פרסבת׳ הנצר: כוח היסודות

הייתי במחנה ושאלתי את אמא שלי לגבי הבסיליסק, כי היא זאת שבדרך כלל יודעת על דברים כאלה, היא אמרה לי ״זה מוזר מאוד, לבסיליסקים אין את האנזים הביולוגי שמעורר את הפחד, אז מה גרם לו לברוח ממך?״ ״אני לא יודע״ עניתי ״טוב אני אחקור, ואגיד לך אם אמצא משהו״ אמרה לי אמי, אז הלכתי משם לבינתיים, בזמן שהסתובבתי לעצמי פגשתי את דוד מגנס, שאמר לי ״מה המצב? באלך לבוא בסוף?״ ״כן!!״ עניתי בהתרגשות, ופתחנו שער לוולהלה, ושם אמר לי מגנס ״תשמע, יש לנו סוג של בעיית דרקון, אולי תרצה לעזור?״ ״בטח!״ עניתי, הלכנו לדרקון ובדקתי אותו: דרקון שחור לגמרי, שזז בקלילות בתא הענק שלו וירה פצצות סגולות לכול כיוון ״אנחנו רק יודעים שהזן שלו נקרא זעם לילי ושהוא ועוד אחד שלא מצאנו הם האחרונים בזן שלהם״ אמר לי מגנס ״אני אסתדר מפה, תודה״ עניתי לו, ופניתי אל הדרקון, אבל במקום לתקוף אותי, הוא הטה את ראשו כמו כלב חמוד, ידעתי שזה מה שצריך לעשות אז הוצאתי אותו מהכלוב. ישר הוא שם אותי עליו ועף, חייכתי כי זה היה כיף, אבל חזרנו מהר ״טוב אני אתקדם מפה, תודה לויד״ אמר לי מגנס, אז יצאתי לי וחזרתי למחנה ״איפה ויקטור?״ שאלתי את וויל, שהרי היה אבא שלו ״הוא הלך עם ״אגדות המחר״ או משהו כזה״ ענה לי וויל, הודיתי לו וזזתי משם, כמובן שכבדיחה הייתי חייב ליפול בתוך סוג של פורטל מוזר, בצבע ירוק-כחול-צהוב-אדום, המקום שהופעתי בו… היה, טוב, הוגוורטס. לא הבנתי מה אני עושה שם אבל החלטתי להיכנס בשביל לבדוק.
כשנכנסתי חטפתי שוק: כל הטירה מעוצבת בסגנון מיושן בהרבה ממה שהיא אמורה, וראיתי מלא פרופסורים שאני לא מכיר ״מה השנה?״ שאלתי ילד אחד ״1893״ הוא ענה לי, והמשיך לרוץ ״רגע חכה!, איך קוראים לך?״ הוא נעצר באנחה ואמר ״ויקטור סולאס״ נחנקתי לשניה, כי זה היה הקרוב הנעלם של וויל שעליו ויקטור שלנו נקרא, אז שאלתי אותו ״מה אתה עושה?״ ״לא עניינך״
הוא ענה לי בתקיפות, ואז נרגע ואמר ״אני מצטער, אני לא יכול לבטוח בך״ ״אני נשבע בנהר הסטיקס שאתה יכול לבטוח בי״ אמרתי לו, הוא נאנח אבל הרגיש שאני מדבר אמת ״בסדר, אני מנסה להגיע לקסם העתיק״ אמר ״מה זה קסם עתיק?״ שאלתי ״בוא איתי ותראה״

______________
שלום כולם!

רציתי להגיד שאני מאוד משקיע על הפאנפיק ויהיה לי מאוד נעים לקבל כמה תגובות 

אז אשמח שתגיבו!

הפרק הקודם		הפרק הבא