פרסי ג'קסון הנכד של וולדמורט

אוקי, זה היה ממש מוזר, 

זאת אומרת, הבחור טס לתוך החדר על מדחפי סילון שטסים בזיגזגים! ברצינות?,

בטח שיש בו משהו מוזר! והחברים שלו , הם ממש מוזרים, כאילו הילד ההוא אמר שהוא בנה 

מדחפי סילון , איך אפשר לבנות מדחפי סילון בלי קסם? ! זאת אומרת

, אם מאמינים לזה שהם מעולם לא הכירו קסם

טוב בכל מקרה, התעתקנו ליד הבית של הנכד של וולדמורט , הוא כבר היה שם, מאורגן

עם החברים שלו,הוא אפילו לא נראה מופתע, כן הוא אוכל מוות על בטוח,

הוא הסתכל עלינו "טוב אז.. " הוא אמר "לאן הולכים?" הוא העביר את מבטו לדמבלדור, 

דמבלדור נראה חמור סבר היום, זה לא היה רגיל, "הולכים למקום בשם 'המחילה'" ענה "שם תתאכלסו עד שתלכו להוגוורטס, " הצלחתי בקושי לא להשתנק, דמבלדור לא הודיע לנו שהם יגורו אצלנו,

 זה ממש מסוכן! הם עלולים להיות אוכלי מוות! 

הרמיוני שמה לב להשתנקות החרישית שלי ותקעה בי מבט נוזף, הי אני רק זהיר!

דמבלדור אמר לנו לאחוז בידו והתעתק למחילה, הסתובבתי בציפייה לראות את חבריו של הנכד

מקיאים, להפתעתי הם סתם עיוו את פרצופיהם לרגע וזהו, הילד השדוני שאמר שהכין את מדחפי הסילון

שם לב למבטי ואמר "אתה נראה מאוכזב" הרגשתי את אוזני מתחממות וידעתי שהן מאדימות

הילדה הגבוהה היפה החטיפה לו ואמרה"ואלדס! קצת טאקט!" והילד חייך חיוך שובבי שמאוד הזכיר לי את 

החיוכים של פרד וג'ורג' "אבל בייב ככה את אוהבת אותי!" אמר , היא החטיפה לו שוב "אני לא בייב!" אמרה

הם הסיטו את תשומת לבם למחילה, החברה של הנכד התנשפה בחוסר שביעות רצון ומלמלה דברים כמו "מי האידיוט שתיכנן את הבית הזה ?" או "החורבה הזאת עלולה להתפרק בכל רגע." היא אמרה גם משהו שלא הבנתי, זה היה "המקום הזה יותר לא יציב ממערת מיתרס בכבודה ובעצמה! והיא התפרקה כנגעתי באבן רופפת בתקרה!" נשפתי ברוגז ה'מחילה' לא כזאת גרועה ! חוץ מזה מה היא איזה מומחית באדריכלות שהיא נותנת ביקורת על הבית שלי?! הנכד העיף בי מבט ולחש לה משהו והיא האדימה, נראה לי שממבוכה ושתקה

נכנסנו לבית ואמא קיבלה את פניהם בחום , רציתי להאנח, אמא שלי הרבה יותר מידי ידידותית, זאת אומרת

!הלו! הנכד של את יודעת מי פה ואת מחבקת אותו ואומרת לו שהאוכל מחכה לו, זה לא אמור לקרות

את אמורה להסתכל עליו במבט קריר אפילו קצת חשדן ולהאנח ולהגיד במרירות "טוב תיכנס" אני חושב 

שזה מה שאני הייתי עושה. רון! הזכרתי לעצמי 'הבטחת לא לשפוט אותו מראש!' החלטתי להסתכל עליו עוד קצת לפני שאחליט שהוא רע, למרות שהוא בטוח רע, הוא הרי הנכד של אין לנקוב בשמו.

כשנכנסנו ראינו את התאומים, הם התלחששו בניהם ושלחו מבטים לחבורה,כך שהבנתי שהם הכינו מתיחה.

טוב, זה הולך להיות מעניין, הנכד לחש משהו לחברה שלו ואז זיהיתי מה התאומים עושים, על המושב של פרסי היתה כרית שמתחתה היה רובה מים קטן מכוון כלפי מעלה, המנגנון הוא שברגע שאתה מתיישב אתה מתיישב על ההדק וזה משפריץ לך מים לפרצוף, האקדח מים הוסתר בקסם כמובן, גיחכתי לעצמי וציפיתי לראות מה יקרה

פרסאוס התיישב ו.. שום דבר לא קרה! מה? זו היתה מתיחה שמעולם לא נכשלה! 

התאומים התקרבו לפרסאוס וביקשו ממנו להעמד ו-מה?! המים עפו להם לפרצוף! וזה אפילו לא היה מכוון אליהם! הייתי בהלם! אמא שברה את השתיקה ההמומה בכך שצחקקה "טוב לפחות מישהו אחד מחזיר לכם סוף סוף" אמרה בצחוק, החברה של הנכד שאלה את אמא איפה הם ישנים ואמא קימטה את מיצחה בתהייה

והשיבה "זה ברור לא? את בחדר של הבנות פה" והצביעה על דלת דהוייה עם המילה בנות

ואז היא פנתה לפרסאוס "ואתה בדלת הזאת פה" אמרה והצביעה על דלת מתקלפת עם המילה בנים

החברה נענעה בראשה "לא לא אני ופרסי חייבים להיות ביחד" אמרה

אמא הנידה בראשה בתקיפות "ממש לא! בנים ובנות בנפרד" אמרה

החברה עטתה על פנייה ארשת מאיימת" Salire ad Tartarum*" אמרה

שנייה מה? אה היא מדברת בשפה אחרת, מעניין למה

אמא רתחה "אתם לא ישנים יחד!" אמרה

"gravidae sumus!"*

"!אתם . לא .ישנים .יחד"

"Scilicet est!"*

לבסוף, אחרי הרבה מילים בשפה שהרמיוני אמרה שהיא לטינית אמא שלי נכנעה היא התייאשה לחלוטין "בסדר " נהמה "זה הרי רק לעוד יומיים" פרסאוס וחברה שלו יצאו משם מאושרים, הם ישנים בסלון

נ'ק הארי:

בלילה חלמתי חלום מוזר, ראיתי נער שחור שיער וירוק עיניים -פרסי נלחם בזקנות מוזרות, הוא שיסף שלושה מהם וכרע בכאב מתמלא פצעים אחת מהם התקרבה איליו , הוא שיסף אותה ביד רועדת ,קולות מילאו אותי "והנה בחרת " אמרו הקולות "בקללת פינאוס . מוות ביסורים מדם גרוגונה" והחזיון נגמר

 Salire ad Tartarum= קפצי לטרטרוס

gravidae sumus!=!אנחנו כן, בת הרה Scilicet est!=!ברור שכן

הפרק הקודם		הפרק הבא