החצויים בהוגוורטס

נ"מ הארי:

בבוקר התעוררתי ואכלתי ארוחת בוקר. מכוניות

ושומרים מהמסדר היו אמורים לבוא בקרוב. סיריוס

בינתיים הפך לרך כף. כשהגיעה השעה ללכת, שמנו

את הדברים שלנו והתחלנו לנסוע. כשהגענו לקינג

קרוס עברנו לרציף 9 ושלושה רבעים, עלינו על הרכבת

וחיפשנו תא פנוי. ירדנו מהרכבת כדי להגיד שלום וחזרנו

לתא. הרמיוני ורון הלכו לתא המדריכים, אז אני, ג'יני,

ופרסי והחברים שלו היינו לבד. הנסיעה עברה בשקט עד

שמאלפוי ושני השפוטים שלו החליטו לבוא לבקר.

"מה קורה, פוטר?" הוא נכנס לתא. "איך היה החופש?"

"מה אתה רוצה, מאלפוי?" שאלתי אותו בחוסר סבלנות.

באותה השנייה רון והרמיוני הגיעו והתיישבו לידי.

"מי אלה?" מאלפוי הצביע על החברים של פרסי.

"מי זה?" קלאריס שאלה.

"זה האוקטביאנוס שלנו." עניתי לה.

"אוי ואבוי." הייזל אמרה.

"הם די דומים." פרסי אמר. אנבת' נרדמה עליו כבר

בתחילת הנסיעה.

"היא התעוררה הרבה בלילה?" פייפר שאלה.

"לא. פשוט דיברנו עד מאוחר בלילה, אז היא לא

הספיקה לישון. ואתה, מללפוי, אתה עדיין פה?"

"זה מאלפוי." מאלפוי תיקן אותו ואני ורון צחקנו.

"רק שתדע, פוטר, צפויה לך שנה מאוד גרועה.

ואתה עדיין מסתובב עם הבוצדמית הזאת? לא

נמאס לך ממנה?"

"מה הוא אמר?" פייפר שאלה.

"בוצדמית." רון אמר ודמעה ירדה מעיניה של

הרמיוני. "זאת קללה שטהורי דם כמוהו המציאו.

זה אומר דם מלוכלך. בגלל שההורים של הרמיוני

מוגלגים."

"אנבת', קומי." קלאריס העירה את אנבת'.

"פרסי, קרה משהו?" אנבת' התעוררה ונישקה

את פרסי.

"אנבת', אוקטביאנוס 2 קילל את הרמיוני."

"בואי נכסח אותם." אנבת' אמרה. היא נעמדה

והעיפה את קראב ואת גויל, בזמן שקלאריס הרביצה

למאלפוי. "זה היה כיף." היא אמרה אחרי שהן

העיפו את שלושת הבנים רחוק מאיתנו.

"לגמרי." קלאריס הסכימה.

"והרמיוני, אמרנו לך כבר פעם," אמרתי להרמיוני.

"אל תקשיבי למאלפוי. לא קיים קסם שאת לא מסוגלת

לעשות."

"אני מכירה אחד כזה." הרמיוני אמרה. "פטרונוס."

"אם את רוצה, אני אלמד אותך איך עושים אותו."

"כן." רון אמר לה. "ככה תלמדי מהכי טוב."

"אני לא הכי טוב." אמרתי להם.

"אתה הרחקת מאה סוהרסנים בשנה השלישית שלנו."

רון הזכיר לי.

"לא. אני שכבתי מעולף על שפת האגם."

"אבל אנחנו חזרנו והצלת את עצמך ואת סיריוס."

הרמיוני אמרה לי.

"אין לי כוח לריב על זה עכשיו." אמרתי להם, ואז

פניתי לאחרים, "עוד מעט מגיעים. אנחנו צריכים

להחליף בגדים."

כעבור חצי שעה הגענו להוגוורטס. אבל הפעם היו

חיות שמשכו את הכיכרות.

"אתם לא רואים אותם?" שאלתי את רון והרמיוני

בפעם השלישית. "איך זה אפשרי?"

"אתה לא משוגע." נערה בלונדינית אמרה לי. "גם

אני רואה אותם. אלה ת'סטראלים. רק אנשים שראו

מוות יכולים לראות אותם." ואז הנערה התרחקה מאיתנו.

"אלה לא פגסוסים." פרסי אמר לאנבת'.

"גם אתם רואים אותם?" שאלתי אותם.

"ברור. למה?" פייפר שאלה.

"כי רק מי שראה מוות יכול לראות אותם."

"ת'סטראלים." אנבת' אמרה. "עכשיו זה ברור." עלינו על

הכרכרה והיא התחילה לנסוע.

"הגענו הביתה." אמרתי לרון והרמיוני בחיוך.

_

נ"מ פרסי:

על הכרכרה דיברתי בטלפתיה עם הת'סטראל.

אז איך קוראים לך? שאלתי אותו.

ג'ון. אם אתה יכול לדבר איתי זה אומר שאתה

הבן של פוסידון, נכון?

כן. זה אני.

תודה, בוס.

עוד כמה פעמים אני אגיד לחיות לא לקרוא לי

בוס? אני פרסי. פרסי ג'קסון.

והנערה שלידך?

זאת אנבת'. החברה שלי.

גם לי הייתה פעם חברה. זואי. אבל היא מתה.

אני מצטער.

"מוח אצה, אתה מקשיב לי?" אנבת' שאלה.

"אה? כן." עניתי לה.

"דיברת איתו?" היא שאלה אותי ביוונית.

"כן." עניתי לה ביוונית, ואז עברתי לאנגלית.

"מה שאלת אותי?"

"שאלתי אותך מה קורה."

"אני בסדר."

"אני אוהבת אותך."

"גם אני אותך." נישקתי אותה ואז הכרכרה

עצרה וירדנו. מולנו הייתה טירה ענקית.

"וואו. איזה מושלם." היא אמרה. בתקופה

שלנו פה אני עומד לשמוע המון חפירות על

האדריכלות פה. נכנסנו לטירה ואישה שאותה

ראינו פעם אחת בכיכר גרימולד מספר 12

קראה לנו. היא אמרה שקוראים לה פרופסור

מקגונגל והיא אמרה לנו לבוא אחריה. נכנסנו

לחדר שבו עמדו המון ילדים שנראה שזו השנה

הראשונה שלהם בבית הספר. לאט-לאט יצאנו

מהחדר והלכנו במסדרון שהוביל לאולם ענקי שבו

יש חמישה שולחנות. ארבעה ארוכים לאורך ואחד

פחות ארוך לרוחב. הלכנו בין השולחן השני לשלישי.

מצנפת המיון שרה שיר קצר, ממש כמו שהארי

והרמיוני אמרו שהיא תעשה.

"שלום." פרופסור דמבלדור אמר. "ברוכים הבאים

להוגוורטס. אני רוצה להגיד דבר אחד ואת שאר

הדברים נאמר אחרי הארוחה. השנה יצטרפו עשרה

תלמידים מאמריקה לבית הספר שלנו. הם יצטרפו

לשנת הלימודים החמישית. נתחיל במיונם. פרסאוס

ג'קסון." התקרבתי אל המצנפת, והתיישבתי על

השרפרף.

"מ... מעניין." קול אמר בתוך הראש שלי. "הוא

חכם מאוד, גם אם לא מראה את זה, מבחינה זו

מתאים לרייבנקלו. הוא נאמן, מבחינה זו הוא מתאים

להפלפאף. אבל הוא נחוש. נחוש להציל את חבריו.

לסלית'רין? לא. הוא אמיץ. ראיתי את זה ברגע הראשון.

הוא ילך לגריפינדור." את המילה האחרונה המצנפת

צעקה. אני התיישבתי ליד הארי ורון בשולחן גריפינדור.

"ג'ייסון גרייס." פרופסור מקגונגל אמרה.

"גריפינדור." וגם ג'ייסון הצטרף אלינו.

"ניקו די אנג'לו."

"גריפינדור."

"ליאו ואלדז"

"גריפינדור."

"פרנק ז'אנג"

"גריפינדור."

"הייזל לבסק."

"גריפינדור."

"קלאריס לה רו."

"גריפינדור."

"פייפר מקלין."

"גריפינדור."

"וויל סולאס."

"גריפינדור."

"אנבת' צ'ייס."

"גריפינדור." אנבת' התיישבה לידי. זאת עומדת להיות

שנה מעולה. רק אני והחברים שלי. בלי מפלצות.

כל תלמידי השנה הראשונה מוינו לבתים ואז התחלנו לאכול.

קצת התבאסתי שאין אוכל כחול, אבל ההמבורגרים והבשר

שאכלתי היו מספיקים, וגם הקינוחים המדהימים.

אחרי האוכל פרופסור דמבלדור נעמד וכל בית הספר היה

בשקט.

"שלום." הוא התחיל לדבר. "השנה את תפקיד הפרופסור

להתגוננות מפני כוחות האופל תתפוס דולורס אמברידג'.

את תפקיד הפרופסור לטיפול בחיות פלא תתפוס וילהלמינה

גרבלי- פלנק, במקום רובאוס האגריד שיצא לשנת חופשה.

השנה גם יתחיל שיעור ספורט ולחימה. הפרופסור לשיעור

זה יהיה גליסון הדג'. היום הוא לא יכל לבוא, אבל הוא יהיה

כאן מחר. מיום שני עד יום חמישי יתקיימו מבחנים לקבוצות

הקווידיץ'. ביום שני רייבנקלו, בשלישי סלית'רין, ברביעי

הפלפאף, ובחמישי גריפינדור. בהצלחה לכולם. להתראות

ולילה טוב."

"רון, אנחנו צריכים ללכת לתלמידי השנה הראשונה." שמעתי

את הרמיוני אומרת. הם התרחקו מאיתנו ואנחנו התחלנו

ללכת ביחד עם הארי.

באותו הלילה לא ישנתי עם אנבת'. הלילה עבר גרוע ולא

ישנתי טוב. היו לי סיוטים על טרטרוס. וגם היו לי סיוטים

עליו. על וולדמורט.

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

היי. אז אני יודעת שהצעתם לי בתים לכל דמות, אבל חשוב שזה יהיה ככה להמשך הספר.

תגובות? תודה רבה על כל התגובות בפרקים הקודמים

וגם, עוד שבועיים אני טסה אז אני לא אעלה פרקים כמה שבועיים ואני גם לא אוכל להמשיך לכתוב.

יש לי בינתיים שלושה פרקים ואני אנסה לעלות אותם עד שאני אטוס.

אם יש למישהו רעיונות, אני אשמח אם תשלחו ינשוף.

הפרק הקודם		הפרק הבא