הארי פוטר יורש הגבאי

"ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול"

"אמן!" קראו כולם. "שכוייח!", אמר לפתע קול. כולם קפצו. הרב כץ שפך על עצמו את היין. הם הסתובבו, וראו שם רב. טוב, כמעט. הוא היה עם בגדים שחורים, כובע שחור, זקן לבן, וחייך. "מ… מ… מה אתה עושה פה?'' מילמלה הרבנית. "כבוד הרבנית? את מכירה אותו?" שאל הרב. "לא עכשיו, כבוד הרב", אמרה הרבנית (הרב מאוד הקפיד על כבוד בביתו) 

''אני באתי לקחת את הארי הצעיר לבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות''.

''הו לא, אתה לא!'', התפרצה לפתע הרבנית, ''לא מספיק הוצאת את אחותי לתרבות רעה, עכשיו אתה רוצה לעשות כך  לאחייני?"

''מה? על מה  מדברת כבוד הרבנית?" התבלבל הרב, ''הרי אחותך ובעלה תמיד היו יהודים יראי שמים, נכון?". "ל… ל… לא", אמרה הרבנית, קולה רועד מעט. ''מכשפים, מנחשים, רפורמים, (לשמע מילה זו השתנקו כל הנוכחים) זה מה שהם היו!". ''אמא? איך את יכולה לדבר ככה?" שאלה שרי, הבכורה בבית.

''איך? תשאלו את האיש ההוא!" אמרה הרבנית והצביעה לעבר האדם המזוקן המסתורי.

לפתע הלך דוד בן הארבע לעבר האדם המזוקן. 

'''אתה אליהו הנביא?", שאל דוד. ''אני לא חושב ככה'', ענה האיש. ''בואו שבו''. ''חוי ואליהו רבינוביץ' היו שני תלמידים מוכשרים בבית ספר הוגוורטס, ולאחר מכן גם קוסמים מוכשרים ואנשים טובים,''

כאן קטע דוד את הזקן: ''אתה קוסם?".

''כן", המשיך הזקן. "בכל מקרה, בערך בסוף לימודיהם עלה קוסם אפל ששמו היה לורד וולדמורט, וולדמורט קיבץ סביבו קומץ משרתים נאמנים שיחד כבשו את בריטניה הקסומה, אף שהיו מעטים…''

''כמו המכבים?" שאל דוד, שהיה מרותק לסיפור,

כמו כולם, ואפילו הרב כ''ץ הניח את גמרתו והאזין. וכך, איש לא שם לב שעוד בתחילת הסיפור היו שתי דמויות שהתגנבו לעבר המטבח.

''לא בדיוק'' ענה האיש. ''בכל מקרה…'' פתאום הסתערו שתי דמויות מהמטבח, היו אלה אריאל ומוישי שקפצו על האיש עם סכינים חדים מהמטבח (מוכנים לשחיטה כשרה ומהודרת, כמובן. הרב דרש שבניו יהיו בסטנדרט הכשרות הגבוה ביותר, בכל נושא. גם ברצח). ''גוועלד!!" צעק מוישי. ''מכשפה לא תחייה! לרבות הזכרים!" צעק אריאל. ''מעלה באוב! ידעונ…!'' התחיל לצעוק מוישי, אך לפתע האיש הסתכל על טבעת שחורה שהיתה על כף ידו, ולאחר מכן שלף מקל דק ואמר בקול רגוע: ''פטריפיקוס טוטאלוס''. ואז פנה לאריאל בנחת, כאילו לא קרה כלום: ''נעים להכיר הארי, אני אלבוס פרסיבל וולפריק בריאן ג'ייקוב דמבלדור, אני מנהל בית הספר לכישוף ולקוסמות, ואני אשחרר אותך אם תבטיח לא להרוג אותי, ולא לנסות, אחרת אני יכול להכאיב לך. אני גם מזהיר אותך שסכין לא יעשה לי פצע שלא אוכל לרפא בקלות, והתוצאה תכאב רק לך ולחבר שלך, מוישי.'' ואז הוא הניף את המקל שלו בתנועה מסובכת, והיה נראה כאילו הוא מנסה להגיד מילים בלי להגיד אותן, וכאילו הוא מכוון מאוד במילים האלה. מוישי פלט צווחה חדה, וכולם הביטו בו. מאחוריו בלט זנב. של חזיר. "לאאאא!", צעק אריאל. "איך אתה לא מתבייש! חזיר זה חיה מן הטמאה שבטמאות!". 

''אני מצטער, צודקים'' הוא הניף את המקל שלו, וזנב החזיר נעלם, במקומו הופיעו פרסות פרה ופרווה כיסתה את גופו.

פתאום הרבנית התערבה. "אלבו… כלומר, כבוד המנהל. (כולם הביטו בה בהפתעה) בבקשה אנא ממך, תעזוב אותנו, לא מספיק שאת אחותי לקחתם, עכשיו גם את האחיין היחיד שלי!''

אלבוס הביט עליה ברוגע ''אני מצטער'' הוא אמר, ''יש כאן אנשים הרבה יותר חשובים ורמים ממני, אין לי ברירה,'' אולי אריאל רק דמיין, אבל נראה היה לו שהבזק של עצב הופיע בעיניו.

השתררה שתיקה רועמת בחדר, כעבור כמה דקות אלבוס פרסיבל וולפריק בריאן ג'ייקוב דמבלדור אמר: ''בחזרה לעניננו אני מציע לכם את זה: אני אחזיר את מוישי למצבו הקודם, והארי מתחייב לבוא לבית הספר" 

''אני לא מוכנה לזה! אריאל לא ילך לשם!'' התפרצה הרבנית.

לעומתה אריאל אמר: ''אין לנו ברירה, מוישי לא יכול לחיות כל חייו עם… זה'' (הוא נופף בידיו בכיוון הרגליים של מוישי) אז פנה לדמבלדור: ''אני אלך איתך'' ולהוריו אמר: ''אל דאגה, אני אקפיד על כל מצווה, קלה כבחמורה, אבל…'' חזר לדמבלדור: '' אני רוצה מנין בשחרית, מנחה, ומעייריב''

''אל דאגה.'' ענה דמבלדור, ולא הרחיב.

פתאום היה נראה שעלה משהו בגרונו של מוישי  אריאל אמר ''אה! אתה מעלה גירה! איזה יופי! לפחות אם הוא לא באמת יחזיר אותך, נוכל לשחוט אותך!'' ואז פנה אריאל לרב כ''ץ, שכל הזמן עמד שם מוכה הלם, ''אדם ששונתה צורתו לחיה טהורה, כשר?''  (מוישי לעס ובלע שנית את מה שהעלה), הרב כ''ץ התעלף. 

אריאל מלמל לעצמו: ''אני צריך לכתוב שו''ת…''

המנהל כיחכח בגרונו ואמר

''אם כך עשינו עסק''. המנהל הרים את ידו, ומגילת קלף ועט נוצה הופיעו על השולחן, לאחר שאריאל לקח את עט הנוצה וחתם, המנהל לקח את הטופס והחזיר את מוישי למצבו הקודם, ונעלם.

הפרק הקודם		הפרק הבא