הגילגול הבא

בום. התעורנו לקול הלמות תופים בחדר הקטן והמצחין. שמתי לב ששיחררו את ידיינו.
בום. בום. כך נשמעו להם שלושה צלילים חזקים של תופי דוד גדולים.
"המשפט מתחיל" אמר האיש בברדס האפור בקול עגמומי, משועמם.
עוד איש הופיע, הפעם בברדס כחול-עמוק, כצבע השמיים. "שלום, אני השופט, ואני אנהל את המשפט" אמר, ובקולו נשמעה שמץ של שמחה.
אולי הוא יותר טוב. חשבתי והתחכתי באמה, לאות אהבה ועידוד. היא השיבה לי ליטוף חפוז. עיינינו חזרו להביט בשופט.
"אני הבנתי, שאת" הוא הצביע על אמה, "אמצת חתול מהרחוב, שהיה פעם קוסם, בן למשפחת וויזלי" אמר, והצביע עלי.
"מה..?! קוסמים לא קיימים!" השתוממה אמה.
"קיימים, קיימים" אמר האיש בברדס הכחול-עמוק, "ונראה לך זאת" סיים, וקרא: "ג'ינברה!".
לא האמנתי. ג'יני התקרבה אליינו, שרביטה שלוף בידה. "פרד, הו, פרד!" אמרה, והרימה אותי בזרועותייה.
לפתע, אני לא יודע מאיפה זה בא, מצאתי את כח הדיבור: "ג'יני, אני אוהב אותך!" צעקתי ככל יכולתו של חתול.
"הוא דיבר!" פלטה אמה.
"ג'ינברה, התראי לנו קסם?" שאל האיש בברדס הכחול-עמוק.
"כן" אמרה ג'יני, נשמה נשימה עמוקה, ואמרה: "פטריפיקוס טוטאלוס!" מכוונת את שרביטה לעבר האיש בברדס הכחול-עמוק. ברדסו ננעל על גופו, והוא נפל. ג'יני הטילה את הקסם הזה על עוד כמה אנשים בברדסים, כולל את אלה בברדס השחור והאפור, ויצאה מבניין המשפטים.
יללתי. "את באמת קוסמת?" שאלה אמה בסתמיות כשהלכנו שוב ברחובות הריקים מאדם.
"כן, ואני אחותו" אמרה ג'יני והצביעה עלי.
"איך הגעת הנה? ואיך פרד דיבר?" שאלה אמה.
"תפסו אותי, כמו שתפסו אותכם, והביאו אותי ישר לאולם המשפטים. את השרביט לקחו ממני. פרד הוא חתול, אבל פיתאום, בכח הקסם שהעברתי לו בלי שירגיש, הצליח להגיד מילים אחדות" הסבירה ג'יני בסבלנות.
איך נחזור לעולם האמיתי?" שאלה אמה.
"אני רק צריכה להשיג מטאטא" אמרה ג'יני, ותרה אחר ביניין אחר באפלה. שום דבר.
"אני חושבת שכדאי שנעצור לחניית לילה" אמרה אמה, שוכחת שגילה הוא עשר בלבד, והיא לא מורגלת במחנאות.
"כן, בואו נעשה את זה" אמרה ג'יני, והוציאה תיק פייטים נסתר מתחת לחולצתה. היא הכניסה את ידה לתוכו, גיששה קצת, עד שהוציאה אוהל.
אמה כבר לא שאלה איך זה קרה. 
"תודה, הרמיוני!" קראה ג'יני באושר, ובעזרת קסמים העמידה את האוהל. נכנסנו לתוכו, ואמה הסתכלה סביבה.
"מדהים!" אמרה, ונשכבה על מיטת קומותיים, בקומה למטה. ג'יני עלתה למעלה, ונשכבה גם היא. אני שכבתי לידן.
עפעפי נעשו לפתע כבדים יותר ויותר, עד שלבסוף נעצמו, ושעקתי בשינה מלאת חלומות.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא