איך זה קרה?

הפרק שלך. בהנאה בנות!!! (ובנים?!)

היא פקחה את עיניה וראתה את אלכס מתיישבת לידה.
"שמעת, מקגונגל החליטה לתת לכל שנה חמישית יום יציאה להוגסמיד. היא קשקשה משהו על מתח, אבל אני מאמינה שזה יותר בגלל בקשת ההורים."
לורה נאנחה ואמרה, "תודה לאל! את לא מבינה, חשבתי שאני כבר עומדת להתמוטט."
"אני כל-כך מבינה אותך; שמעתי שאחד התלמידות התעלפה מרוב לחץ!"
לורה נשמה עמוק ואמרה, "טוב, אז שנרד לאכול?"
אלכס הנהנה והן יצאו מהחדר לאולם הגדול.

לורה התעוררה לקול רעשים בחדרה, היא פקחה עיניים כדי למצוא את אלכס מוציאה בגדים מהארון. היא נאנחה והתיישבה על המיטה. "מה קרה?" היא שאלה בעייפות, משפשפת את עיניה.
"אני לא מוצאת בגד אחד נורמאלי, ודווקא עכשיו שיש לי את ההזדמנות להרשים את--" היא השתתקה, מתחילה להסמיק.
לורה הסתכלה עליה בחיוך ואמרה, "מי הבחור? קדימה, ספרי לי."
אלכס השפילה את מבטה ואמרה בשקט, "ג'יימס."
לורה נעמדה במהירות, צוחקת בהנאה. "וואו, אבל חשבתי שאת לא סובלת אותו," אמרה ונכנסה לחדר השירותים להתארגן.
"אני כן, זאת אומרת, אני לא יודעת. הוא חמוד אבל מעצבן."
"אבל את מחבבת אותו יותר מידי?" שאלה לורה מבעד לדלת הסגורה.
"כן, בערך."
לורה יצאה מחדר האמבטיה. "מה זאת אומרת בערך; אוהבת או לא?"
"אני לא יודעת, אני עדיין מנסה להבין את זה בעצמי," הודתה אלכס. "חוץ מזה מה לגבייך?"
לורה הסתכלה עלייה מבולבלת. "מה אני?"
"אוי, אל תעמידי פני מטומטמת, אני רואה איך את מסתכלת על מייקל ואיך הוא מסתכל עלייך. אתם פשוט מאוהבים."
לורה הסתכלה עלייה בהלם. "מה?"
"מה, לא שמת לב? אוקי, תסתכלי על זה ככה, מייקל אתמול הגן על כבודך, איזה מין ידיד יעשה דבר כזה?"
"זה לא קשור, גם אני הייתי עושה דבר כזה בשבילו."
"באמת?"
לורה הסתכלה על אלכס. היה לה שיער בלונדיני, חלק ופנים נאות. העיניים שלה היו בצבע חום דבש והיו לה המון נמשים על פניה. היו לה שפתיה דקות ואדומות שהיו מתוחות עכשיו בחיוך משועשע. היא הייתה לבושה בפיג'מה.
"אני לא יודעת כבר," אמרה והתיישבה לידה על המיטה.
אלכס הסתכלה עליה, מצפה למוצא פיה.
"תראי, את מייקל הכרתי כשהיינו על הרכבת. אני זוכרת שעליתי על הרכבת עם כל החפצים שלי ופתאום הרכבת זזה מהר ואני נפלתי עליו. מאז נהפכנו לחברים מאד טובים. אני פשוט מפחדת שאם נהפוך למשהו יותר מידידים ואז ניפרד, כל החברות שהייתה בינינו תיהרס."
אלכס הסתכלה עלייה בהבנה ואז נעמדה. "טוב. אני רוצה ליהנות היום. תעזרי לי למצוא משהו ללבוש?"
לורה חייכה וקמה לעזור לה. כעבור חצי שעה הן כבר עמדו ליד השער של הגוורוטס.
"טוב, למי מחכים?" שאלה לורה.
"לבנים, דה!"
לורה צחקה וכעבור רגע הרגישה טפיחה על כתפה. היא הסתובבה בבהלה וראתה את מייקל לבוש בקפוצ'ון חום ומכנסי ג'ינס מסתכל עלייה בחיוך.
"אתה נהנה לעשות את זה, להפחיד אותי?" שאלה והסתכלה עליו בכעס מעושה.
