הלוויה של פרד

*ג'ורג' הלך לו ברחוב, הסתכל על הבתים השחורים, על האנשים השחורים, על השמיים השחורים (שלא נצץ בהם אף כוכב אחד), הכל היה שחור, בעיקר הוא עצמו, והרגשות שלו.

ופתאום הוא ראה את זה, נקודה קטנה של אור, אור קטן שכבר בקושי זהר, הוא רץ לעברו, 'רק שלא ייכבה! רק שלא ייכבה!' חשב. כבר מאוחר מדי, האור נכבה. הוא חזר אחורה בזמן שדמעות זלג על לחייו.*

הוא פקח את עיניו, הוא הרגיש ריק, כאילו לא אכפת לו משום דבר חוץ מלהשיג את האור הזה.

כשנרדם שוב, בלילה הוא חלם אותו חלום, רק שהפעם הספיק להתקרב לאור יותר מפעם הקודמת, וגם בלילה שאחרי, הוא חלם אותו חלום במשך כל אותו שבוע, רק שבכל פעם שחלם אותו, הוא התקרב יותר ויותר לאור, ובכל פעם שחלם אותו הוא חשב שהמקום נראה לו מוכר, כאילו לא היה שם רק בחלומותיו.

שלושה שבועות אחרי החלום הראשון, הוא ראה את השם של הרחוב: "סמטת נוברט", כשקם הוא מייד רשם את שם הסימטה על פיסת קלף קטנה, הוא יצא מהחדר התעלם מאימו שאמרה ''בוקר טוב'' ויצא מהבית.

לבסוף כשהגיע לסימטת נוברט (לאחר חיפושים כמעט בכל איזור לונדון), הוא התחיל ללכת לכיוון האור, ולבסוף הגיע לחנות ספרים, חנות ספרים של מוגלגים.

הוא לא הבין למה החלומות שלו כיוונו אותו לשם, הוא חזר הביתה, כועס, מאוכזב, ובודד.

באותו לילה הוא שוב חלם את החלום הזה, רק שהפעם נכנס לחנות הספרים, הוא ראה שם ספר שזהר בצהוב בוהק: "איך להתמודד עם אובדן; עזרים פסיכולוגיים" 'אני לא צריך את הספר הזה!' חשב ג'ורג' כשהתעורר, אך עמוק בתוך ליבו הוא ידע שהוא צריך עזרה, אבל הוא התבייש לבקש אותה...

אל תשכחו שאתם תמיד יכולים לפנות לאנשים בשביל עזרה, אל תנסו להתמודד עם

הכול לבד!!!

הפרק הקודם