באור שונה

הצד של הרמיוני

אני והארי הלכנו משם. ׳תירגעי!׳ קול אחד אמר בראש שלי. ׳העיקר שאת ורון תדברו ב10:00, זה משאיר לך שעה לעשות שיעורים.׳ וזה הרגיע אותי קצת.. ״פוטר!״ מאלפוי רץ לקראתנו. ״מ-מאלפוי! איזה הפתעה לא צפויה מאלפוי! מה אתה עושה פה מאלפוי?!״ הוא אמר באי נוחות. מה עובר עליו? רגע, אולי רון לא שיקר.. ״ראש צלקת, העיפרון שלך אצלי.״ הוא אמר ונתן להארי עיפרון. שמתי לב, שכשמאלפוי נתן לו את העיפרון, הם החזיקו ידיים כמה שניות. אז מה זה אומר על הארי בעצם? ומה זה אומר על מאלפוי? הוא ברח משם. ״הארי, מה העניין?״ שאלתי. הוא הסתכל לצדדים. ״הארי.״ אמרתי בקול רם כדי למשוך את תשומת ליבו. ״א-מה?״ הוא קפץ במקומו. ״מה העניין איתך ועם מאלפוי?״ הוא רכן אליי כדי שאף אחד לא ישמע. ״הרמיוני, אם תאמרי משהו למישהו אפילו בטעות-״ ״אני לא אגיד כלום.״ קטעתי אותו. ״מה?״ ״אז ככה, אני ודראקו סוג של.. ידידים.״ ״שיוצאים?״ עקצתי. ״ששש!״ הוא נבהל. ״ואני קצת דלוק עליו בסתר, אוקיי?״ הוא אמר והלך לחדר המועדון. יכול להיות שהארי גיי. וזה בסדר, נראה לי. הלכתי לחצר ועשיתי שיעורים לשיעור התגוננות מפני כוחות האופל. ״בוגארט הוא משנה צורה.. הוא יכול לשנו.. מה הטעם?״ נסיתי ללמוד את החומר בקול אבל שום דבר לא עזר לי לא לחשוב על רון. הסתכלי על השעון שלי. 9:56, עוד ארבע דקות.. ומה אם הוא ישכח?? לא! הוא לא.. הוא לא עד כדי כך עפיפון. נסיתי ללמוד שוב.

הצד של רון

אחרי שהרמיוני הלכה.. יותר נכון, ברחה ממני.. הייתי צריך לחשוב. המון. היא רוצה שנדבר! על מה כבר? תמיד אמרתי שהיא קצת פסיכית. אבל היא לא פסיכית! היא.. היא הילדה הכי מתוקה בעולם. 9:56.. ארבע דקות ואפגוש אותה. אני צריך להיזכר איך מדברים, נראה לי שאני לא זוכר כלום יותר.. מה הרמיוני גורמת לי לעשות.. עברתי במסדרון וראיתי אותה מהחצר. לומדת. היא נראתה כל כך חמודה, למה היא כל כך יפה כשהיא לחוצה? ״תראה את גריינג׳ר!״ שמעתי את פנסי פרקינסון ואת מאלפוי מדברים. ״בוצדמית מכוערת..״ מאלפוי צחק. רציתי להרביץ לאדיוט הזה. לא הבנתי איך יש אנשים שלא רואים את היופי שלה. עיוורים. כולם עיוורים, כל כך מיוחדת ומקסימה. לא יכולתי לעמוד ולשמוע כאלו דיבורים עליה. ״אתה מכוער.״ לחשתי בקול כדי שהם ישמעו. ״מה זה, וויזלי?״ הוא שאל בכעס. ״מה ששמעת.״ אמרתי בקור. ״מה קרה וויזלי? מאוהב בגריינג׳ר?״ שניהם צחקקו בקול. הפנים שלי נהיו אדומות. ״מאלפוי. אל תצחק ואחרי זה תחזיק ידיים לאויב שלך, בסדר?״ אמרתי והלכתי לחצר. השעה הייתה 9:59. אפשר לגשת אליה כבר. התקרבתי אליה. ״הרמיוני?״ אמרתי בקול שקט. ״רון!״ היא נבהלה והפילה את הספר מהברכיים שלה, צחקתי. ״זה לא מצחיק, רון!״ היא אמרה בכעס. הפסקתי לצחוק. ״רצית שנדבר..״ הזכרתי לה. ״נכון..״ היא אמרה וגופה פנה אליי. היא יפיפייה. ״אני יכול לדבר קודם?״ שאלתי, היא נראתה מופתעת. ״תדבר.״ היא אמרה. ״את יודעת למה אני מציק לך ורב איתך כל הזמן?״ שאלתי בכנות. ״כי אתה נודניק?״ היא אמרה בציניות. ״לא כיף איתך!״ התעצבנתי. אם זה מה שהרגשות שלי שווים עבורה, אני הולך ברגע זה. ״טוב סליחה.״ היא חייכה. התמוגגתי. ״זה כי את לא שמה לב אליי. את תמיד עסוקה בדברים. למה את לא יכולה להיות איתי?״ העיניים שלה נצצו. ״אתה אתן לך את כל תשומת הלב בעולם רון. זה מה שרצית לדבר איתך. אנחנו..״ היא התחילה להסמיק. ״צריכים לבלות יותר.״ היא אמרה בחיוך, ואז היא בלגנה לי את השיער, הרגשתי פרפרים בבטן. ״השיער שלך היה צריך שידרוג היום.״ היה צלצול. ״ניפגש בהתגוננת מפניי כוחות האופל!״ צעקתי בזמן שהיא הלכה. היא נופפה לי לשלום. רצתי משם עם חיוך.

הפרק הקודם		הפרק הבא