אנחנו נמות בסוף היום

קיי שלום. 

לא העלתי פרק המון זמן אז קבלו את זה, אחד ארוך ודיי שונה מהאחרים. 

כל הקטע בהתחלה הוא התכתבות. 

אה ויש דיי הרבה קללות וכאלו ולא צינזרתי או משהו אז כזה רק להביא לידיעתכם.

תהנו:) 

2:07 

הזה שיש לו כאלו 

'תה ער? 

את\ה 

יואוווווו

יו! 

הזה שיש לו כאלו  

הא? 

את\ה 

אנחנו ערים! 

אני מרגיש עצובבבבבב 

הזה שיש לו כאלו 

אנחנו אכן ערים. 

אתה שיכור? 

מדוע העצב, ידידי הקט? 

את\ה 

חהחהחההחההחחהחה

אני שיכור 

מעייפות  

(וגם קצת מאלכוהול (ושוקו) אבל שאש אל תגלה להורים שלי) 

הזה שיש לו כאלו 

מותר בכלל לשים סוגריים בתוך סוגריים? 

את\ה 

לאיודע 

…

את\ה 

הייייייייי  לאן נעלמת? 

לא להירדם! 

אסור לסנן חברים עייפים 

את\ה

יש להתעורר. 

להתעורר!

להתעורר!

להתעורר! 

להתעורר! 

את\ה 

אני מרגיש נטוש. 

דחייה 

איזו טרגדיה.

אצטרך טיפולי תרפיה משמעותיים וארוכים

והכל 

באמשתך. 

את\ה 

אשמתך

מרוב עייפות אני מבלבל אותיות. 

חרא. 

אני לא אוהב להתכתב עם עצמי. 

הזה שיש לו כאלו 

שיט.שיט.שיט.שיט.שיט.שיט.שיט. 

את\ה 

הא הא! 

חזרת. 

*קריאות ניצחון.* 

מה קרהה? 

הזה שיש לו כאלו 

שיט! 

שיט. 

את\ה 

נראה שהוגבלת למילה אחת 

הזה שיש לו כאלו

גבעה עצומה של חרא של פינגווינים על הר -בגובה האוורסט- של חרא של פרות עם ליטרים על גבי ליטרים של מיץ זבל וקליפות בננה ותפוחי אדמה וכל תכולת האשפה של כל ניו יורק במשך שנתיים. 

את\ה

מאוד ציורי 

מהו המאורע? 

הזה שיש לו כאלו 

 התקשרו.אלי.מתחזית.מוות. 

את\ה 

חרא 

חראחראחראחראחראחראחרא 

זין

לא לעזוב אותי לבד בעולם אני צריך אותך נואשות 

מה אני אעשה?

חרא עליך אם זו מתיחה. 

הזה שיש לו כאלו 

זאת לא מתיחה. התקשרו אלי מתחזית מוות. זה היום סוף שלי ויש לי פחות מעשרים וארבע שעות לחיות ואני אמות מתישהו בקרוב ואני ממש ממש ממש ממש ממש לא רוצה למות עכשיו ואין לי מושג מה לעשות או איך לספר להורים שלי ואני בוכה כי אני לא רוצה למות וחרא! 

את\ה 

אוקי. אוקי. אוקי. להירגע? 

אני בדרך אליך- לא לזוזו! לא לעשות שום דבר שיגרום לך להיהרג

להישאר בחיים עד שאגיע 

הכל יהיה בסדר

הכי חשוב זה לא להיכנס לפאניקה

כי כזה 

התקף לב. 

הזה שיש לו כאלו 

אני בטח אתפגר עד שתגיע- 

זו נסיעה של שש שעות ואתה שיכור 

וחרא! אתה שיכור ואתה יכול למות ולתחזית מוות עדיין יש זמן להתקשר אליך 

פשוט 

אין בנאדם אחר בעולם שהייתי רוצה לבלות איתו את היום סוף שלי ואתה במרחק שש שעות ואני פשוט 

אני- 

פשוט תעיר את אחותך שתסיע אותך! 

