החניכה ההיא

את הפרק הזה העלתי בלי בטא, כי לא היה אפ אחד שהסכים לבטא לי T^T

אז בנתיים הנה הפרק המתוקן בלי בטא, ועם אתה בטא ואתה משועמם ואתה צריך חרמשים, תפנה אלי, אני כבר יעסיק אותך XD

------------------------

השעה ארבע לפנות בבוקר, יום רביעי.

כל סנטימטר בגוף שלי כאב. הלילה בלאקג'ק קרא לי לעזור להיפוקמפוס שנתקע תחת עוגן ענק וחלוד (שנמצא שם כנראה מאז שאמא שלי נולדה). ניסיתי להרדם. שמעתי את הנחירות של אחיי-למחצה, טום וטיילר, במיטת הקומתיים לידי. טום וטיילר הם המדריכים הראשיים של ביתן פוסידון מאז הסתיו האחרון. הם תאומים בני שמונה-עשרה, בעלי עיניים ירוקות ושיער שחור כמו של כל הבנים והבנות של פוסידון. מאז שהשבעתי את האלים להכיר בכל הילדים, של כל האלים, המחנה התמלא מאוד. גם בביתנים של האלים הזוטרים, נמסיס, הסטיה, הקטה, מורפיאוס, וכל השאר.

"פרסי..." שמעתי לחישה קטנה.

"מה? מי זה?" התיישבתי במהירות במיטתי.

"היה לי חלום רע..." לחשה ניקי, אחת האחיות הקטנות שלי. ניקי היא החניכה הקטנה ביותר בביתן פוסידון. היא בת שבע, והיא ננטשה על ידי ההורים שלה כשהייתה בת שש. היא הגיעה למחנה בערך חודש אחרי טום וטיילר, וכששמעה אל הקיץ שעבר, היא החליטה שאני הגיבור שלה. ואני די הסתדרתי איתה.

"אה, זו את..." נאנחתי בהקלה. "בואי" היא התקרבה אלי ממיטתה שממול לשלי. "מה חלמת?" שאלתי אותה בעודה מתיישבת על קצה מיטתי. "חלום מוזר..." אמרה, מקווצת את גבותיה, כאילו מנסה להיזכר. "אז תשכחי ממנו עכשיו, זה היה רק חלום." אמרתי לה. היא הנהנה והביטה בי אסירת תודה. "עכשיו תנסי להירדם, יש עוד כמה שעות עד ארוחת הבוקר." היא קמה והלכה באיטיות לכיוון מיטתה. חזרתי לשכב, מנסה להרדם, כשלפתע שמעתי את ניקי שואלת, "ועם זה לא היה רק חלום?" לא עניתי לה. מה עם באמת זה לא היה רק חלום?

*******

"פרסי! פרסי, קום!" שמעתי את טום צועק מעליי.

"הממ?" מלמלתי, עדיין חצי ישן.

"ארוחת בוקר, פרסי! קום כבר!" צעק טום בשנית.

התיישבתי באיטיות במיטתי, "בסדר, בסדר, הנה, קמתי..."

"יופי, יש עוד עשר דקות לארוחת בוקר ואני רוצה ש-"

"אוח, טום, תעזוב אותי, אני בא, אוקי?" רטנתי בעודי מחפש בגדים. טום נאנח ואמר "פשוט תעשה את זה מהר" והלך, כנראה להעיר עוד כמה חניכים שלא התעוררו.

התלבשתי במהרה, ובדיוק שגמרתי לקשור את השרוכים, קול הקונכייה הדהד במחנה. טיילר התחיל לפתוח את הפה (כנראה כדי להגיד, "ביתן שלוש, להסתדר!") אבל לפני שהצליח להוציא ציוץ, "ביתן שלוש, להסתדר, ואני לא רוצה לשמוע דיבורים!" הופתעתי מנימת הדיבור שלו, כיוון שטום וטיילר היו הכי סימפתיים בביתן.

"תגיד, יש לך מושג מה קרא לטום?" שאלתי את סוזי, אחת האחיות שלי.

לסוזי היו את סימני ההיכר של בני פוסידון, היא הייתה תוקפנית, והעניים הירוקות שלה (שתמיד גרמו לבני פוסידון להראות מעט מרדנים) יכלו לדלות ממך הכל.

"כן," היא ענתה לי "טום נפרד אתמול מנלי, הוא די הרוס מהעניין." נלי היא אחת החניכות מביתן אפרודיטה, היא יצאה עם תום בארך מאז שהוא הגיעה למחנה.

כשהגענו לחדר האוכל, שמתי לב לילד אחד ונערה שעמדו ליד השולחן של מר ד'. לפי המראה שלהם, הם לא היו אחים.

ראיתי את אנבת' בין הילדים של אתנה. היא נופפה לי. נופפתי בחזרה. אני ואנבת' חברים מאז הקיץ האחרון. ואני לא מתכוון לסתם חברים, אני מתכוון לחברים חברים. ראיתי את ניקו ואת החבר'ה מביתן האדס בשולחן שלהם, כאילו מנסים להעלם. ראיתי את כירון ואת מר ד' יושבים בשולחן שלהם, ראיתי את כל המחנה, והתפלאתי איך הוא גדל בזמן כל כך קצר.

אבל לפני שהתחלנו לאכול, כירון היה צריך להכריז אל החניכים החדשים. הנערה הביטה בי במבט מוזר, בוחן כזה.

"גיבורים!" קרא כירון, "הכירו את החניכים החדשים!" בזמן שדיבר, הילד שראיתי מקודם הלך צעד אחד קדימה, ונעמד לידו. "הכירו את מייק, בנו של..." כירון המתין. לאט לאט מעל לראשו של מייק החלה לזהור הולוגרמה של קדוקאוס, מטה הרמס. "הרמס!" השלים את עצמו כירון הורה בידו לעבר השולחן של ביתן אחד-עשרה. "טוב ויפה," אמר כירון, "וקבלו את גוון, בתו של..." כירון המתין בשנית. גוש של אפלה הסתחרר מעל ראשה של גוון. "האדס!" קרא כירון והחווה בראשו לעבר שולחן האדס. גוון החלה לפסוע לכיוון שולחן האדס. כשהתיישבה, כחכח מר ד' בגרונו ואמר בקול משועמם, "אז... ובכן... ברכותיי אל הגעתכם למחנה, בלה בלה בלה, אני מקווה שתהנו כאן וכן הלאה... בתאבון." אמר והתיישב.

אחרי הארוחה המשביעה, החניכים החלו ללכת לפעילויות היומיום שלהם. אני התחלתי ללכת לכיוון הזירה ללחימה בחרב, כששמעתי קול קורא מאחורי, "פרסי!" הסתובבתי וראיתי את אנבת' רצה לעברי. "אתה בא לזירה?" שאלה אותי כשהגיעה. "את באה?" שאלתי אותה בחזרה. היא משכה בכתפיה, "עם אתה בא" אמרה וחייכה. חייכתי אליה בחזרה. הייתה לי הרגשה שהיום הזה הולך להיות לא רע.

 --------------

הפרק לא מושלם, והוא גם די קצר, אבל אין לי הרבה זמן לכתוב...

אני אשתדל לעשות את הפרק השני יותר טוב (וארוך יותר), בנתיים, תתמודדו XD

הפרק הקודם