האחים פוטר

״בואי פשוט נלך להארי הרמיוני ורון.״ הוא אמר באדישות עצובה.

הם הלכו לכיוונם, עד ששמעו קול מוכר; ״היי, חברה!״ זאת הייתה לונה.

הם התרגשו לראות אותה, הם התחבקו, ודיברו על החופש שהיה להם.. עד שהגיע הזמן לעבור את הקיר.

״אני אהיה ראשון,״ אמר הארי. ״רון, אתה אחרי.. לאנה, את אחריי רון, הרמיוני, את אחריה..

ואז שיימוס, ולונה.״ לאנה שנאה את העובדה שהארי היה מנהיג כל-כך טוב.

הוא עבר בקיר, אחריו רון, והגיע תורה של לאנה. היא הלכה אחורה, החזיקה את העגלה חזק.. ורצה לכיוון הקיר.

אחרי רגע קצר של טישטוש,  היא ראתה מולה את הרכבת.

הארי ורון עמדו מהצד הימיני שלה.

היא הצטרפה אליהם. ״יופי, הגעת..״ הארי בירך אותה בחיוך קטן.

זמן לא ארוך אחרי זה, גם הרמיוני הצטרפה. ״היי, לאן!״ היא חיבקה את לאנה וקראה לה בשם כינוי שרק להרמיוני

היה מותר לקרוא לה בו. ״לאנה, את בטוחה שארזת את הכל?״ הארי שאל לפתע. ״דיי בטוחה, למה?״

״ארזת בגדים?״

״ברור!״

״ארזת ספרים?״

״כן!״

״ואת התקליט?״ לאנה הייתה מופתעת מהשאלה.

״לא.״

הארי נאנח ונראה מאוכזב.

״לא הבאתי את הפטיפון.. על מה כל זה?-״

היא חייכה חיוך גדול, כי היא ידעה שהארי שוב חשף את עצמו.

״אתה אוהב את אלביס, נכון?״ היא שאלה בחיוך.

לקח לו שלוש שניות, ואז הוא ענה; ״כן! יש לו מוזיקה טובה. פחדתי להגיד את זה

כי אני יודע שמוזיקה זה הקטע שלך, אבל כן.. הוא הזמר האהוב עלי.״ היא נראתה מרוצה.

״אבל ברצינות.. למה כל דבר שאת אוהבת אסור גם לי לאהוב?״ השאלה הזאת פגעה בה קצת, היא לא הבינה מה היא עשתה לא בסדר

וקיוותה שלא פגעה בו.

״מה? הארי, על מה אתה מדבר?״ בדיוק באותו הרגע, שיימוס עבר בקיר, ולונה שלוש שניות אחריו.

״כל דבר שאת אוהבת, זה הקטע שלך. מוזיקה - הקטע שלך, ג׳ינסים - הקטע שלך, ספרים - הקטע שלך.. את נותנת לי את ההרגשה שכל מה שאת אוהבת,

רק לך מותר לאהוב. וזה בלתי נסבל.״ הוא צדק. לאנה באמת הייתה רכושנית בנוגע לדברים שהיא אוהבת.

״סליחה שגרמתי לך להרגיש ככה, הארי..״ היא התנצלה.

״זה בסדר..״ לא היה לו כוח להתווכח שוב.

״בואו נעלה לרכבת, היא הגיעה.״ הרמיוני הפנתה את תשומת ליבם.

הם עלו, ותפסו שתי קרונות. הארי, לאנה, ושיימוס, היו בקרון הראשון.

והרמיוני, רון, ולונה, היו בקרון השני. הקרונות היו צמודים.

״מתרגשים?״ הארי שאל. 

״מתרגש זו לא מילה!״ שיימוס ענה בהתלהבות.

״מתרגשת יותר מידי..״ לאנה ענתה והשתדלה לא להסתכל על שיימוס. (היא הייתה בטוחה שאם היא תסתכל עליו, הוא יבין שהיא אוהבת אותו..)

״מתרגשים?״ רון שאל.

״אה.. ככה..״ הרמיוני ענתה באדישות.

״ממה יש להתרגש?״ לונה שאלה כאילו לא היה לה מושג על מה מדובר.

״בואו נשחק משחק,״ רון הציע.

״קוראים לו ׳בחיים אבל בחיים אני לא׳, המטרה היא להגיד את המשפט ׳בחיים אבל בחיים לא׳, ומשהו שלא עשיתם. צריכים להרים את כפות הידיים, ואם מישהו אומר משהו

שמישהו מאיתנו עשה, צריך להוריד אצבע. מי שמוריד הכי הרבה אצבעות מנצח. מובן?״

שתיהן הנידו בראשיהן לחיוב.

הם הרימו את כפות ידיהם, והתחילו. ״בחיים אבל בחיים לא קראתי ספר עד האמצע

ולא פתחתי אותו שוב לעולם אחרי זה.״ הרמיוני התחילה. רון ולונה הורידו את אצבועותיהם בבת אחת.

״מה?? אני בחיים לא אבין איך ספרים לא מעניינים אתכם..״ הרמיוני התאכזבה.

״בחיים אבל בחיים לא רצתי מחתול שהפחיד אותי.״ לונה אמרה.

רון הוריד עוד אצבע שניה אחת אחרי שלונה סיימה את המשפט. הרמיוני גלגלה עיניים, היא ידעה שמדובר בקרוקשנקס.

״לחתול החוליגן שלך תגלגלי ככה עיניים!״ רון הגיב לגלגול העיניים של הרמיוני.

״תורך.״ היא אמרה בזעף.

״צודקת.״ הוא השיב.

״בחיים אבל בחיים לא רקחתי שיקוי פולימיצי בגיל שתיים-עשרה.״ פרצופה של הרמיוני הפך להיות אדום, והיא הורידה אצבע במבוכה. ״אני שונאת את המשחק הזה, ואת הרעיונות

הגרועים שלך אני שונאת עוד יותר אפילו.״ היא אמרה בזעף, בלי ליצור איתו קשר עין.

לונה זימזמה שיר עליז בזמן ששניהם הסתכלו זה על זו בזעף.

״אז, שיימוס..״ לאנה פנתה אל שיימוס. ״התגעגעת אליי בקיץ?״ היא שאלה בעיניים

נוצצות.

״חשבתי עלייך המון.״ היא הרגישה התרגשות ולא יכלה שלא לחייך.

״אז ככה?״ הארי שאל לפתע. לאנה הסתכלה עליו במבט של: ׳איך אתה מעז להפריע לרגע הרומנטי שלנו, חוצפן!׳

״אני גלגל שלישי מעכשיו?״ הוא המשיך.

״או..״ שיימוס חשב שעשה משהו לא בסדר. ״סליחה, הארי..״

״מה, גם אתה התגעגעת לשיימוס בקיץ?״ היא שאלה.

הארי עיצבן אותה שוב פעם..

הפרק הקודם		הפרק הבא