אתה לא יכול לנצח את המוות או לא להיכנס במכונית אחרת רק בגלל שתחזית מוות עדיין לא התקשרו אליך 

את\ה 

אני מגיע 

אחותי כבר ערה ואנחנו בדרך אליך בשיא המהירות האפשרי 

אני יכול לנצח את המוות ואני אבוא ואני אציל אותך וכולנו נחיה לנצח  

הזה שיש לו כאלו 

איזו מחשבה נחמדה 

הזה שיש לו כאלו 

אנ

…

את\ה 

מה? 

את\ה

מה? 

את\ה

הי! 

לענות לענות לענות 

הי! 

אני נכנס לסרטים- 

הי! 

לא למות 

אני צריך אותך

לא למות לא למות לא למות לא למות לא למות לא למות לא למות 

את\ה 

מישהו שם? 

חראחראחרא

אני מרים את המבט מהטלפון ויש לי דמעות בעיניים. אוליביה מסתכלת על הכביש, הרגל שלה לחוצה על הגז. אנחנו נוסעים במהירות המקסימלית וזה בטוח לא חוקי אבל מאוחר בלילה ואין כמעט מכוניות על הכביש ואני לא חושב שלמישהו אכפת. אני מרגיש כאילו אני עומד להקיא. האלכוהול מטשטש את המחשבות שלי ואני מתחיל לבכות. "הוא הפסיק לענות" אני אומר לאוליביה.

 "איזה חרא," ואז אחרי כמה שניות שבהן אף אחד לא אומר כלום והבכי שלי מתגבר, "תתקשר להורים שלו!" היא כמעט צועקת עלי. "מפגר! אמרתי לך לא לשתות!"

איזה מטומטם אני. "סליחה" אני מייבב.

אוליביה נאנחת."סליחה שצעקתי. זה נוראי. אני יודעת שאלפרד מאוד חשוב לך. כולנו אוהבים אותו נורא." 

אני מחייג לאמא שלו. תעני תעני תעני תעני תעני תעני תעני תעני- 

"היא לא עונה!" אני מסתכל על אוליביה. אנחנו על הכביש המהיר.

"תנסה את אבא שלו!" 

אני מחייג אל אבא שלו. גם הוא לא עונה. אני מחייג ומחייג ומחייג אל שניהם.  

דמעה נוזלת במורד הפרצוף של אוליביה והיא מושכת באף. הצליל של החיוג מעצבן אותי בטירוף. הבן שלכם קיבל את שיחת היום סוף שלו זה לא הזמן לישון תענו תענו תענו. בסוף הצליל של החיוג נקטע והקול העייף של אמא שלו בוקע מהעבר השני. "צ'אר? היי? למה אתה מתקשר בשעה כזאת-" אני קוטע אותה. "היי שלום היי אין לנו זמן. התכתבתי עם אלפרד ומתברר שהוא קיבל את השיחה והוא לא עונה עכשיו ואני נחלץ פה בטירוף–"אמא שלו נשמעת קצת יותר ערה עכשיו ואני מדמיין אותה מתיישבת במיטה ומושיטה יד למשקפיים שלה. "תאט. אני לא מבינה את מה שאתה אומר. על מה אתה מדבר?" 

"הבן שלך בא בתור לעזאל!" אני צועק. "התקשרו אליו מתחזית מוות ועכשיו הוא לא כותב לי בחזרה!" אני לא צריך יותר מזה. 

היא מתנשמת. אני שומע אותה רצה במסדרון ופורצת לחדר של אלפרד. אני שומע חבטה, כנראה הטלפון נופל על השטיח. 

ואז היא צועקת,  ואלו לא מילים. 

 זאת צרחה צרחה קדמונית ארוכה וכואבת. צרחה של סבל טהור. 

בשנייה אחת אני מבין, והכל נשבר. העולם שלי נופל בספירלות למטה ואני מתחיל להתייפח ואוליביה יורדת מהכביש המהיר ודופקת את הראש על ההגה וההגה משמיע צפירה ארוכה, וזה כמו מין רעש מיוחד בשבילו, כולנו ביחד. הצרחה של אמא שלו והבכי המטורף שלי וההתקפלות לשתיים של אוליביה והצפירה של הרכב. 

ואז הטלפון שלי מצלצל, ואלו תחזית מוות. 

תגובות. 

הפרק הקודם		הפרק הבא