התבגרות בהוגוורטס ( המשך ל"היורשת")

במשך כל הבוקר מאיה חיפשה את דין.

היא ידעה בוודאות שאם יראה אותה הוא לא יברח או יתעלם איתה, הוא ידבר איתה, אבל הוא יראה מאוכזב.

לדין יש הרבה יתרונות, הוא חרוץ וטוב לב (לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שהתמיין להפלפאף) אבל הבעיה היא שגם אם הוא מנסה לשחק את התפקיד של "האחד עם הטאקט", עמוק בפנים הוא נפגע מאוד, וסולח באמת רק אחרי הרבה זמן.

או, ודרך אגב, מאז שמאיה עזרה לאריק לספר לפליקס מה הוא מרגיש אליו, הם פשוט הזוג הכי חמוד בעולם. והם כל הזמן ביחד.

אחרי הצהריים, מאיה סוף סוף מצאה את דין.

"דין!" היא קראה אליו.

הוא הסתובב, הביט בעינייה לשנייה, וברח שוב.

מה יש כל כך להיעלב? מי ישמע מה היא כבר אמרה... חשבה מאיה.

נ.מ. ליילה:

ליילה נכנסה שוב למקום האהוב עליה בהוגוורטס; הספרייה. וכשטיילה בין המדפים והמעברים, לפתע היא שמה לב לנערה לבנת- שיער שישבה בשיכול רגליים בפינת החדר וקראה בספר בעל כריכה בצבע חום-כתום בעלת עיטורי זהב. אליה. אפילו שאליה וליילה חברות כבר זמן רב, הנערה החדה והערמומית עדיין הייתה בשביל ליילה כמו חידה מסובכת שקשה לפתור. ולמרבה המזל, ליילה אוהבת חידות.

"היי." אמרה ליילה.

"הו, היי, מה קורה?"

"אני בסדר, מה איתך?"

"בסדר." 

"מה את קוראת?" שאלה ליילה את אליה והתיישבה לידה.

"מטר של כוכבים. ספר מוגלגי." ענתה אליה.

"נשמע נחמד. רציתי לשאול אותך אם תרצי לעשות משהו יחד מחר בערב, אין לי כל כך מה לעשות חוץ מלקרוא, והפעם מתחשק לי לעשות משהו אחר." 

"כן, בטח! אין לי הרבה חברים, אז גם לי אין כל כך מה לעשות." 

"אמ...רוצה ללכת למועדון הריקוד החדש שפתחו באולם החדש? רק מזהירה אותך; אני גרועה בריקוד." 

"אני אמנם לא מתה על זה, אבל אני די טובה. הייתי הולכת עם ההורים שלי להרבה נשפים." 

"אז... קבענו. אפגוש אותך ליד הכניסה למרתפים בשעה חמש וחצי בערך."

"אוקיי. אני כבר מחכה לזה."

ליילה הסמיקה מרוב שמחה. או בגלל משהו אחר?... נה. כאילו... ליילה ידעה שהיא ביסקסואלית כבר בערך בגיל עשר, אבל... אליה? כשחושבים על זה, ליילה אף פעם לא הקדישה מחשבה למה שהיא באמת מרגישה לאליה. 

נ.מ. אליה:

בקיץ שלפני שנת הלימודים הרביעית בהוגוורטס, אליה יצאה לסיור בעולם המוגלגים עם הוריה. שלא כמו רוב הקוסמים העשירים טהורי הדם, ההורים שלה מאוד התעניינו בעולם המוגלגים ואהבו אותו. יום אחד, כשישבו בבית קפה מוגלגי בכפר שטוף שמש קטן, אליה פגשה בנערה בת גילה, שרצתה להכיר את אליה. היה לה שיער ערמוני חלק בתספורת קארה, עיניים חומות עמוקות, אף קטן עם הרבה נמשים, והיה לה מבנה גוף לא רזה אך מאוד יפה. שמה של הילדה היה אמבר. הן בילו יחד הרבה, ולאט לאט ליילה החלה להרגיש לאמבר אהבה מעבר למה שמרגישים לחברה טובה. בהתחלה היא חשבה שהיא מדמיינת, שהן פשוט חברות טובות, אבל לבסוף היא השלימה עם זה. היא אוהבת בנות. בהתחלה היא סוג של הכריחה את עצמה לחשוב שהיא אוהבת גם בנים וגם בנות, אבל כעבור זמן קצר היא הבינה שהיא סתם משקרת לעצמה. ומאז אליה הסתירה את העובדה שהיא לסבית מכולם. אף נפש חיה לא ידעה על כך. וככה זה צריך להישאר. זאת הייתה גישתה של אליה. אבל עכשיו, כשהיא מרגישה כך כלפי ליילה... היא הרי חייבת לספר לה את זה מתישהו... לא. היא לא יכולה. זה מביך מידי. ומה אם ליילה לא מרגישה את אותו הדבר? זאת תהיה השפלה... 

