4 קונדאסים.

תודה בלטקריס בלה לסטרייג.

מוקדש לך.

הפצעים שלו התחילו להיעלם, ובזמן שכולם היו בשוק מזה,

אני ניקיתי את השרביט שלי.

"בוקר," אמרתי ואז רמוס פתח את עיניו, ואז שאל את כולם שאלות.

"מה.." הוא בחן את גופו הנקי מצלקות ושריטות. "איך?" שאל והביט בי.

שתקתי והסתובבתי בגבי עליו, התקדמתי אל הדלת ורגע לפני שהלכתי

הסתובבתי קדתי קידה קטנה.

"אתה חייב לי," אמרתי וחייכתי חיוך קטן.

אחרי אותו יום, הם הפסיקו להציק לי בצורה שהציקו לי פעם,

הם ניסו משהו חדש,

להידבק עליי.

נהדר, רק מה שחסר לי עכשיו שכולם בוהים בכל דבר שאני עושה.

כריסטינה, חברה שלי אומרת לי לא לשים עליהם.

ואני יודעת את זה. אבל אם מישהו יגלה שאני יוצאת בלילה

ליער, ומתאמנת שם עם קוסם הילאי, הלך עליי.

אז בקיצור,לא תודה.

מה שסיפרתי לקונדאסים היה נכון, אני לא עומדת להיות

קוסמת שיהיה גדולה, אני עומדת לעזוב את הכוחות הקסם שלי,

ולהיות מוגלית רגילה עם חיים רגילים.

אני שונאת את זה התחושה שיש למי מקל שתוך שנייה

אחת הוא יכול לגזול את החיים שלי, או של כול אחד אחר.

מה שסיפרתי להם נכון, אבל לא הכול.

את הקסם שעשיתי על רמוס אני המצאתי בעצמי, והמצאתי עוד הרבה.

אבל אם אני יספר למישהו את הקסמים שהמצאתי הוא יקח אותם לעצמו, 

הבן אדם היחיד שיודע זאת כריסטינה והיא נשבעה לי שהיא לא תספר.

ואני סומכת עלייה, וגרמתי לה גם להישבע שהם מישהו מאיים על חייה או על חיי 

מישהו בשבילהם, אז היא תגיד אותם.

אתם בטח חושבים למה שמישהו ירצה את הקסמים שהמצאת,

אז תנו לי להגיד לכם משהו הקסמים האלה יכולים להציל אותכם ממוות,

לשנות אותכם לחיות מבלי להפוך לאנימגוס, להפוך לנעלם מבלי

להשתמש בגלימת היעלמות.

אם למישהו יהיה את הקסמים האלה, הוא יהיה בלתי מנוצח.

ושאני אומרת בלתי מנוצח אני מתכוונת לזה.

"שלום," הורדתי את עיניי מהיומן, והבטתי לצדדים, סיריוס היה

בצד אחד וג'יימס בצד השני.

נאנחתי וסגרתי את היומן, "שלום לכם," עניתי והפתחתי את התיק במטרה 

להכניס את היומן לשם.

אבל לפני שהספקתי ג'יימס תפס אותו, והרים אותו גבוה.

הבטתי מסביב וראיתי שכול מי שהיה שם בוהה בי ומחכה שאני

יעשה משהו כתגובה.

"תחזיר לי את זה," אמרתי באדישות למרות שפחד שהם

הוא יפתח ויקרא מה כתוב,הלך עליי.

ג'יימס זרק את היומן לסיריוס וסיריוס פתח אותו מדפדף בדפים, 

"משעמם להם," אמר וקרא בהיומן, " בלתי מנוצ.." קרא לרגע והחיוך שלו 

נעלם.

ניצלתי את החולשה שלו וחטפתי את היומן, "בלתי מנוצח," אמרתי

והכנסתי את היומן לתיק.

כל השיעור הייתי כל כך מוטרדת מזה שיכול להיות שסיריוס קרא את מה

שכתבתי לפניי, אבל החלטתי שלא.

ואני צריכה להירגע, ביקשתי מהמורה לצאת לשירותים והיא אישרה לי.

הלכתי במסדרון ושמעתי לפתע צרחה שמגיעה מהשירותים.

"לא!" הצרחה גברה וגברה ופתחתי את הדלת של השירותים.

ואחת והיחידה עמדה שם, כריסטינה.

"הוא יודע," לחשה ותוך שנייה העתלפה.

"אוי לא," מילמלתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא