כשהכל מתפרק

אז עכשיו די אמצע הלילה ולא היה לי זמן לתרגם ככ (כל הפרקים שלי נכתבים קודם באנגלית כי אני מעלה קודם לוואטפד באנגלית) אני אעבור על זה מחר ואתקן כמה דברים

הפרק אולי לא יראה בהתחלה חשוב (כמעט ואין פה דיבורים) אבל אני הכנסתי פרטים שיהיו חשובים בהמשך.

קריאה מהנה!

סופי לא יכלה לראות איפה המחבוא היה, כי ברגע שהיא יצאה מהאור משהו כיסה את עיניה. 

היא ספרה את השניות ברגע שהם התחילו ללכת. אחרי 536 שניות, הם הרגישה שהם נכנסו למקום סגור. 136 שניות לאחר מכן, הם נכנסו למקום צר, וסופי ניחשה שזו הייתה מעלית. אחרי שהם יצאו מהמעלית היא כבר הפסיקה לספור את השניות. הייתה לה הרגשה שזה יקח זמן. 

וזה לקח.

סופי שיערה שעברו בערך 20 דקות עד שהם סוף סוף עצרו. היא שמעה דלת נסגרת, ואז מישהו הסיר את הכיסוי עיניים שלה.

היא לא הסתכלה על החדר בו הייתה, אלא הסתובבה, מסתכלת לכיוון הדלת ושלושת חברי הנסתרים.

״אוקיי, באתי איתכם. עכשיו שחררו את ההורים שלי״ היא דרשה.

״כבר שחררנו״ גת׳ן אמר והוציא כדוריגול מכיס הגלימה שלו. 

״תראה לי את גריידי ואדליין ראוון״.

תמונה הופיעה על הכדוריגול והוא זרק אותו לכיוונה של סופי.

היא תפסה את הכדוריגול והסתכלה על המסך.

סופי זיהתה  את הסלון בהייבנפילד. גריידי ואדליין ישבו על אחת הספות ודיברו עם מישהו במקשר. אדליין בכתה וגריידי נראה כאילו הוא מאוד קרוב לבכות גם כן.  

סופי לא יכלה שלא לתהות על השיחה הייתה עליה. היא לא ידעה מה בדיוק קרה לגריידי ואדליין כאשר נעלמו, היא אפילו לא ידעה אם הנסתרים באמת חטפו אותם או שהם שיקרו לגביי זה, ואם גריידי ואדליין ידעו את התכנית של הנסתרים לגרום לסופי לבוא איתם בהנחה והנסתרים באמת חטפו אותם. מה שסופי כן ידעה זה שכרגע אף אחד לא ידע איפה היא, היא הייתה בלי שומר הראש שלה, היא לא אמרה כלום לאף אחד או השאירה מכתב. הגיוני שגריידי ואדליין ידאגו לגביה.

סופי המשיכה לבהות במסך, מנסה לשמור על מבט אדיש בפני הנסתרים. אחרי כמה דקות, גת׳ן חטף את הכדור בחזרה.

״רואה? שמרנו על החלק שלנו בעסקה. עכשיו כל מה שאת צריכה לעשות זה לשמור על שלך, ואז תוכלי ללכת גם את״. הוא לא חיכה שהיא תענה. הוא ושאר חברי הנסתרים יצאו מהחדר וסגרו את הדלת מאחוריהם. 

סופי לא הייתה צריכה לבדוק כדי לדעת שהיא נעולה.

סופי הסתובבה, סוף סוף מסתכלת על החדר. 

זה היה חדר מאוד קטן, בלי חלונות, אז לא היה אור טבעי בכלל, אבל הייתה מנורת תקרה מעל הדלת אז החדר לא היה לגמרי חשוך. היה בחדר מיטה קטנה אבל מפוארת, עם הרבה כריות פרוותיות בצבעי כחול כהה ולבן. השמיכה הייתה עבה ובצבע לבן חלק, ושמיכה קטנה  ודקה יותר בצבע כחול כהה הייתה מקופלת על המיטה. ליד המיטה היה ארון קטן בצבע לבן. בצד השני של החדר היה כיסא לבן קטן ודלת שהובילה לחדר שירותים. לא היה הרבה מקום בחדר, והמרחק בין המיטה לכיסא, שהיה בקצה השני של החדר, אפילו לא אפשר ללכת בלי לגעת באחד מהרהיטים.

