בית הינשוף - Royalty AU

קיילב שכב במיטתו, רק נר אחד דולק ומאיר את החדר שלו, והצטער על כך שמלכים לא מקבלים חופשה מהחובות שלהם. במיוחד עכשיו, כשנולד לו תינוק.

האנטר היה כבר כמעט בן חודש, אבל לקיילב לא היה מספיק זמן לבלות איתו. בהחלט לא כמות הזמן שהיה רוצה.

הוא כן ידע שהאנטר נראה בדיוק כמוהו - אבלין לא הפסיקה להתלונן על כך שהתינוק שלה לא דומה לה בכלל - והוא ידע שהוא מאוד אוהב את דוד שלו, פיליפ.

היה נחמד לראות את פיליפ שמח שוב. הוא היה כל כך מרוחק ושקט במשך שנים, עד שקיילב פחד שהוא איבד את אח שלו לתמיד.

למרות שנסיך הצעיר עדיין נמנע מלדבר עם אחיו הגדול אם הוא היה מסוגל לזה.

קיילב נאנח ופנה לכבות את הנר שעל השידה, אבל קפא במקומו כששמע את נקישת הידית והדלת הנפתחת. הוא שלף בזהירות את הסכין - שהפעם שמר אותה מתחת לכרית - והתכונן לתקוף את הפולש.

לפחות עד שהוא ראה את פיליפ בפתח.

״אבלין?״ שאל קיילב.

פיליפ חייך. ״היא עושה את זה הרבה? מתחזה אליי בזמן ביקורי לילה מסעירים?״

אז זה באמת היה פיליפ.

״אתה בסדר? קרה משהו?״

״רק רציתי לדבר.״

זה היה חדש. קיילב הניח את הסכין על השידה, לצד הנר הדולק, והזדקף במקומו כשפיליפ התיישב לצידו על המיטה. הוא היה כמעט בטוח שהוא חולם. או שזה טריק מרושע של אבלין. אחיו הקטן לא התקרב אליו כל כך מיוזמתו עוד מאז התאונה.

פיליפ גירד את אפו במבוכה, כאילו הוא לא ידע איך להתחיל את השיחה הזאת. כשהוא דיבר בסופו של דבר, הוא אפילו לא הסתכל על קיילב. ״אני מצטער.״

קיילב הרים את גבותיו בבלבול. ״על מה?״

״על איך שהתנהגתי כל השנים האלו. אני…״ הנסיך הצעיר היסס, ובסוף המשיך בקול שקט כל כך שקיילב היה צריך לרכון אליו בשביל לשמוע. ״אתה מפחיד אותי.״

קיילב ידע כבר שזה המצב, אבל לשמוע את זה מפיליפ עצמו כאב יותר ממה שהוא היה רוצה.

״זאת אשמתי.״ הוא מלמל. ״אני פגעתי בך. אני הרסתי לך את החיים. יש לך כל זכות לשנוא אותי.״

״אני לא שונא אותך.״ פיליפ נשמע מופתע מהאשמה. ״אני פשוט…״ הוא נאנח. ״הייתי רוצה שהכל יחזור להיות כמו פעם. לפני שאמא ואבא…״

מתו. נרצחו על ידי מכשף. מכשף כמו קיילב. כמו אבלין. כמו האנטר.

פיליפ הרים את מבטו. זאת הייתה הפעם הראשונה בכל השיחה שהוא הסתכל ישירות על קיילב. אפילו באור הקלוש, הכאב בעיניו היה ברור. ״למה התחתנת עם מכשפה?״ הוא שאל בשקט.

״גם אני מכשף, פיליפ,״ ענה קיילב, בקול תקיף יותר ממה שהתכוון.

אבל לא נראה שפיליפ שם לב לתשובה שלו. ״מכשפים הרסו לנו את החיים.״ הוא טען. ״בלי המכשפים, אמא ואבא עדיין היו בחיים, ואז אתה לא היית חייב למלוך. ואם אמא ואבא היו בחיים, שום דבר מזה לא היה קורה!״ פיליפ הצביע על הפנים שלו, ועל הצלקת הנוראית שנמתחה עליהן. תזכורת תמידית ליום הכי גרוע בחיים של שניהם.

״גם אני מכשף, פיליפ,״ אמר קיילב שוב, יותר בשקט.

״ועכשיו, בגלל שהתחתנת עם מכשפה, גם האנטר יהיה מכשף. אתה באמת רוצה שהוא יסבול מזה כמו שאתה סבלת?״

״אני לא סבלתי. אני לא סובל.״ נראה שהתשובה של קיילב כאילו שברה משהו בתוך פיליפ. הוא מעולם לא היה נראה פגיע כמו שהיה נראה עכשיו. קיילב המשיך, ״מכשפים הם לא דבר רע, פיליפ. קסם הוא לא דבר רע. הוא דבר יפיפה. זה לא משהו שצריך להתבייש בו או להסתיר אותו.״

״אבל אתה מסתיר אותו.״ התעקש פיליפ. ״אתה יודע שאף אחד לא ירצה מכשף שישלוט עליו.״

קיילב היסס. הרי פיליפ צודק, לא? הוא באמת הסתיר את הקסם שלו כל חייו, התייחס אליו כאל משהו שצריך להתבייש בו. כאל משהו רע.

לפתע הוא הרגיש כאילו משקל בלתי נראה יורד מעל הלב שלו. הוא שמח על הביקור המפתיע של פיליפ, בגלל שהשיחה הזאת גרמה לו להבין את מה שלא הצליח להבין קודם.

״אתה צודק,״ הוא אמר, וראה איך עיניו של פיליפ מתרחבות בהפתעה. בתקווה. ״אני באמת הסתרתי את זה. וזה לא בסדר. אני אספר לכולם בהזדמנות הראשונה שאמצא.״

פיליפ עדיין הביט בו בהלם כשקיילב משך אותו אליו לחיבוק. הוא הרגיש את אחיו הצעיר נרתע, אבל הוא לא השתחרר מהחיבוק.

״תודה,״ לחש קיילב.

פיליפ לא ענה במשך הרבה זמן. קיילב הרגיש את הזרוע שלו זזה במבוכה, כאילו הוא לא בטוח אם לחבק חזרה או לא, לפני שבסוף האח הצעיר נכנע ועטף את קיילב בזרועותיו.

״אני שמח שיכולתי לעזור לך להבין את זה על עצמך,״ לחש פיליפ בשקט.

המכשף חייך כשהוא הרגיש חמימות מתפשטת בחזה שלו. הוא לא ציפה שפיליפ יקבל את הבחירה שלו בכזאת קלות. הוא חשב שהוא יכעס עליו, שהוא לא יסכים לדבר איתו יותר בחיים. אבל במקום זה הוא היה מקבל. הוא תמך בהחלטה שלו, שקיילב אפילו לא היה בטוח בה לגמרי עד עכשיו. הוא יכול לעשות את זה. הוא סוף סוף יכול להתמודד עם מי שהוא, ולקבל את זה. הוא סוף סוף-

קיילב השתנק כשהרגיש כאב חד בגבו. זה היה כאב בלתי נסבל, כזה שהוא לא הרגיש מעולם. הוא ניסה להשתחרר מהחיבוק, אבל פיליפ אחז בו חזק יותר, לא נותן לו להתרחק ממנו. קיילב ניסה להביט בנסיך, אבל מבטו נעצר כשעיניו מצאו את השידה שלצד המיטה שלו.

הנר עמד להיכבה בקרוב, אבל אפילו באור הקלוש הוא הצליח לראות שהסכין שהשאיר שם לא נמצאת שם יותר.

פיליפ דקר אותו.

קיילב ניסה שוב להתרחק, אבל פיליפ הצמיד אותו אליו אפילו חזק יותר, והתחיל ללטף את השיער של אחיו באיטיות, בדיוק כמו שאמא שלהם הייתה עושה כשהיא ניסתה לנחם אותם.

הכאב בגבו החריף.

״אל תדאג,״ הוא שמע את פיליפ לוחש בעדינות. ״הכל יהיה בסדר. אני אשמור בשבילך על הממלכה הזאת. אני אשמור בשבילך על האנטר. אני מבטיח.״

קיילב לא היה מסוגל לסבול את הכאב עוד. הוא הרגיש כאילו הוא נחנק. כאילו הוא טובע. הסכין ננעצה אפילו עמוק יותר, והראש של קיילב התחיל להסתחרר. פיליפ המשיך ללחוש לו שהכל עומד להיות בסדר, אבל קיילב ידע שלא.

הוא עצם את עיניו, בציפייה שהמוות יקח אותו משם. הרחק מהכאב. הרחק מהפחד. הרחק מהבגידה.

המילים של פיליפ החלו להתערבל, אבל קיילב הצליח לזהות עוד משפט אחד לפני שאיבד את ההכרה.

״בבקשה תסלח לי, אחי.״

הפרק הקודם