אני קוסם חצוי

ביקשתם המשך...:)    

____________________________________________________

יש לי הרבה דברים להגיד על המוות.

זה קורה סתם ככה פתאום, כשאתה לא מוכן.

אני לא בטוח שהבנתי מה המשמעות שסבתא מתה. אני לא בטוח שאי פעם אבין.

הפרופסור לונגבוטום דאג שאני מגיע לתחנת הרכבת, ומשם אמא אספה אותי. שתקתי כל הדרך. לא ידעתי מה להגיד. 

להיכנס הביתה אחרי הרבה זמן, ולראות את כולם עצובים, ואת סבתא שוכבת על המיטה. ואתה חושב פתאום אם היית מספיק טוב אליה,

או שלקחת אותה כמובן מאליו.

״ לוק שלי-..״ לחשה אליי סבתא. התקרבתי אליה, עייני דומעות. 

״ את עוזבת אותנו?״ לחשתי לה, ״ לתמיד?״ 

״ אני אף פעם לא עוזבת אתכם, ואף פעם לא אעזוב״

״ אז למה?״ הדמעות זלגו לי מהעיניים בניגוד לרצוני.

״ בעולם, קורים דברים בלתי צפויים לוק, אתה יודע.״

״ בוא, תן לי ללחוש לך משהו..״

______________________________________________________________________________________

דממה. אף אחד לא העז לשבור את הדממה.

״ אז מה עכשיו?״ שאלתי, כאילו את הורי, אבל דיברתי לתקרה.

״ אתה תחזור מחר לבית הספר לוקי״ אמרה אמא, קולה רעד. אבא לא היה בחדר.

״ פשוט ככה?״ שאלתי,

״ פשוט ככה?!״ הרמתי את קולי.

״ לוק-״

״ פשוט להמשיך בחיים!?״ צעקתי בעיניים דומעות. ״ כאילו.. כאילו ש-״

״די לוק, הכל יהיה בסדר.״ אמר קול לא מוכר.

״ תשתחווה לוק״ לחשה לי אמא.

״ לא, אין צורך לרשמיות. פעם ראשונה שלוק פוגש את סבא.״ אתם מנחשים כבר. זה היה פוסידון.

״ עכשיו, איפה בני?״

____________________________________________________________ 

   ״ פרסי-״ 

״ לא אבא, לא! לא ראיתי אותך כמעט 12 שנה, לוק לא ראה אותך אף פעם! ואז פתאום אתה מופיע?״

״ סאלי מתה, זה יום עצוב גם לי. באתי כדי לתת כבוד פרסי.״

״ זה לא עובד עליי אבא.״

״ אוקיי בסדר. לא באתי רק לזה. פרסי, יש לנו בעיות.״

הפרק הקודם		הפרק הבא