החצויים החדשים

נ"מ פרסי

עמדנו בכניסה למחנה. חיבקתי את אחי הקטן סטיב. הוא הגיע

למחנה בשנה שעברה. הוא בן 14 ויש והוא יכול להפוך לסוס.

בקיצור, חיבקתי את סטיב, נישקתי את אנבת', הזהרתי את

ג'ייסון שישמור עליה, ועליתי למיניבוס. ארגוס הסיע אותנו, ואת

הקבוצה השנייה הסיעה אחת מההרפיות. אני, פייפר, פרנק וניקו.

איזה כיף. פרנק הוא אחד החברים הכי טובים שלי. ישבתי לידו

בנסיעה והוא סיפר לי שהוא והייזל אמורים לחזור בקרוב למחנה

יופיטר.

"פרנק, אתם לא יכולים להישאר עוד קצת?" שאלתי אותו.

"אני לא חושב. אנחנו מתגעגעים לבית." פרנק אמר לי. כעבור

כמה זמן הגענו לגנים הבוטניים של ניו יורק. ירדנו מהמיניבוס,
וארגוס חזר למחנה. בדקתי אם אנקלוסמוס בכיס שלי ונכנסנו

לגנים. אחרי כמה דקות ראיתי את גרובר. חיבקתי אותו, ואז

ראיתי את זה. ליד אחד המפלים הייתה המפלצת השנואה עליי.

מינוטאורוס. הוצאתי את החרב שלי והתחלתי להילחם בו. אחרי

זמן קצר גם פרנק, פייפר וניקו הצטרפו. המינוטאורוס העיף את

פייפר למפל והיא נפלה למטה.

"תמשיכו להילחם בו." אמרתי לניקו ולפרנק. צללתי למים והמשכתי

לנשום כמו שצריך. אחד היתרונות בלהיות הבן של פוסידון. חיפשתי

את פייפר אבל לא מצאתי אותה. המשכתי בנחל ואחרי כמה זמן

שמעתי צעקה מרחוק. באותה השנייה ראיתי את פייפר שוכבת בקרקעית

הנחל, לא נושמת. הגעתי אליה מהר מאוד והתחלתי לעלות אותה

למעלה. אחרי דקה בערך הגענו ושמתי אותה על שפת הנחל. היא

לא נשמה. עשיתי לה החייאה ואחרי כמה דקות היא השתעלה והיא

ירקה הרבה מים. "פייפר, את בסדר?" היא עדיין הייתה עם עיניים

עצומות.

"דינמו." היא לחשה.

"פרסי! פייפר!" שמעתי את ניקו, פרנק וגרובר צועקים. "פייפר! פרסי!"

"אנחנו פה." צעקתי והם הגיעו.

"פרס, אתה בסדר?" גרובר שאל אותי.

"פרנק, תביא לי אמברוסיה ונקטר."

"קח." פרנק פתח את התיק שלו והביא לי אמברוסיה ונקטר. נתתי

לפייפר לשתות מהנקטר והיא התעוררה.

"תאכלי אמברוסיה." אמרתי לה ונתתי לה לאכול.

"יאמי, עוגת שוקולד." היא אמרה. "הרגתם את המינוטאורוס?"

"כן," ניקו אמר ופרנק הנהן. "היא העיפה את פרנק על עץ והבאתי

לו אמברוסיה, אבל עכשיו הוא בסדר."

"יופי."

"אני מתקשר אל כירון." אמרתי והוצאתי דרכמה מהתיק. יצרתי קשת

מהמים שהיו בנחל. "איריס הנכבדה, קבלתי מנחה זאת ותתקשרי

לכירון, מחנה החצויים." הקשת נעלמה ובמקומה הופיעה תמונה

של כירון אוכל ארוחה עם קנאטורית.

"מריה, אני צריך לדבר עם מישהו." כירון אמר שהוא ראה אותנו.

"בטח כירון. אני אחכה החוצה." הקנאטורית אמרה ויצאה.

"מה קורה? ותעשו את זה מהר כי אני בדייט."

"היה פה מינוטאורוס." אמרתי מהר. "ניקו הרג אותו, פרנק נפצע,

גרובר פה, פייפר טבעה."

"אוקיי. תיקחו מונית של בני תמותה ותבואו לפה. גם החברים שלכם

בדרך חזרה."

"אנבת' בסדר?" שאלתי בדאגה, אבל ידעתי שמשהו קרה. הפנים

של כירון לא נראו כרגיל. "כירון, מה קרה?"

"אחד מהם נפצע קשה. זה מה שאני יודע." כירון אמר.

"אוי לא." פייפר אמרה. "ג'ייסון וליאו?"