החדר לא נראה כאילו הוא נבנה בשביל אסיר. וזה היה מוזר לסופי- בפעם הקודמת שהיא הוחזקה על ידי הנסתרים היא הייתה מסוממת, קשורה לכיסא ועם כיסוי עיניים. מצד שני, בפעם הקודמת הם לא היו צריכים אותה לאיזה ״משימה״. או המשימה שלהם דורשת שהיא תהיה במיטבה. לסופי עדיין לא היה המושג מה המשימה הייתה, והיא גם לא רצתה לדעת. היא רק רצתה לברוח.

עכשיו כשהיא חשבה על זה, גריידי ואדליין היו חופשיים. טכנית לנסתרים לא היה שום דבר שיגרום לה להישאר מרצון- אז היא יכלה לברוח, כל עוד היא תמצא דרך. אבל הי, אם קיף הצליח, גם היא יכולה.

היא ניסתה לחשוב על דרך לברוח. לא היו חלונות בחדר, אז היא לא יכלה לברוח דרך חלון. ולצאת מהחדר ולנסות למצוא את היציאה בכלל לא הייתה אפשרות, כי בטוח יש חברי נסתרים מחוץ לדלת. שלא לדבר על זה שהחדר נעול. 

חייבת להיות דרך לברוח…

אבל אם היא תברח היא לא תוכל למצוא מידע על התוכניות של הנסתרים…

שוב, המחשבה הזו הגיעה משום מקום. והיא לא האמינה שהיא שוב פעם חושבת על זה.

למה אני חושבת על זה בכלל? היא חשבה לעצמה. לשחק את ה״סוכנת הכפולה״ היה הרבה יותר מדי מסוכן. וקיף נכשל כישלון חרוץ כשניסה לעשות את אותו הדבר.

אבל מה אם זאת הייתה הדרך היחידה להביס את הנסתרים? נמאס לה להפסיד להם. היא חייבת להסתכן יותר אם היא רוצה להביס אותם.

תפסיקי לחשוב על זה! היא פקדה על עצמה. יש דרכים יותר טובות להביס את הנסתרים. חייבות להיות דרכים יותר טובות.

לפתע היא שמעה את הדלת נפתחת, וחבר נסתרים שהיא לא הכירה נכנס לחדר. 

הוא לא אמר שום דבר ורק סימן לה לבוא אחריו.

כשסופי עקבה אחריו, היא שמה לב עד כמה כל המקום הזה מבלבל. היא כבר שכחה את המקום לחדר שהיא הייתה בו מקודם, למרות הזיכרון הצילומי שלה.

אחרי כמה דקות של הליכה הם נכנסו לחדר כלשהו. הוא לא היה גדול מדי אבל עדיין היה שם הרבה מרחב. היו הרבה קופסאות בפינה של החדר, מלאים בחפצים אקראיים שסופי לא יכלה לזהות מהמקום בו עמדה.

חבר הנסתרים שהביא אותה לשם יצא וסגר את הדלת, וסופי המשיכה לעמוד במקום, לא בטוחה מה היא אמורה לעשות.

״את הולכת לזוז או שתשארי כמו פסל במשך כל האימונים?״

סופי קפאה כשהיא שמעה את הקול המוכר.

היא קיוותה שהיא לא תפגוש חברי נסתרים שהיא הכירה, אבל ברור שהמזל לא היה לצידה.

היא הכריחה עצמה להסתכל על חבר הנסתרים שכמעט תמיד היה שם כשהיא התמודדה מול הנסתרים.

חבר הנסתרים שהיה אחראי לעובדה שהיא לא יכלה להילחם בחזרה רוב הפעמים.

רוי.

הפרק הקודם		הפרק הבא