"כן, כי אם אותך אני לא אפחיד, אז את מי אני אפחיד?"
לורה ראתה את אלכס מסתכלת עלייה בחיוך של, "רואה, אמרתי לך." היא גלגלה עיניים ואמרה, "טוב, אנחנו יכולים ללכת?"
"רגע, איפה ג'ימס?" שאלה אלכס מסתכלת סביבה.
הם שמעו את קולו של ג'יימס לידם. "מחפשת אותי, אהובתי?"
אלכס הסתובבה בבהלה והסתכלה עליו בזעם. "אתה עושה את זה עוד פעם ואני אעיף לך קללה שתשליך אוותך לצינוק הלא קיים של מקגונגל," היא איימה, ובמילים אלה התחילה לצעוד.
"חכי, מותק," צעק ג'יימס ומיהר אחריה.
לורה ומייקל נשארו לבדם.
"אז שנלך?" שאל מייקל והסתכל על לורה.
"אני מניחה. בוא, נלך לפונדק שלושת המטאטאים. בא לי בירצפת."
"ומה עם ג'יימס ואלכס?" שאל, כשהתחילו לצעוד לעבר החנות.
"אם זה היה העולם שלי הייתי שולחת SMS, אבל זה העולם הזה ונצטרך פשוט לתת להם להבין את זה לבד. חוץ מזה, אני לא כל כך חושבת שנחסר לג'יימס; הוא ממש רוצה קצת זמן איכות עם אלכס."
מייקל הסתכל עלייה ולא ענה.
"מה אתה שותק פתאום, חתול בלע לך את הלשון?" היא צחקה, מעט, נבוכה. "אני מרגישה שאני המדברת היחידה," הוסיפה. היא נעצרה במקום והסתכלה עליו.
מייקל נעצר אף הוא והסתכל עליה, "על מה את מדברת? אני מקשיב לך."
"טוב, אז אני רוצה שגם אתה תדבר. זה מוזר, אני לא רגילה לזה."
"את רוצה עוד משהו?" שאל והסתכל עלייה בהרמת גבה.
היא הסתכלה עליו בוחנת את פניו הנאות. לפתע היה לה חשק לחבק אותו. היא ניערה את ראשה וצעדה לעבר החנות.
"הי, חכי," אמר ורץ אחריה. "למה ברחת?" שאל והסתכל עליה בהפתעה.
"סתם, לא יודעת," אמרה אך היא לא הסתכלה עליו.
הם נכנסו לחנות והתיישבו בשולחן ליד החלון לאחר שהזמינו שתי כוסות בירצפת.
הכוסות הגיעו והם שתו בשתיקה, כל אחד למחשבותיו.
"מייקל-"
"לורה-"
הם אמרו זאת בו זמנית. הם הסתכלו אחד על השני וחייכו חיוך נבוך. דלת החנות נפתחה ובחור צעיר, שלורה זכרה שראתה מסלית'רין נכנס. הוא הסתכל סביב ולבסוף התיישב, שלוחן אחד לידם.
"אני הולך לשירותים," אמר מייקל וצעד לעבר השירותים.
לורה הסתכלה עליו ונאנחה.
"את אוהבת את הבחור?" היא שמעה את קולו של הבחור לידה.
היא הסתובבה בבהלה והסתכלה עליו.
"סליחה?"
"שאלתי אם את אוהבת את הבחור," חזר על השאלה והסתכל עלייה, מנסה לבחון את הבעתה.
"אני... מה אתה שואל שאלות כאלה?" שאלה בכעס קל, כשהבינה מה הוא בעצם שואל.
"את רוצה לדעת אם הוא אוהב אותך?" שאל, מתעלם מהשאלה ששאלה.
היא הסתכלה עליו מנסה לראות בהבעות פניו אם הוא צוחק אליה.
"לא יודעת, אני מפחדת לדעת."
"תראי, אני אעשה מעשה, אם ה'ידיד' שלך יעשה משהו בנידון זה אומר שהוא אוהב אותך. את מוכנה?"
היא לא הייתה מוכנה למה שעשה בשנייה הבאה. הוא נעמד והתקרב אליה, הוא הקים אותה ממקום מושבה, אחז במותניה וקירב את שפתיו לעבר שפתיה. באותו רגע מייקל יצא מהשירותים.  

הפרק הקודם		הפרק הבא