להיות מאוהב זה אסור

פרד היה בעיצומו של חלום שבו הוא והרמיוני מנסים לברוח מענפי הערבה המפליקה. כשהצליחו לבסוף לברוח מהטווח שלה,הרמיוני נישקה אותו בהוקרת תודה.
אילו פרד היה יודע שזה היה חלום,הוא היה מחליט לשקוע בתרדמת,משום שכעבור רגע הוא שמע מישהו קורא בשמו ברקע.
"מה?!" השתנק פרד שחצי ממנו היה עדיין בחלום שנראה רחוק יותר מתמיד.
"לא ירדת לארוחת הבוקר! יש לנו עוד חמש דקות עד לשיעור שינויי-צורה!" אמר לו ג'ורג' בחרדה,"והבוקר בדרך לארוחה פגשתי את מקגונגל ואני אומר לך,היא נראית עצבנית במיוחד!"
פרד קפץ ממיטתו כמו יריית תותח והחל מתלבש במהירות שיא. בזמן שהתלבש ג'ורג' אמר,"אם לא איכפת לך אני לא רוצה לאחר לשיעור שלה,אמא תהיה נורא עצובה אם יהיו חסרים לה שני תאומים."
ובדברים אלו הוא הסתלק מחדרם.

_________________________________________________________________________________________________

בזמן שירד במדרגות שתיים-שתיים חשב פרד על חלומו,קודם כל הוא היה ער עד השעות הקטנות של הלילה כשהוא חושב על הרמיוני ועכשיו הוא חולם עליה?! מה לא בסדר איתו לעזאזל?
בעודו חושב,הוא עבר ליד כיתה שלמדה התגוננות מפני כוחות האופל. הוא עצר להתבונן על המורה שזיהה מיד כסנייפ,שבטח החליף את המורה שהיה אמור ללמד את המקצוע.
הקבוצה הייתה של גריפינדורים וסלית'רינים ביחד,ופרד קלט בזווית עינו את סנייפ צורח על..רגע,זאת לא הרמיוני? הוא שם לב שדמעות עומדות בעיניה והארי ורון ישבו במרחק שני כיסאות ממנה ולא העזו לפצות את פיהם.
פרד התקרב יותר לפתח הכיתה כדי שיוכל לשמוע את דבריו של סנייפ. "-אף אחד לא יכול לסבול את חוצפתך על כך שאת תמיד משוויצה בידע שלך! ובכן היום יש לי הודעה בשבילך העלמה גריינג'ר!
אם תפצי את פיך עוד פעם אחת בלי שאתן לך רשות אני אדאג שתסולקי משיעוריי! אני - " אך פרד לא היה יכול לסבול זאת עוד,ולפני שחשב פעמיים הוא צעק:
"שלא תעז לדבר אליה ככה!מי הרשה לך בכלל?" כולם הפנו את פניהם אל פרד,שבדיוק הבין את מה שעשה. סנייפ נעץ בפרד את מבטו המיוחד שנעץ תמיד רק בתאומים.
זהו זה הלך עליי...חשב פרד,בולע את רוקו.
הוא הפנה את מבטו להרמיוני כמבקש עזרה אך ראה על פניה רק ארשת תדהמה שהפכה במהרה לכועסת.
"תראו-תראו,מר וויזלי בכבודו ובעצמו מחליט למרות את פיו מורו." אמר סנייפ בקול חלקלק והבעת לגלוג הופיעה על פניו.
"עשר נקודות יורדות לגריפינדור. ואני מקווה שלמדת לקח,אם כי,אני לא סבור בכך." הוא חייך חיוך מגעיל ופנה להרמיוני.
אך בדיוק כשעמד להגיד לה את פסק דינה נשמע צלצול המסמל את סוף
השיעור ותחילת ההפסקה. לפני שכל הכיתה כולל פרד יצאו סנייפ הספיק לסנן להרמיוני: "לא יהיה לך כל כך הרבה מזל בפעם הבאה גריינג'ר."

בעוד התלמידים נוהרים לכיוון היציאה למדשאות פרד תפס בידה של הרמיוני,ולמרות מחאותיה משך אותה הרחק מהמקום שבו התקהלו רב התלמידים.
"אוך,מה אתה רוצה פרד?" שאלה הרמיוני והביטה בו במבט זועף. יופי,היא לא מנסה להרוג אותי,זה כבר טוב. "למה את כעסת עליי כל כך אתמול? עשיתי משהו לא טוב?-ברצינות!" הוא הוסיף כשראה
שהרמיוני מתחילה לעטות שוב את הבעתה המסוכנת. "אתה רציני?" היא שאלה, "אתה לא יודע מה עשית אצלי אתמול בבוקר?"
"אני כן יודע מה עשיתי אצלך,לבנדר ופרבאטי ראו אותי בחדר המועדון ואמרו לי שאת לא מתעוררת והן נבהלו אז עליתי איתן לחדר שלך
"וניסיתי להעיר אותך ומשם את כבר יודעת מה קרה,אבל לא הבנתי את הבעיה משום מה.."
"אז זה מה שקרה!" אמרה הרמיוני, "ואני חשבתי שנישקת או-" היא עצרה כשראתה את הבעת פניו של פרד.
"זה מה שחשבת? ואני חשבתי שאצלכם המוגלגים,להעיר מוקדם בבוקר נחשב דבר רע או משהו כזה.."
הרמיוני הייתה מבולבלת, "אתה לא-"
"כמובן שאם הייתי רוצה לנשק אותך הייתי עושה זאת מזמן..אז אם כך..." הוא רכן אליה ונשק לה. מוזר, חשבה הרמיוני, לשפתיו יש טעם של דבש.
ידיו התחפרו בשערותיה,ידיה טיילו לאורך גבו השרירי וכל שנייה שעברה נשיקתם הפכה ליותר ויותר להוטה.
הם היו ממשיכים בזאת כל היום אילולא ש...
"גריינג'ר! וויזלי!"

________________________________

מקווה שאהבתם(כל מי שקרא את זה בינתיים)! אם יהיו מספיק תגובות אני אפרסם את הפרק הבא בעוד יומיים מקסימום :)

הפרק הקודם