"הייזל?" ניקו ופרנק שאלו.

"אני לא יודע מי מהם. הם פגשו את קטו ואת פורקיס. אחד מהם

טבע והם לא הצליחו להחיות אותו. פרסי, אולי אתה תצליח. שלחתי

בעצם את בלאקג'ק, פורקפאי וגווידו. הם אמורים להגיע בקרוב.

תגיעו כמה שיותר מהר." כירון אמר והתמונה התפוגגה.

היי בוס. קול נשמע בראש שלי. שלושה פגאסוסים הופיעו מולי.

ליטפתי את בלאקג'ק.

"בלאקג'ק, אנחנו צריכים להגיע ממש מהר למחנה. מישהו עומד למות."

אמרתי לבלאקג'ק.

אז למה אתם מחכים? תעלו. בלאקג'ק אמר. עליתי עליו, פרנק עלה על

פורקפאי, ופייפר עלתה על גווידו.

"אני אחזור במסע צללים." ניקו אמר.

"נתראה." אמרתי ושלושת הפגאסוסים התחילו לעוף. כעבור חצי שעה

הגענו למחנה. רצנו במהירות אל המרפאה, וכשהגענו גיליתי שהסיוט

הכי גדול שלי אמיתי. אנבת' שכבה על מיטה. היא הייתה מכוסה בשמיכה.

ג'ייסון, ליאו, הייזל וכירון עמדו לידי.

"הגעתם מאוחר מדי." כירון אמר לי.

"היא מתה?" שאלתי והתחלתי לבכות.

"אני מצטער." ג'ייסון אמר לי.

"אל תדבר איתי." אמרתי ויצאתי מהמרפאה בכעס. נכנסתי לביתן שלי

וטרקתי את הדלת.

"פרסי, זה אתה?" סטיב שאל ויצא רטוב מהמקלחת. "פרסי, קרה משהו?"

"אנבת'..." אמרתי תוך כדי בכי. "אנבת' מתה."

"אוי, פרסי."

"אני צריך ללכת." אמרתי ויצאתי מהביתן. נכנסתי לים, אבל הפעם נרטבתי.

צללתי ולא הצלחתי לנשום ולא הצלחתי לשלוט במים. הכוחות שלי לא עבדו.

"מה לעזאזל קורה פה?"

"אהובתך מתה." קול מוכר אמר. הסתובבתי וראיתי את פוסידון, אבא שלי.

"אנבת' מתה בגלל שהיא טבעה. עד שלא תסלח לעצמך לא תוכל לעשות

כלום שקשור לים או למים."

"הייתי צריך ללכת איתה." אמרתי וחזרתי לביתן שלי בעצב. באותו היום

שרפנו תכריכים אפורים. מלקולם פייס, הסגן של אנבת', עמד לידי. הוא

הסתכל עליי בעצב.

"אני מצטער." הוא אמר לי.

"היא מתה." אמרתי בעצב.

"ג'ייסון," החצוי החדש התקרב אלינו. ג'ייסון שעמד ביני לבין פייפר,

הסתכל עליו. "מה קרה?"

"כולם, תכירו את אלכס, אח שלי החדש. אלכס, בוא נצא לסיבוב."

ג'ייסון אמר ושניהם התרחקו.

"תודה." פייפר אמרה לי בעיניים אדומות. לא הסתכלתי עליה והיא

לא הסתכלה עליי. שנינו הסתכלנו על העשן. "תודה שהצלת אותי.

ואני מצטערת שג'ייסון לא הצליח להציל את אנבת'."

"אין לי כוחות." סיפרתי לה.

"מה?"

"אין לי כוחות. הם נעלמו בגלל שאני כועס על עצמי."

"אתה לא יכול-"

"לא יכול לנשום בים, אני נרטב, אני לא מצליח לשלוט במים, לא

לדבר עם פגאסוסים." הסברתי לה. "הכל."

"אתה צריך לפגוש את המשפחה שלה." היא אמרה לי. "אתה

זה שצריך לספר להם שהיא מתה. אני אבוא איתך, אם אתה רוצה."

"תודה, אבל אני לא מסוגל לעשות את זה."

"נדבר מחר על זה."

"אני הולך לישון." אמרתי והלכתי לים. המים היו שחורים בגלל

השעה המאוחרת.  בכיס שלי היו שתי תמונות, של אנבת' ושלי,

ואחת רק שלה. לקחתי בקבוק פלסטיק ובו שמתי את התמונות.

סגרתי אותו טוב וזרקתי אותו לים. קמתי מהחול והתחלתי ללכת,

אבל אז הסתובבתי ואמרתי, "אני אוהב אותך."

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא