קסם הוא מגיפה

המפגש עם ארגוס פילץ', סקיב כמוהו, היה מעניין, לכל הפחות. היה ניכר שאימו המכשפה מתעבת את בנה. הוא מצד שני, היה נראה בדיוק כמו האדם שהייתה תועלת להתחבר עימו. אדם שגדל בעולם הקסמים, מכיר את העולם ואת מנהגיו, ומצד שני , אין בו כוחות קסם. טום לא הספיק לדבר רבות עם ארגוס, אך ארגוס בהחלט שמח להכיר סקיב נוסף. בין רגע מבטו הקודר וחזותו הקרירה הפשירה כאשר טום הכיר את עצמו בפניו. הסתבר כי ארגוס קטן ממנו בכשנתיים, והוא לומד לימודים מוגלגיים בביתו , על ידי מורה מוגל הנשוי למכשפה. תחילה, טום לא ידע כמה רחוק  הוגוורטס מביתו של ארגוס, ולכן לא חשב כי יזכה להיכרות מעמיקה איתו. עד מהרה הבין כי ארגוס אומלל. לחיות בצילו של קוסם, הבן המועדף ולקבל יחס של מצורע מאימו- הוא נפל לידיו כפרי בשל. אך טום נתקל במכשול. לארגוס היו יחסים מצוינים עם אחיו התאום הוליסטר. למרות שאחיו היה קוסם, ארגוס לא נראה כמי ששונא את אחיו. אם טום ירצה לדחוף את ארגוס למטרותיו שעוד לא גיבש, יהיה עליו להסיט אותו כנגד אחיו. הוא ידע כי האם מגדלנה היא המפתח, והוא יעשה בה שימוש. לאחר שנפרדו ממשפחת פילץ', פנה דמבלדור אל טום ואמר לו כי הגיע הזמן להגיע להוגוורטס. " כיצד נעשה זאת?" שאל טום. הוא לא ראה שום כלי תחבורה נראה לעין שבו יוכלו להשתמש. דמבלדור חייך אליו והושיט את זרועו אל עבר טום, מעשה שהביך אותו, אך למרות זאת הושיט את זרועו בחזרה.

"זה יהיה לא נעים, אבל זו הדרך המהירה ביותר." אמר דמבלדור בסתמיות. לפתע הכל חשך סביב טום, הוא הרגיש כאילו העולם הלך ונסגר עליו, כאילו הוא נמחץ תחת כבידה בלתי נראית, וכי גופו עובר דרך צינור צר. טום נאבק לנשום, והיה בטוח כי הוא עומד למות מחנק. בדיוק באותו רגע השתחרר הלחץ והוא ראה כי הם עומדים בליבה של עיירה קטנה.

" ברוך הבא להוגסמיד."אמר דמבלדור, וטום הסתכל אי אמון על סביבתו.

"מה קרה בדיוק?" שאל טום, ודמבלדור צחק בשעשוע, דבר שגרם לכעסו של טום להתגבר. השוטה הזקן מתנשא מעליו, וכיצד הוא מעז, סוטה שכמוהו?

"אני התעתקתי. כמובן שאתה לא תוכל להתעתק בכוחות עצמך, אך התעתקות צד אל צד אפשרית אם המתעתק הוא בעל כוחות קסם. בדרך כלל אנשים חסרי קסם לא חווים התעתקות צד אל צד. אני חושב שאתה די בר מזל." אמר דמבלדור וחייך אל טום. טום לא חייך בחזרה. המחשבה כי זה עתה חווה קסם גרמה לו זעזוע עמוק. היה זה חילול הטבע, אך לטום לא הייתה ברירה אלא להעמיד פנים כי אותה התעתקות גרמה לו להתרגשות. "כשומר הקרקעות, תוכל לבוא להוגסמיד כאוות נפשך. הוגסמיד אומנם עיירת קוסמים, אך סקיבים מוזמנים אליה תמיד. גם חברך החדש, ארגוס, גר כאן. הידיעה הזו לעומת זאת ריגשה את טום. אם ארגוס הסקיב מתגורר בסמיכות אל הוגוורטס, יוכל להשתמש בו לגילוי על עולם הקוסמים, והוא בהחלט מתכוון לעשות זאת.