ואז אליה נזכרה במישהו שכן יכול לעזור לה בזה. פליקס. פליקס קרואו, אחד מחבריה הטובים ביותר של אליה, מישהו שלא מפחד להגיד את מה שהוא חושב, שכולם תמיד יודעים מי הוא ומה הוא, שכל בית הספר כבר יודע שהוא אוהב בנים, וגם שיש לו חבר (החבר הכי חמוד ומושלם שיש, כפי שפליקס אומר). רוב התלמידים המקובלים, בעיקר אלו מסלית'רין, מציקים לו ולועגים לו. אבל לו לא אכפת. הוא מי שהוא.

אליה מצאה את פליקס במסדרון, צועד יד ביד עם אריק, החבר שלו, שיכל גם הוא לעזור לה עם הדילמה שלה. נראה שהם היו בדרך לארוחת הצהריים, כמוה.

"פליקס! אריק! אני יכולה לדבר איתכם?" היא קראה להם. 

"כן, בטח. תבואי איתנו. אנחנו הולכים לאכול את ארוחת הצהריים שלנו במדשאות." אמר לה פליקס. הם לקחו קצת אוכל מהאולם הגדול והלכו למדשאות, הם התיישבו על הדשא ואז אליה החלה לדבר. 

"רציתי לדבר איתכם על איזה משהו..."

"מה?" שאל אריק 

"יש איזה מישהי... שאני קצת כזה... דלוקה עליה..." אמרה אליה והאדימה. 

"ליילה?" שאל פליקס

"איך אתה יודע?" 

"אני יודע הכל... סתם, האמת שראיתי איך את מסתכלת עליה..."

"זה עד כדי כך שקוף?" 

"זה תלוי בשביל מי, פליקס פשוט שם לב לכל דבר..." אמר אריק.

"אני חושב שאת צריכה לנסות לבדוק אותה, לראות אם היא גם מרגישה כמוך ואז לספר לה." אמר לה פליקס.

"מי יודע, אולי יצא לכם וידוי כפול, כמו שקרה לי ולפליקס." הוסיף אריק ונישק את פליקס. 

"תודה על העזרה, ניפגש אחר כך." אמרה להם אליה ונפרדה מהם. 

בערב למחרת, אליה יצאה מחדרה, לבושה בשמלה בצבע ירוק אזמגרד שהגיעה לה עד הברכיים, זוג סיכות שיער ירוקות תואמות, ומגפיים שחורים מבריקים. 

כשפגשה את ליילה, היא הייתה לבושה הכי יפה שאליה ראתה אי פעם. היא לבשה שמלה חשופת כתפיים, כחולה ומעוטרת בכוכבי וירחי זהב, שהתאימה לעור שלה בגוון של חום עמוק. השיער החום כהה הגלי שלה היה פזור על כתפיה, והיא נעלה נעלי בובה שחורות עם גרביים בצבע לבן. הן צעדו יחד למועדון הריקוד. 

כשהגיעו לשם, היו די הרבה אנשים. פליקס ואריק רקדו יחד, ופרצו בצחוק בכל פעם שאריק דרך על רגלו של פליקס. מידי פעם, הם היו צמודים כל כך, שפליקס לא יכל להתאפק, ונישק את אריק בתשוקה. כשהם ירדו מהרחבה, פליקס קרץ לאליה ואריק סימן לה בזוג אגודלים זקורים כלפי מעלה, והיא הסמיקה כששמה לב שליילה מחזיקה את ידה. 

"רוצה לרקוד?" שאלה ליילה

"כן, בטח." אליה ענתה והן התקדמו לכיוון הרחבה והחלו לרקוד. 

התנועות של ליילה היו מעט מגושמות בהתחלה, אך אז היא נכנסה לקצב ורקדה יפה מאוד.

ואז

זה 

קרה.

הדבר המביך ביותר שקרה לאליה אי פעם.

היא נפלה.

וליילה עליה.

שתיהן קמו במבוכה והסמיקו בטירוף.

"טוב... זה היה מביך." אמרה ליילה.

"בלשון המעטה." אמרה לה אליה. שתיהן התחילו לצחוק בקול רם. 

ואז, המבוכה נגמרה.

נ.מ כללי

באותו הלילה, כשליילה ואליה חזרו לחדריהן, הן הרגישו שמחות יותר מאי פעם.

אך מתי הן יחלקו אחת עם השנייה את מה שהן מרגישות?

ליילה ואליה יאי

ספיישל זוגות חמודים, בפרק הבא אריק ופליקסססס

הפרק הקודם		הפרק הבא