האמת מאחורי החיוך

עם פנים סמוקות וידיים מרדניות אשר סירבו לאחוז בשרביט שלי ולהפסיק לרעוד,

צעדתי את הצעד הראשון שלי אל תוך האולם הגדול.

בהבנה מלאה כי אני נראה הרבה יותר מפוחד משתי הבנות שאחריהן צעדתי.

פרק רביעי -  מצנפת המיון

וכך צעדתי לראשונה אל תוך האולם הגדול. שרביטי מונמך כמו זנב המתקפל לי בין הרגליים.

הבושה מפספוס ההזדמנות הראשונה שלי להוכיח את עצמי והחשש מהמיון האפילו עליי.

לא ראיתי באותו הרגע את הנרות המנצנצים, המרחפים בגובה התקרה.

לא שמתי לב לכך שתקרת האולם נראתה כך כל כמו השמיים הפתוחים שבחוץ,

שקשה להאמין שיש מעלינו אפילו תקרה.

לא, הדבר היחיד ששמתי לב אליו הוא פעימות הלב שלי.

חדות ומהירות.

כאילו סופרות את כמות השניות הנותרות שיש לי עד שגורלי נחרץ.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

כבר מאוחר ואני ממש עייפה אז אני אמשיך את זה בשנייה שיהיה לי זמן,

אבל למי שיצא לו לקרוא את הפרק השלישי - רק מודיע שעדכנתי אותו ושהוא גמור עכשיו! 

הפרק הקודם