ההליכה אל בית הספר לא נערכה זמן רב. טום ניצל אותה על מנת לבחון את סביבתו. נראה שבית הספר הוגוורטס שוכן באזור מיוער למחצה, הוא הצליח להבחין ביער גדול מכיוון מזרח, הרים גבוהים באופק, ומרחבים גדולים של דשא ושיחים נמוכים מבין צדדי השביל. טום נעצר. מול עיניו ראה חורבות נטושות, ושלט גדול המכריז כי מסוכן להתקרב לאזור.

"אני חושב שטעית בדרך, פרופסור." אמר טום ודמבלדור הביט בו. "הו לא, לא טעיתי."

"אבל ראה , 'סכנה, אין מעבר!' השלט בהחלט מתריע מלהמשיך לצעוד כאן."

עיניו של דמבלדור התרחבו לרגע, "כמובן! אבל זכור מה אמרתי לך טום, עליך להתרגל להפסיק להביט בעיניים מוגלגיות." דמבלדור אמר והניף את שרביטו. השלט והחורבות נעלמו, במקומם ניצב מולם שער גדול, ושני פסלים של חזירי בר מכונפים משני צדדיו ניצבו. מאחורי השער היה שביל רחב שהוביל אל עבר טירה ענקית.

טום הזעיף פנים, שוב הקוסמים הנאלחים עשו כל שביכולתם לשקר למוגלגים. הוא כבר ידע שהוא הולך לשנוא את המקום הזה.

"הינך בגיל תלמידי השנה השישית טום. לעומתם, אינך מוגבל בשיטוט בשעות הטירה, והינך מוזמן לסייר ברחבי בית הספר , לקרוא ספרים מן הספרייה שלנו, וכמובן, לטבול באגם." אמר דמבלדור וחייך בנועם אל עבר טום.

המחשבה על הספרייה עוררה בו עניין. אולי דרכה יוכל ללמוד על מוצא הוריו, ועל סודות הקסם. הוא כבר למד כי תמיד טוב לשמור על אויביו קרוב, השהייה במקום הקסום הזה אומנם עוררה בו רצון לשסף את גרונו, אך היא הכרחית, הוא ידע.

"בוא, אראה לך את הבקתה בה תתגורר." אמר דמבלדור. הוא הוביל אותו דרך מדשאות בית הספר , טום לא יכול היה להתרשם מגודלה של הטירה, במיוחד בהשוואה לבית היתומים העלוב בו התגורר.

הם הגיעו אל עבר בקתה לא גדולה במיוחד. טום לא היה מרוצה מחוסר הייחוד שלה, אך לעת עתה היא תספיק.

"אסביר לך על עבודתך כשומר הקרקעות, אם כן." אמר דמבלדור.

" כשומר הקרקעות כמובן באחריותך לטפל בגנים ברחבי בית הספר, לעשות משימות מיוחדות על ידי המנהל או המורים, לטפל בחיות הקסם שברחבי בית הספר.." טום קטע אותו, "חיות קסם?"

"הו כן. ישנן חיות קסומות רבות שצריכות.."

"אבל אני לא קוסם, איך בדיוק אני אמור לטפל בהן?"

"אל דאגה. טיפול ברוב החיות הקסומות לא דורשות בהכרח שרביט. אני בטוח שנוכל להסתדר. ואם אי פעם תזדקק לעזרה קסומה, סגל המורים ישמח לעזור."

טום נחר בבוז. לעולם לא יבקש עזרה מקוסם.

"בשבוע הבא תחל שנת הלימודים ותזכה להכיר חברים חדשים, אני בטוח. הרי שאתה בגיל הקרוב לתלמידנו. אני בטוח שהם ישמחו להכיר את שומר הקרקעות החדש."

טום סירב להאמין לדבריו.

