! הארי, לאן? אתה חוטף אותי או מה?!" 

"ג'יני, עוד מעט תביני הכל. רק חכי." הארי אמר, תפס לה את היד והם רצו אל תוך עומק היער.

הם נעצרו ליד עץ ברוש רחב. הארי נטש לה את היד והוציא את האבן מכיסו וסובב אותה. שוב הוריו הופיעו.

"אבא, אימא, תכירו, זאת ג'יני, החברה שלי." הוא אמר מהר.

"הארי, זה ההורים שלך?!" ג'יני צרחה בהתרגשות והארי השתיק אותה.

"אל תצעקי. כן."

"פשייייי, הארי, מצאת לך חתיכה!" ג'יימס אמר בהתפעלות.

לילי צחקה. "מה השם משפחה שלך, ג'יני? אולי אני מכירה את ההורים שלך." אמרה.

"אממ... ווי- וויז- וויזלי" הקול של ג'יני רעד. לא כל יום מדברים עם מתים.

"רגע, ארתור ומולי וויזלי?" ג'יימס שאל בהתלהבות.

"אה, כן." ג'יני אמרה והעבירה את מבטה מהארי לג'יימס, משוואה הבדלים.

"איזה קטע! פעם אני וסיריוס תפסנו אותם מתנשקים ליד חדר הרחצה של המדריכים!" 

"אין טאקט, ג'יימס! מה נסגר?!" ג'יני הסמיקה קלות והתאפקה לא לצחוק.

לפתע נשמעו קולות קוראים להם.

"הארי!!!!! ג'יני!!!!! איפה אתם?" הרמיוני נכנסה לסטרס. "תרגעי, הם בטח מצאו להם מקום להתמזמז. דווקא רעיון לא רע, אה? אני יודע איפה אפשר למצוא מקום כזה." קולו של רון נשמע בברור.

"טוב, אני ייפגוש אותכם בקרוב, אימא, אבא!" להארי היה ממש כייף לומר 'אימא ואבא'.  הוא סובב שוב את האבן והם נעלמו. בדיוק אז רון והרמיוני הופיעו.

"איפה הייתם? אתם יודעים כמה זמן חיפשנו אותכם?!" הרמיוני צווחה. "אולי 5 דק', הרמי." רון צחק והרמיוני הסתכלה עליו בזעם ורשפה עיינים. "שלא- תעז- לקרוא- לי- ככה!" סיננה והוא הינהן במרץ.

אוקי! לקח לי זמן, אההה? מצטערת על זה...

ו--- תגובות!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא