אהבה קטנה ורחוקה..

תודה רבה ל*בידל הפייטן* הבטא שלי=)

אלי

"ג'יימס, אני לא צריכה עזרה, אני יודעת ללכת.." אמרתי בלחש.
"אני יודע, ליל, רק ש.. אני דואג לך. את קצת חיוורת, ויש לך חום." ג'יימס אמר והמשיך לשים את ידו על כתפי, בטענה שהוא עוזר לי. לא שזה לא נכון! הוא עוזר, אבל אני מרגישה מוזר, כאילו שאני לא במקום הנכון. כאילו החיים האלה לא שלי.
זיהיתי את המקום, אבל לא ידעתי מאיפה. אני מרגישה סלט במוח. "אני בטוחה שהייתי פה כבר פעם." שיט! אמרתי את זה בקול? אופסי...
"ברור שהיית פה כבר, אנחנו גרים פה כבר מגיל 11 כל השנה חוץ מהחופשות. את יודעת איך קוראים לטירה הזאת?" הוא שאל.
מבוי סתום. להגיד לו את האמת? טוב, אני חייבת להסביר לו שאין לי מושג מי אני, מי הוא, איפה אני, לאן אנחנו הולכים ולמה או איך בכלל הגעתי לכאן.
"ג'יימס, תקשיב האמת היא ש..." התחלתי רועדת כולי.
"כן..?"שאל. הבטתי בו בתמיהה כמה רגעים. מתלבטת.
"לילי! את בסדר?" שמעתי כמה בנות צועקות."יש! בדיוק בזמן!"
רק מי הן? הן קפצו עלי בחיבוקים. ג'יימס עזב את ידי ואני נשמתי לרווחה.
"אוי לילי, כל כך דאגתי לך! אני חייבת לספר לך משהו, את לא מבינה." אחת מהן אמרה.
"די קלואי, אל תדאיגי לי את הילדה!" אוקי אז הג'ינג'ית היא קלואי. נשארו עוד 2 לגלות.
"ניקול את לא תגידי לי מה לעשות!! באמת דאגתי לה.." קלואי הג'ינג'ית אמרה.
"כן, אבל למה ישר להדאיג אותה עם הבעיות שלך?" הילדה עם השיער השחור- ניקול אמרה, אבל עצרתי אותה.
"לא. אני רוצה לשמוע מה קרה." אמרתי.
אני אעשה הכל כדי להתחמק מג'יימס. לפחות עד שאני אמצא פיתרון. אולי אני צריכה לדבר עם המנהל. הספקתי להבין שזה בית ספר עוד במרפאה.
הבנות החזיקו את ידי ומשכו אותי משם. ג'יימס נשאר במקום והסתכל במבט עצוב עלי כנראה מרגיש פגוע.
'סליחה' אמרתי בלי קול לכיוונו, אוי לי. כמה שהוא חתיך אבל.. לא הרגשתי חיבה אליו... חבל.
המשכתי לדבר עם הבנות, מנסה להבין מה קורה כאן. מי חברות שלי, את מי אני שונאת. מנסה לזכור את השמות של כולם. למזלי, הייתי טובה בשמות.

הגענו לתמונה של איזה אישה שמנה.
"הסיסמא החדשה היא מיץ דלעת." אן אמרה לי. הצלחתי להבין את שמה בדרך לפה.
"סבבה.." אמרתי בחיוך. הולך להיות לי כאן כיף. נראה לי שאני אזרום עם 'ההרפתקה' הזאת. הכל כאן כמו הצגה אחת גדולה.

נכנסנו ל"חדר המועדון" או כך לפחות הבנות קראו לו.
זה כנראה היה החדר הראשי של מישהו. לא הייתי כל כך בטוחה.
ברגע שנכנסתי לחדר, מליון ילדים קפצו עלי בחיבוקים ובשאלות 'איך את מרגישה?', 'מה שלומך?' ו- 'את צריכה משהו?'
עניתי בתשובות חפוזות כמו 'תודה', 'לא' ו- 'אני בסדר.. באמת' אף אחד לא באמת הקשיב לי.
אחרי שכולם התפזרו באו אלי שלושה בנים.
"לילי, את בסדר איך את מרגישה?? צריכה משהו? קיבלת מכה בראש? את זוכרת איפה את? יותר חשוב את זוכרת איך קוראים לי?" שאל אחד מהם. כל כך התפתיתי להגיד לו שלא קוראים לי לילי אלה אלי או אליה ויש כאלה שקוראים לי אל'. שאני לא יודעת איך קוראים לו. אבל כנראה שזה ילחיץ אותם יותר מדי והם עוד יאשפזו אותי.
ולפי מה שהצלחתי לקלוט מהבנות בשיחה מקודם (בלי לעורר את חשדתן), זה ששלושת הבנים הם רמוס, סיריוס ופיטר. ידעתי שפיטר, הוא הנמוך משלושתם וגם המכוער. אבל בין השניים האחרים לא ידעתי מי זה מי.
סיריוס הוא קרוב לוודאי היותר 'מגניב' זה שהולך עם כל הבנות, כי ניקול סיפרה לי שהוא קיבל עונש על זה שהוא היה עם משהיא בחדר מורים.. עצוב.
ורמוס הוא הידיד היותר טוב של 'לילי' הזאת שעכשיו אני תקועה בגוף שלה.
כולם הסתכלו עלי מוזר, שיט. חשבתי יותר מדי זמן.
"ברור שאני זוכרת איך קוראים לך.." אמרתי
"נו, איך?"
קוראים לך ס..." לחשתי.
"איך?" הוא שאל
"סריוס?" אמרתי בתקווה.
כולם שם התפקעו מצחוק כנראה שטעיתי.
צחקתי איתם, מנסה לחפות על טעותי.
"סתם. אני יודעת שאתה רמוס." אמרתי חצי רועדת.
הוא חיבק אותי חיבוק חזק. הוא ממש חמוד. באמת דואג לי.
פיטר התקדם קדימה "ברוכה השבה." חייכתי אליו. איזה חננה. ממתי מברכים ככה משהי שהייתה במרפאה שבבית הספר שלך? ועוד שאתה נמצא בבית הספר?
סיריוס התקדם לקראתי. וואו לא נשימתי נעתקה. הוא חתיך. פאק.
"היי לילי." הוא אמר.
"היי סיריוס." אני מתחילה להתרגל לזה שקוראים לי לילי.
"איך את מרגישה?" שאל.
"אני בסדר, תודה." הוא נתן לי חיבוק ונשיקה על הלחי.
הרגשתי שהלב שלי יוצא מהמקום.
אל', יש לך חבר. בעצם 2 חברים גם ג'יימס מכאן וגם נייק במקום שבאת ממנו, אסור לך להתאהב. בעיקר לא בו. הוא נפרד מכולן. הוא יפגע בך. וכנראה, כשאני אחזור לעצמי ולילי האמיתית לעצמה, זה יהרוס את החברות שלה עם ג'יימס.
חבל עליו. הוא חמוד. אני אצטרך לסבול עד שאחזור לעצמי. אני חייבת.
רגע, אם אני פה- בגוף של ילדה הידועה בשם לילי, מה זה אומר על לילי? איפה היא? בגוף שלי?!?!?!

להגיב, להירשם ולדרג אנשים זה לא הורגXD

     זה רק מעודד אותי להמשיך מהר יותר...=)

הפרק הקודם		הפרק הבא