בשבוע החולף, טום ניצל את רחבי בית הספר הריק, מלבד הסגל, ולחרדתו, רוחות רפאים, כדי להכיר טוב יותר את הטירה. הוא כבר ידע להגיע להיכל הגדול, בו התלמידים יסעדו את ארוחותיהם, את החממות, הכניסה ליער האסור(אך לא לו, שכן הוא הוא שומר הקרקעות), את הכניסה למרתפים, וכמובן, את הספרייה.

הספרנית, מדאם אלקטרה, הייתה מכשפה הגדולה ממנו רק בכמה שנים, אך כבר נשבתה בקסמו האישי של טום. בכל פעם שנכנס לספרייה והנהן לעברה, הסמיקה קשות והפילה ספר או עט נוצה שהיו בידה. טום כבר ידע שינצל זאת לטובתו בעתיד. הוא הספיק ללמוד לא מעט על העולם הדוחה אליו חדר. מסתבר כי הקוסמים לא תמיד חיו בסתר מפני האנשים הנורמליים.  עד סוף המאה ה-17 הקוסמים חיו לצידם של המוגלגים, דבר שכמובן הביא לחיכוך רב, ציד מכשפות וניסיון למגר את המגיפה הקסומה. לדאבונו, הקוסמים הבינו כי ידם על התחתונה והחליטו לפרוש אל תוך חיים של עורמה , מתחבאים מפני שאר האנושות כעכברושי ביבים. טום הביט בספר אותו אחז. האנושות לא הצליחה לסיים את מה שהחלה , ועם השנים הפכו הקוסמים להיות אגדות וסיפורי עם. לא פלא שחשב שהם לא קיימים. הקוסמים ניצחו, והוא ידע שאם אי פעם ירצה לשנות את ההיסטוריה, עליו יהיה לשכנע את שאר האנושות שהסטייה הזו חיה לצידם, ומשתמשת בתכסיסים ומניפולציות כנגדם. זאת לא הולכת להיות משימה פשוטה, ידע.

הוא נזכר בגובלין שפגש בגרינגוטס. קוגקרס שמו. הוא היה סקרן לדעת אם שאר בני מינו דומים לו. בספרי ההיסטוריה ראה כי היו מספר מרידות של גובלינים כנגד הקוסמים, ורובם ככולם הם הפסידו. לגובלינים היה כישרון רב ביצירת כלי נשק קסומים , וקוסמים החליטו כי הם יכולים לגנוב את חפציהם היקרים ולהשתמש בהם כשלהם. הטינה של הגובלינים כלפי הקוסמים אומנם שככה במרוצת השנים, אך לא נשכחה כליל. מעניין יהיה לבדוק האם הגובלינים יסכימו לתת אמון בבני אדם חסרי קסם. קוגקרס היווה הוכחה כי זאת אפשרות מעשית, אך הוא לא הכיר את שאר הגובלינים, ולא ידע אם היה יוצא דופן או שהיווה דוגמה לכלל. טום סגר את הספר ונאנח. הוא בכלל לא ידע מה דעתו לגבי יצורים תבוניים שאינם בני אדם. מצד אחד רצה לשנוא אותם ומצד שני האם גם הם סטייה של הטבע? לא זאת הייתה אשמתם כי נשכחו על ידי האנושות ונהפכו לסיפורי מעשיות. הם נעלמו מתיעוד בעקבות המניפולציה של הקוסמים.

טום הציץ בשעונו, הערב התקרב. המנהל דיפט קרא לו למשרדו באותו בוקר ומסר לו כי במסגרת תפקידו כשומר הקרקעות, עליו להוביל את התלמידים החדשים אל עבר הטירה באמצעות סירות. טום התרומם ממושבו, החזיר את הספר אל המקום בו היה שייך, ואמר שלום ביציאה למדאם אלקטרה , שחייכה בביישנות כשיצא.

טום הנהן בנימוס אל סגל המורים שהתאסף ליד האולם הגדול. רוב סגל המורים חיבב את טום רידל, אך פרופסור דמבלדור, על אף המחווה שביצע, היה נראה כאילו הוא עדיין תוהה על קנקנו. הוא לא שכח את המפגש שהיה ביניהם לפני חמש שנים, הו לא. טום ידע שהוא חשף באותו מפגש יותר ממה שרצה לגבי העולם הקסום, וטום ידע כי גברת קול סיפרה לדמבלדור כיצד למד להשליט טרור בבית היתומים.

טום יצא מן הטירה אל עבר האגם, בו שכנו הסירות שיובילו את התלמידים החדשים אל תוך הטירה. בדרכו אל האגם הוא הביט בכרכרות שאליהם רתומות יצורים אפלים ודוחים שנראו כמו סוסים מתים. כשראה אותם לראשונה נחרד מחזותם המאיימת והכה על טבעית. פרופסור סטון, המורה לחיות הקסם, הסביר לו כי מדובר בת'סטראלים. "רק מי שראה אדם מת לנגד עיניו יכול לראות אותם." אמר פרופסור סטון והביט בטום בסקרנות. הוא ידע שהוא מתעניין את מי טום ראה מת לנגד עיניו. אך טום לא יספר לו כי רצח מישהו ולכן הוא מסוגל לראות אותם. למזלו, פרופסור סטון היה מנומס דיו לא לשאול את השאלה הזו.

טום עמד בקצה האגם וחיכה בחוסר סבלנות לתלמידים החדשים. לאחר כחצי שעה , שמע במרחק את קולה של רכבת קיטור המתקרבת במהירות. הוא כבר ידע כי כך מגיעים התלמידים הרבים אל בית הספר, באמצעות רכבת שגם אותה הקוסמים מחביאים מפני האנשים הרגילים.

כשירדו התלמידים מהרכבת, קרא טום בקול הלבבי ביותר שהצליח לאמץ, "תלמידים חדשים לכאן! תלמידים חדשים לכאן!"

מספר תלמידים וותיקים יותר הביטו בטום בסקרנות בשעה שהמשיכו לצעוד אל עבר הקרקעות. "שומר קרקעות חדש?" שאל תלמיד גבוה בסקרנות, " הוא נראה בגילנו!"

"טוב, עוג פרש בשנה שעברה, זה הגיוני לא?" ענה לו חברו.

"אבל אם הוא בגילנו למה הוא לא לומד בהוגוורטס?" שאלה תלמידה שצעיף ירוק היה כרוך לצווארה.

"הוא בטח כל כך גרוע שהעיפו אותו מבית הספר!" ענתה חברתה ושתיהן צחקו.

"אולי הוא סקיב!" ענה מישהו מאחוריהם, והחבורה התגלגלה מצחוק.

טום הביט בהם במרחק, עיניו ריצדו בזעם. הוא עוד יטפל בחבורה העלובה הזו.

מעט אחריהם השתרך הנער הגדול שראה מימיו. שיער עבות ופרוע על ראשו השתלב עם הזקן שהחל לגדל.

"האגריד, בוא כבר!" קראה תלמידה עם צעיף אדום שעקפה אותו בעודה הולכת במהירות אל עבר כרכרה אחרת, "שלא ניתקע עם הסלית'רינים!"

הנערה הייתה יפה, ללא ספק, חשב טום.

טום הסיט את ראשו מן התלמידים הבוגרים והביט כעת בחבורה הצעירה שנעמדה מלפניו. ילדים שנראו מבוישים או מפוחדים, חיכו למוצא פיו.

"קדימה, אל הסירות. אני אקח אתכם אל עבר הטירה, שם תשובצו לבתיכם." אמר טום בנועם. בתוך תוכו חש בחילה. הנה עוד סוטים שהולכים ללמוד לעוות את הטבע.

" מה שמך?" שאל ילד בעל עיניים כחולות בהתלהבות.

"טום רידל. ומה שמך?" שאל אותו חזרה.

"סטפנוס קווירל!" הוא קרא בשמחה.

המפגש עם ארגוס פילץ', סקיב כמוהו, היה מעניין, לכל הפחות. היה ניכר שאימו המכשפה מתעבת את בנה. הוא מצד שני, היה נראה בדיוק כמו האדם שהייתה תועלת להתחבר עימו. אדם שגדל בעולם הקסמים, מכיר את העולם ואת מנהגיו, ומצד שני , אין בו כוחות קסם. טום לא הספיק לדבר רבות עם ארגוס, אך ארגוס בהחלט שמח להכיר סקיב נוסף. בין רגע מבטו הקודר וחזותו הקרירה הפשירה כאשר טום הכיר את עצמו בפניו. הסתבר כי ארגוס קטן ממנו בכשנתיים, והוא לומד לימודים מוגלגיים בביתו , על ידי מורה מוגל הנשוי למכשפה. תחילה, טום לא ידע כמה רחוק  הוגוורטס מביתו של ארגוס, ולכן לא חשב כי יזכה להיכרות מעמיקה איתו. עד מהרה הבין כי ארגוס אומלל. לחיות בצילו של קוסם, הבן המועדף ולקבל יחס של מצורע מאימו- הוא נפל לידיו כפרי בשל. אך טום נתקל במכשול. לארגוס היו יחסים מצוינים עם אחיו התאום הוליסטר. למרות שאחיו היה קוסם, ארגוס לא נראה כמי ששונא את אחיו. אם טום ירצה לדחוף את ארגוס למטרותיו שעוד לא גיבש, יהיה עליו להסיט אותו כנגד אחיו. הוא ידע כי האם מגדלנה היא המפתח, והוא יעשה בה שימוש. לאחר שנפרדו ממשפחת פילץ', פנה דמבלדור אל טום ואמר לו כי הגיע הזמן להגיע להוגוורטס. " כיצד נעשה זאת?" שאל טום. הוא לא ראה שום כלי תחבורה נראה לעין שבו יוכלו להשתמש. דמבלדור חייך אליו והושיט את זרועו אל עבר טום, מעשה שהביך אותו, אך למרות זאת הושיט את זרועו בחזרה.

"זה יהיה לא נעים, אבל זו הדרך המהירה ביותר." אמר דמבלדור בסתמיות. לפתע הכל חשך סביב טום, הוא הרגיש כאילו העולם הלך ונסגר עליו, כאילו הוא נמחץ תחת כבידה בלתי נראית, וכי גופו עובר דרך צינור צר. טום נאבק לנשום, והיה בטוח כי הוא עומד למות מחנק. בדיוק באותו רגע השתחרר הלחץ והוא ראה כי הם עומדים בליבה של עיירה קטנה.

" ברוך הבא להוגסמיד."אמר דמבלדור, וטום הסתכל אי אמון על סביבתו.

"מה קרה בדיוק?" שאל טום, ודמבלדור צחק בשעשוע, דבר שגרם לכעסו של טום להתגבר. השוטה הזקן מתנשא מעליו, וכיצד הוא מעז, סוטה שכמוהו?

"אני התעתקתי. כמובן שאתה לא תוכל להתעתק בכוחות עצמך, אך התעתקות צד אל צד אפשרית אם המתעתק הוא בעל כוחות קסם. בדרך כלל אנשים חסרי קסם לא חווים התעתקות צד אל צד. אני חושב שאתה די בר מזל." אמר דמבלדור וחייך אל טום. טום לא חייך בחזרה. המחשבה כי זה עתה חווה קסם גרמה לו זעזוע עמוק. היה זה חילול הטבע, אך לטום לא הייתה ברירה אלא להעמיד פנים כי אותה התעתקות גרמה לו להתרגשות. "כשומר הקרקעות, תוכל לבוא להוגסמיד כאוות נפשך. הוגסמיד אומנם עיירת קוסמים, אך סקיבים מוזמנים אליה תמיד. גם חברך החדש, ארגוס, גר כאן. הידיעה הזו לעומת זאת ריגשה את טום. אם ארגוס הסקיב מתגורר בסמיכות אל הוגוורטס, יוכל להשתמש בו לגילוי על עולם הקוסמים, והוא בהחלט מתכוון לעשות זאת.

ההליכה אל בית הספר לא נערכה זמן רב. טום ניצל אותה על מנת לבחון את סביבתו. נראה שבית הספר הוגוורטס שוכן באזור מיוער למחצה, הוא הצליח להבחין ביער גדול מכיוון מזרח, הרים גבוהים באופק, ומרחבים גדולים של דשא ושיחים נמוכים מבין צדדי השביל. טום נעצר. מול עיניו ראה חורבות נטושות, ושלט גדול המכריז כי מסוכן להתקרב לאזור.

"אני חושב שטעית בדרך, פרופסור." אמר טום ודמבלדור הביט בו. "הו לא, לא טעיתי."

"אבל ראה , 'סכנה, אין מעבר!' השלט בהחלט מתריע מלהמשיך לצעוד כאן."

עיניו של דמבלדור התרחבו לרגע, "כמובן! אבל זכור מה אמרתי לך טום, עליך להתרגל להפסיק להביט בעיניים מוגלגיות." דמבלדור אמר והניף את שרביטו. השלט והחורבות נעלמו, במקומם ניצב מולם שער גדול, ושני פסלים של חזירי בר מכונפים משני צדדיו ניצבו. מאחורי השער היה שביל רחב שהוביל אל עבר טירה ענקית.

טום הזעיף פנים, שוב הקוסמים הנאלחים עשו כל שביכולתם לשקר למוגלגים. הוא כבר ידע שהוא הולך לשנוא את המקום הזה.

"הינך בגיל תלמידי השנה השישית טום. לעומתם, אינך מוגבל בשיטוט בשעות הטירה, והינך מוזמן לסייר ברחבי בית הספר , לקרוא ספרים מן הספרייה שלנו, וכמובן, לטבול באגם." אמר דמבלדור וחייך בנועם אל עבר טום.

המחשבה על הספרייה עוררה בו עניין. אולי דרכה יוכל ללמוד על מוצא הוריו, ועל סודות הקסם. הוא כבר למד כי תמיד טוב לשמור על אויביו קרוב, השהייה במקום הקסום הזה אומנם עוררה בו רצון לשסף את גרונו, אך היא הכרחית, הוא ידע.

"בוא, אראה לך את הבקתה בה תתגורר." אמר דמבלדור. הוא הוביל אותו דרך מדשאות בית הספר , טום לא יכול היה להתרשם מגודלה של הטירה, במיוחד בהשוואה לבית היתומים העלוב בו התגורר.

הם הגיעו אל עבר בקתה לא גדולה במיוחד. טום לא היה מרוצה מחוסר הייחוד שלה, אך לעת עתה היא תספיק.

"אסביר לך על עבודתך כשומר הקרקעות, אם כן." אמר דמבלדור.

" כשומר הקרקעות כמובן באחריותך לטפל בגנים ברחבי בית הספר, לעשות משימות מיוחדות על ידי המנהל או המורים, לטפל בחיות הקסם שברחבי בית הספר.." טום קטע אותו, "חיות קסם?"

"הו כן. ישנן חיות קסומות רבות שצריכות.."

"אבל אני לא קוסם, איך בדיוק אני אמור לטפל בהן?"

"אל דאגה. טיפול ברוב החיות הקסומות לא דורשות בהכרח שרביט. אני בטוח שנוכל להסתדר. ואם אי פעם תזדקק לעזרה קסומה, סגל המורים ישמח לעזור."

טום נחר בבוז. לעולם לא יבקש עזרה מקוסם.

"בשבוע הבא תחל שנת הלימודים ותזכה להכיר חברים חדשים, אני בטוח. הרי שאתה בגיל הקרוב לתלמידנו. אני בטוח שהם ישמחו להכיר את שומר הקרקעות החדש."

טום סירב להאמין לדבריו.

בשבוע החולף, טום ניצל את רחבי בית הספר הריק, מלבד הסגל, ולחרדתו, רוחות רפאים, כדי להכיר טוב יותר את הטירה. הוא כבר ידע להגיע להיכל הגדול, בו התלמידים יסעדו את ארוחותיהם, את החממות, הכניסה ליער האסור(אך לא לו, שכן הוא הוא שומר הקרקעות), את הכניסה למרתפים, וכמובן, את הספרייה.

הספרנית, מדאם אלקטרה, הייתה מכשפה הגדולה ממנו רק בכמה שנים, אך כבר נשבתה בקסמו האישי של טום. בכל פעם שנכנס לספרייה והנהן לעברה, הסמיקה קשות והפילה ספר או עט נוצה שהיו בידה. טום כבר ידע שינצל זאת לטובתו בעתיד. הוא הספיק ללמוד לא מעט על העולם הדוחה אליו חדר. מסתבר כי הקוסמים לא תמיד חיו בסתר מפני האנשים הנורמליים.  עד סוף המאה ה-17 הקוסמים חיו לצידם של המוגלגים, דבר שכמובן הביא לחיכוך רב, ציד מכשפות וניסיון למגר את המגיפה הקסומה. לדאבונו, הקוסמים הבינו כי ידם על התחתונה והחליטו לפרוש אל תוך חיים של עורמה , מתחבאים מפני שאר האנושות כעכברושי ביבים. טום הביט בספר אותו אחז. האנושות לא הצליחה לסיים את מה שהחלה , ועם השנים הפכו הקוסמים להיות אגדות וסיפורי עם. לא פלא שחשב שהם לא קיימים. הקוסמים ניצחו, והוא ידע שאם אי פעם ירצה לשנות את ההיסטוריה, עליו יהיה לשכנע את שאר האנושות שהסטייה הזו חיה לצידם, ומשתמשת בתכסיסים ומניפולציות כנגדם. זאת לא הולכת להיות משימה פשוטה, ידע.

הוא נזכר בגובלין שפגש בגרינגוטס. קוגקרס שמו. הוא היה סקרן לדעת אם שאר בני מינו דומים לו. בספרי ההיסטוריה ראה כי היו מספר מרידות של גובלינים כנגד הקוסמים, ורובם ככולם הם הפסידו. לגובלינים היה כישרון רב ביצירת כלי נשק קסומים , וקוסמים החליטו כי הם יכולים לגנוב את חפציהם היקרים ולהשתמש בהם כשלהם. הטינה של הגובלינים כלפי הקוסמים אומנם שככה במרוצת השנים, אך לא נשכחה כליל. מעניין יהיה לבדוק האם הגובלינים יסכימו לתת אמון בבני אדם חסרי קסם. קוגקרס היווה הוכחה כי זאת אפשרות מעשית, אך הוא לא הכיר את שאר הגובלינים, ולא ידע אם היה יוצא דופן או שהיווה דוגמה לכלל. טום סגר את הספר ונאנח. הוא בכלל לא ידע מה דעתו לגבי יצורים תבוניים שאינם בני אדם. מצד אחד רצה לשנוא אותם ומצד שני האם גם הם סטייה של הטבע? לא זאת הייתה אשמתם כי נשכחו על ידי האנושות ונהפכו לסיפורי מעשיות. הם נעלמו מתיעוד בעקבות המניפולציה של הקוסמים.

טום הציץ בשעונו, הערב התקרב. המנהל דיפט קרא לו למשרדו באותו בוקר ומסר לו כי במסגרת תפקידו כשומר הקרקעות, עליו להוביל את התלמידים החדשים אל עבר הטירה באמצעות סירות. טום התרומם ממושבו, החזיר את הספר אל המקום בו היה שייך, ואמר שלום ביציאה למדאם אלקטרה , שחייכה בביישנות כשיצא.

טום הנהן בנימוס אל סגל המורים שהתאסף ליד האולם הגדול. רוב סגל המורים חיבב את טום רידל, אך פרופסור דמבלדור, על אף המחווה שביצע, היה נראה כאילו הוא עדיין תוהה על קנקנו. הוא לא שכח את המפגש שהיה ביניהם לפני חמש שנים, הו לא. טום ידע שהוא חשף באותו מפגש יותר ממה שרצה לגבי העולם הקסום, וטום ידע כי גברת קול סיפרה לדמבלדור כיצד למד להשליט טרור בבית היתומים.

טום יצא מן הטירה אל עבר האגם, בו שכנו הסירות שיובילו את התלמידים החדשים אל תוך הטירה. בדרכו אל האגם הוא הביט בכרכרות שאליהם רתומות יצורים אפלים ודוחים שנראו כמו סוסים מתים. כשראה אותם לראשונה נחרד מחזותם המאיימת והכה על טבעית. פרופסור סטון, המורה לחיות הקסם, הסביר לו כי מדובר בת'סטראלים. "רק מי שראה אדם מת לנגד עיניו יכול לראות אותם." אמר פרופסור סטון והביט בטום בסקרנות. הוא ידע שהוא מתעניין את מי טום ראה מת לנגד עיניו. אך טום לא יספר לו כי רצח מישהו ולכן הוא מסוגל לראות אותם. למזלו, פרופסור סטון היה מנומס דיו לא לשאול את השאלה הזו.

טום עמד בקצה האגם וחיכה בחוסר סבלנות לתלמידים החדשים. לאחר כחצי שעה , שמע במרחק את קולה של רכבת קיטור המתקרבת במהירות. הוא כבר ידע כי כך מגיעים התלמידים הרבים אל בית הספר, באמצעות רכבת שגם אותה הקוסמים מחביאים מפני האנשים הרגילים.

כשירדו התלמידים מהרכבת, קרא טום בקול הלבבי ביותר שהצליח לאמץ, "תלמידים חדשים לכאן! תלמידים חדשים לכאן!"

מספר תלמידים וותיקים יותר הביטו בטום בסקרנות בשעה שהמשיכו לצעוד אל עבר הקרקעות. "שומר קרקעות חדש?" שאל תלמיד גבוה בסקרנות, " הוא נראה בגילנו!"

"טוב, עוג פרש בשנה שעברה, זה הגיוני לא?" ענה לו חברו.

"אבל אם הוא בגילנו למה הוא לא לומד בהוגוורטס?" שאלה תלמידה שצעיף ירוק היה כרוך לצווארה.

"הוא בטח כל כך גרוע שהעיפו אותו מבית הספר!" ענתה חברתה ושתיהן צחקו.

"אולי הוא סקיב!" ענה מישהו מאחוריהם, והחבורה התגלגלה מצחוק.

טום הביט בהם במרחק, עיניו ריצדו בזעם. הוא עוד יטפל בחבורה העלובה הזו.

מעט אחריהם השתרך הנער הגדול שראה מימיו. שיער עבות ופרוע על ראשו השתלב עם הזקן שהחל לגדל.

"האגריד, בוא כבר!" קראה תלמידה עם צעיף אדום שעקפה אותו בעודה הולכת במהירות אל עבר כרכרה אחרת, "שלא ניתקע עם הסלית'רינים!"

הנערה הייתה יפה, ללא ספק, חשב טום.

טום הסיט את ראשו מן התלמידים הבוגרים והביט כעת בחבורה הצעירה שנעמדה מלפניו. ילדים שנראו מבוישים או מפוחדים, חיכו למוצא פיו.

"קדימה, אל הסירות. אני אקח אתכם אל עבר הטירה, שם תשובצו לבתיכם." אמר טום בנועם. בתוך תוכו חש בחילה. הנה עוד סוטים שהולכים ללמוד לעוות את הטבע.

" מה שמך?" שאל ילד בעל עיניים כחולות בהתלהבות.

"טום רידל. ומה שמך?" שאל אותו חזרה.

"סטפנוס קווירל!" הוא קרא בשמחה.

הפרק הקודם		הפרק הבא