הקבר של וולדמורט.

”טוב, אני חושב שאלך.” אמר הארי. הוא לא רצה להלחיץ יתר על המידה את מקגונקל.

”טוב.” אמרה פרופסור מקגונקל.

הוא יצא ממשרדה של מקגונקל, ובן רגע מבטיהם של כל התלמידים שהיו שם הופנו אליו.

”זו הרוח של וולדמורט” התלחששו בניהם באימה.

הוא חזר לביתו ולא יצא ממנו.

בלילה, הוא שכב ער במיתה, רוחו של וולדמורט לוחשת לידו כדי לא לתת לו להירדם.

וכך הוא עבר שלושה ימים, כשהוא בקושי ישן ורוחו של וולדמורט לוחשת לו על מות הוריו וכל הרגעים הקשים בחייו, וכל הרע שעומד לבוא.

רק ביום הרביעי הגיע אליו ינשוף נושא מכתב.

הארי קרא את המכתב, בו היה כתוב רק:

מצאתי.

מינרווה.

הארי לא חזר על הכתוב, אלא מיד לקח את שרביטו והתעתק להוגסמיד.

הוא רץ לכיוון הוגוורטס ומשם למשרדה של מקגונקל, ונמלא תקווה.

האם יצליח להיפטר מרוחו של וולדמורט?

הפרק הקודם		הפרק הבא