שומרת הערים האבודות

קרדיט ל: סופי ואקר

כשאדלין נכנסה לחדרה של סופי, היא מצאה אותה קוראת ספר על המיטה.

“הי,” היא אמרה. “היי.” ענתה לה סופי מבלי להרים את מבטה מהספר.

הן ישבו בשתיקה כמה דקות.

“מר פורקל סיפר לי על מה שקרה,” אמרה לבסוף אדליין. סופי לא ענתה.

“סופי, זה חשוב. אנחנו צריכות לדבר על זה.”

“על מה?? על זה שהנסתרים חזרו? נמאס לי מהם! אני רוצה להיות ילדה נורמלית!” התפרצה סופי.

“מי כמוני יודעת,” אמרה אדלין בעצב, “אבל זה המצב. ואנחנו יכולים להתכחש אליו, או להשלים איתו.”

“שכחתי כמה טוב לדבר איתך” אמרה סופי בחיוך עצוב. אדלין חיבקה את סופי, וסופי התמסרה לחיבוק. אבל פתאום, סופי הרגישה שהחיבוק מתחיל לחנוק…

“אמא… הי אמא…” היא חירחרה.

אדלין התנתקה ממנה.

עינייה היו לבנות לחלוטין.

“עשית טעות גדולה,” אמרה אדלין בקול מוזר ועמוק, “ועכשיו תשלמי.”

הפרק הקודם		הפרק הבא