אולי נהיה חברים?

"דראקו מאלפוי!" קראה פרופסור מקגונגל

דראקו צעד לאט לאט ובביטחון, ההפך הגמור ממה שהוא הרגיש באמת. הרגשת האכזבה המרה שנבעה מדחייתו של הארי פוטר עוד הייתה טרייה וחשופה ודראקו חשש שיחטוף התמוטטות עצבים באמצע טקס המיון. 

הוא עלה אל הבמה בראש מורם, כאילו אומר לעולם כולו, תקפצו לי. הוא התיישב על הספסל לאט, התוצאה הייתה ידועה מראש, הוא יהיה סלית'ריני, כמו אביו, כמו אימו, כמו כל משפחתו. ואכן, עוד לפני שהמצנפת נגעה בראשו, היא צרחה, "סלית'רין!". דראקו אילץ את עצמו לחייך חיוך רחב והלך להתיישב בשולחן הימני ביותר.

 התלמידה הבאה שהתמיינה הייתה חנה אבוט, הילדה שחלקה עם דראקו סירה. היא, כמו שחזה דראקו, התמיינה להפאלפף כמעט מיד.

 ואז, הגיע החלק שבאמת עניין אותו. פרופסור מקגונגל צעקה את השם הזה ופתאום כל האולם השתתק, "הארי פוטר!". הארי צעד אל הבמה ברגליים רועדות, הוא היה אדום לגמרי, כאילו לא מבין למה כולם בוהים בו בציפייה. הוא התיישב על השרפרף ומקגונגל הניחה על ראשו את מצנפת המיון שנפלה וכיסתה את עיניו.

 אחרי דקה שבה מצנפת המיון שתקה כולם התחילו להתלחשש. "מה אם הוא לא ייתמין לשום בית?" שמע מאחת הפינות, "מה אם הוא לא באמת קוסם? אולי הביאו אותו לכאן בטעות?" שמע מנערה אחרת, "תסתכלו על השפתיים שלו, הוא אומר משהו!" אמר נער מהשולחן ההפאלפפי.

 דראקו מיהר לנתק את מבטו מהתלמידים והביט בשפתיו של הארי, הן נעו במהירות. אלמלא דראקו היה לומד לקרוא שפתיים עוד היה יכול להיות לו קצת מצב רוח טוב במשך הסעודה. הוא בחן את שפתיו של הארי, "רק לא סלית'רין, רק לא סלית'רין" הן ביטאו. דראקו רצה לבכות, בטח הגעלתי אותו כל כך עד שהוא לא רוצה לחלוק איתי חדר מועדון, מה כבר עשיתי לו? רק דיברתי אל החבר הג'ינג'י שלו, לא שום דבר אחר!

הפרק הקודם		הפרק הבא