המתנה שהמוות נתן לי...

אנשים תגיבו!!! זה חשוב!

הפרק מוקדש למוריה פוטר!!

נכנסנו יחד אל האולם הגדול, שכבר היה מלא בזוגות מכל שכבות הגיל  האולם היה מרהיב ביופיו! ואווירת החג שרתה עליו.
החגיגה התחילה בארוחה, שבה בניגוד לשאר הארוחות בבי"ס ישבנו כולנו יחד. אחרי הארוחה כל השולחנות הוזזו הצידה, ופונה מקום לרחבת הריקודים. את הערב פתחו 4 המתחרים בטורניר הקוסמים המשולש ובני הזוג שלהם (סדריק ואני [צוויץ!], הארי ופארבאטי, קרום והרמיוני, ופלר ותלמיד מרייבנקלו).שאליהם הצטרפו אט אט עוד זוגות של תלמידים. בסוף הריקוד, התחלפה המוזיקה למוזיקת פופ-רוק. לא היה אחד שישב! כל האולם היה על הרחבה [אפילו כמה תלמידים מגריפינדור הצליחו להקים את פרופסור מקגונגל לרקוד].
"וואו איזה ערב מקסים!" אמרה לי הרמיוני כשהתיישבנו לשתות. "קרום פשוט מקסים ואני נהנית איתו כל רגע! איך הולך עם סדריק?" לא ידעתי מה לענות לה. כי חוץ מהריקוד וחיוכים אחד לשני, לא יצא מהערב הזה כלום! "בסדר את יודעת..." אמרתי בנימה מאוכזבת. הרמיוני חייכה אלי ואמרה לי;"תתעודדי! אני בטוחה שיצא משהו טוב מהערב הזה!" היא חיבקה אותי וחזרה אל רחבת הריקודים.
"איך הולך יפיוף?" שאל אוליבר את סדריק כשמצאו את הזמן להסדיר את הנשימה מהריקודים.
"אני בסדר!" ענה לו סדריק. אוליבר גיחך "לא דיברתי על זה אתה יודע!" הוא אמר "דיברתי עליה" הוא פזל לכיוון רוני, שישבה ודיברה עם החברה החכמה שלה.
"מה צריך ללכת?" שאל סדריק בכעס "הזמנתי אותה לנשף זה לא מספיק?!?!" אוליבר גלגל עיניים "ניראה לך שזה מספיק?!" הוא אמר, "אתה צריך להגיד לה שאתה אוהב אותה!"
"אבל איך?" שאל סדריק,"פשוט תמצא את הזמן הנכון ותגיד לה את זה! אבל עדיף שהזמן הנכון יהיה היום. לא תהיה לך להיות כל-כך קרוב אליה שוב!" אמר אוליבר, וחזר לרקוד כמו משוגע.
זה היה לקראת סוף הערב. הבנות עלו כבר לחדר, ואני יצאתי לסיבוב עם סדריק במדשאות.
"נהנית הערב?" שאל סדריק.
"כן, מאוד!" אמרתי. המשכנו להסתובב לכמה דקות בשתיקה.
"טוב" אמרתי, "כבר די מאוחר נראה לי שאני אעלה לחדר... לילה טוב!" פניתי לחזור פנימה.
"חכי!" אמר סדריק ותפס לי את היד, "יש לי משהו להגיד לך!" הסתכלתי עליו במבט שואל, והתיישבתי על הספסל הקרוב מחווה לו לעשות כמוני.
"מה רצית להגיד לי?" שאלתי. הבטן שלי פתאום התמלאה בהרגשה מוזרה. הוא שאף אוויר ואמר; "רוני, אני אוהב אותך! מהרגע הראשון שראיתי אותך אני אוהב אותך! אני אוהב אותך, תמיד אהבתי ותמיד אוהב!" הייתי בהלם. הבטן שלי התמלאה פרפרים. הוא אוהב אותי???
"אני...אמ...לא...אתה...אותי...מה...אתה..." התחלתי לגמגם. סדריק חייך כשראה את הבעת פני. התאפסתי על עצמי, והחזרתי לו תשובה; "גם אני אוהבת אותך!" החיוך של סדריק התרחב. הוא תפס את הפנים שלי בשתי ידיו ונישק אותי. הנשיקה הייתה חמה ורכה. התגובה שלי הייתה מהירה, בגלל שחיכיתי לה הרבה זמן.
סדריק ניתק את המגע בין שפתותינו, ואמר; לילה טוב רוני שלי!" הוא ביטא את מה שהוא אמר בתחושה של סיפוק.
"לילה טוב סדריק!" אמרתי והלכתי חזרה פנימה.
כשהגעתי לחדר הרמיוני, פארבאטי ולבנדר כבר היו בפיג'מות. הן ישבו על המיטה של לבנדר ודיברו. הן הסתכלו לכיווני במבט שואל.
"מה זה החיוך הזה?" שאלה לבנדר.
"מה גם אסור לחייך בימינו?" שאלתי, עדיין עם הבעה חולמנית על הפנים.
שמתי פיג'מה, וצנחתי לתוך המיטה.
"לילה מושלם בנות!" אמרתי  "לילה גם לך מוזרה!" אמרה פארבאטי.
בבוקר- התעוררתי בציפייה לראות את סדריק. נכנסתי למקלחת, התקלחתי, החלקתי את השיער ופיזרתי אותו, שמתי שחור בעיניים וקצת איפור. כשיצאתי מהמקלחת אף אחת כבר לא הייתה בחדר. במחשבה שהן כבר ירדו, ירדתי למטה ויצאתי מחדר המועדון ושם סדריק חיכה לי.
"בוקר טוב יפה!" הוא אמר, והיה נראה שהוא די מרוצה מאיך שאני נראית.
"בוקר סדריק!" אמרתי, ונשקתי קלות על שפתיו. הוא חייך וירדנו אל האולם הגדול.
נפרדתי ממנו, והלכתי אל עבר שולחן גריפינדור. התיישבתי על יד השלישייה שהשתדלה לא להתפוצץ מצחוק.
"מה מצחיק?" שאלתי. "עכשיו הבנו מה פשר החיוך אתמול" אמרה הרמיוני.
"ומה פשר ההתארגנות הממושכת הבוקר..." הוסיפה לבנדר
"מזל טוב!" אמרה לבסוף פארבאטי, "יש לך חבר!" הסתכלתי עליהם בהפתעה.
"חיבוק קבוצתי!" צעקה הרמיוני. הבנות התאספו סביבי וחיבקו אותי.
"עכשיו, אנחנו רוצות פרטים!" אמרה הרמיוני, וסיפרתי הכול. מתחילת הנשף, ועד היום בבוקר.
"אני... פשוט... איזה רומנטי! גם אני רוצה חבר כזה!" אמרה פארבאטי כשסיימתי לדבר.
נו, באמת!" אמר רון [וויזלי] "מה אין חתיכים בגריפינדור?" השלים אותו שיימוס.
הרמיוני הסתכלה עליהם בכעס ואמרה; "אתם קבוצת מגעילים! באמת חסר כמה בנים נורמאליים בגריפינדור!" היא אמרה בזעף [שמעתי גם את רון לוחש להארי "שתלך לקרום המתוקי שלה!"]

סדריק הסתכל אל עבר שולחן גריפינדור. הוא ראה את רוני מחייכת וצוחקת, מה שהעלה גם לו חיוך על הפנים.
"הלו סדריק!" אמר אוליבר, "באיזה בית אתה? גריפינדור או הפלפאף? 'סתובב חזרה!" סדריק החזיר את מבטו אל השולחן שלו. "הלוואי שהייתי יכול לשבת יחד איתה..." הוא נאנח. ואז עלה הרעיון לראשו...

תגובות?! משהו?!

הפרק הקודם		הפרק הבא