הלנה תומס והאולימפיים

סליחה שלא העלית פרק מלאאא זמן

נ.מ. הלנה

טוב, אז כמה דברים על אמא שלי לפני שאתם פוגשים אותה. 

דבר ראשון קוראים לה מרי תומס, והיא הבן אדם הכי נחמד ב.ע.ו.ל.ם!

יש לה שיער חום מתולתל ועיניים כחולות. 

היא מדריכת קרב מגע. אז זאת הסיבה היחידה שאני בכושר…

יש לה את האוכל הכי טעים שיש!

אבא שלי… אמממ… הוא היה חייב לעזוב לפני שנולדתי. 

והוא מעולם לא חזר. 

פשוט הלך והשאיר אותנו לבד. 

אני רק יודעת שירשתי ממנו את השיער השחור שלי ואת העיניים הירוקות. 

האוטובוס עבר ליד הים ומבטי ישר נמשך אליו. 

הים נראה שקט במיוחד. 

חשבתי על זה מחרתיים אני ואמא הולכות למונטוק.

כעבור משהו כמו חצי שעה הגעתי לתחנת אוטובוס שמול הבית שלנו, בית פרטי, עם 2 קומות ועם חצר.

נכנסתי לבית,

״ שלום? מישהו בבית?״ שאלתי את האוויר. אף אחד לא ענה אז הנחתי שאמא שלי בסדנא או באימון. 

גררתי את המזוודה במעלה המדרגות, ושמתי אותה בחדר שלי, ירדתי למטה וניגשתי למטבח. 

פתחתי את המקרר והוצאתי חלב, לקחתי קורנפלקס ממעל המקרר והתיישבתי בשולחן אוכל. 

אכלתי וכשגמרתי לאכול נזכרתי שאני צריכה להתקשר ללורן. 

רצתי לחדר שלי ופתחתי את המזוודה וחיפשתי את הפתק. כשמצאתי אותו לבסוף הלכתי לסלון והתיישבתי בספה. 

לקחתי את הטלפון בית שלנו וחייגתי את המספר. 

״ הלו?״ שמעתי את הקול של לורן מעבר לקו. 

״ היי לורן, זאת הלנה. התקשרתי להודיע לך שאני בסדר גמור, תודיעי גם למר ברונר. אה, וסליחה אם הדאגתי אותך…״

״ תגידי לי את נורמאלית?! לברוח ככה בלי להודיע לי כשגיליתי שברחת כמעט היה התקף לב! סתם לא באמת אבל דאגתי נוראאאא!״ 

היא הנמיכה את הקול לקול רגיל ואמרה:״ אבל ידעתי שלא יקרה לך שום דבר רציני כי את חכמה…אה, אני סולחת לך אבל רק הפעם!

 ושלחתי לך בדואר את התעודה שלך ו… אממ… מכתב סילוק.״

״ תודה. לורן, אני רוצה שתדעי שאת החברה הכייי טובה שלי וגם היחידה בכלל. 

גם אם אני מסולקת מהביהס אני רוצה שנשמור על קשר, טוב?״

״ ברור הלנה, אנחנו עוד נתראה.״ היא אמרה בנימה מסתורית והוסיפה:״ טוב אני חייבת לנתק, ביייי!״

״ בייי״. אמרתי והיא ניתקה.

ישבתי בשיעמום בוהה בתקרה, ונרדמתי.

ו… שוב היה לי את אותו סיוט ארור.

בסיוט הלכתי על חוף הים.

הים השתולל בטרוף, גלים ענקיים עלו והתנפצו על החוף בזמן שגם השמים השתוללו, 

ברקים הבזיקו כל בערך 10 שניות, עננים שחורים משחור שטו בפראות בשמים.

במרחק מה ממני הוריקן וטורנדו ענקיים התנגשו זה בזה והתיזו מים וניצוצות חשמליים(לא שילוב טוב! לא לנסות בבית!). 

לאוויר עצמו היה ריח מלוח ושל משהו שהתחשמל, ובאוויר הייתה אווירה של מתח, זעם, ציפייה וטינה.

התעוררתי בצרחה.

התעוררתי לקול רשרוש מפתחות, שמעתי את דלת הכניסה נפתחת באיטיות, כנראה מתוך פחד. 

הבנתי שצרחתי באמת לא רק בחלום.

רצתי לדלת וראיתי את אמא שלי בכניסה עם מדי הקרב מגע שלה.

״ הלנה!״ היא קראה בהפתעה.״ מה את עושה פה? את לא אמורה לחזור מחר?״

״ אה… אממ… בקשר לזה…״ אוי איזה מטומטמת אני, ברחתי בלי אפילו לחשוב איך אני יסביר את זה לאמא שלי.

״שוב סילקו אותך? מה עשית הפעם?״ היא שאלה והבעה זעופה התגנבה לפניה.

״ אממ… לגבי זה… טוב… כן סילקו אותי…״

״למה?״

״ כי… בגלל ש… אמממ… ברחתי מבית הספר.״

״ מה?! את נורמאלית?! ממתי?אוי מתוקה שלי, למה?! למה?״

״ אני מצטערת אמא אבל לא יכולתי להישאר ,

 הם מכריחים אותי להקשיב ואני לא רוצה ואז הם מעיפים אותי מהשיעור ונמאססס לי ואני פה מבערך 12:15״

הלכנו לסלון והתיישבנו על הספה, ואמא שלי הניחה את התיק שלה לרגלינו.

״אוי מתוקה שלי יכולת להתקשר להודיע לי ולמה משעמם לך בשיעור למען ה׳?״

״כי אני בכיתה של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז״

״מה?! איך לא ידעתי?!״ 

״ לא יודעת הם אמרו שאת יודעת ומסכימה״

״ בחיים לא הייתי מסכימה לדבר כזה ואת יודעת״

״ כן טוב… לא היה לי איך לבדוק״

״ אוי מתוקה אני ממש מצטערת, הייתי צריכה-״

״אל תתחילי עם הרגשות אשם״

״ סליחה. טוב, לכי לארוז״

״ מה? אנחנו לא הולכות מחרתיים?״

״ כן,  ככה היה אמור להיות אבל הגעת מוקדם משציפיתי וכבר ממחר יש לי חופש והבקתה פנויה כבר ממחר.

 אז אני בטוחה שנצליח להקדים את מועד הכניסה שלנו אליו.״

״ אה, סבבה אבל אני כבר ארוזה , שכחת שהרגע חזרתי מהפנמייה?״

״ כן אבל אני בטוחה שיש דברים שהיית רוצה להשאיר פה ודברים שהיית רוצה לקחת מפה.״

״ כן אני מניחה שאת צודקת״

הצילצול של הדלת נשמע ואני ואמא שלי הלכנו לפתוח.

בחוץ עמד שליח.

״ שלום לכן מיס וגברת תומס. יש לי משהו בשבילך מיס תומס״.

״מאיפה אתה יודע את שם המשפחה שלנו?״ שאלה אמא שלי בחשדנות.

״ אני השליח של בית הספר של הגברת הצעירה״. הוא אמא והושיט לי מעטפה גדולה במיוחד.

״תודה רבה!״ אמרתי לו בחביבות למרות שידעתי ששום דבר טוב לא יצא מהמעטפה הזאת.

״ בשמחה!״ הוא אמר והלך סגרתי את הדלת ואז ראיתי שאמא שלי כבר במטבח. ציחקקתי.

עליתי לחדר לארוז ואני יחסוך ממכם את הפרטים כי זה מאוד משעמם.

אכלתי ארוחת ערב טעימה מאוד.

הסתכלתי בתעודה גרועה מאוד.

ולבסוף שקעתי בשינה ללא חלומות, אחת הפעמים היחידות שהחיים אוהבים אותי.

 ת״ב? 

פליזזזז תגיבווו זה נותן לי מוטיבציה להמשיך

הפרק הקודם		הפרק הבא