כמעט כמו אבא

 ג'יימס..." לילי ניערה את ג'יימס הישן. "ג'יימס... ג'יימס... ג'יימס!! " קראה לילי בחוסר סבלנות. "מ... מה?" ג'יימס סוף כל סוף התעורר. לילי הסירה את ידיה מגופו הענק של אחיה הגדול.

"תקשיב לי, ג'יימס פוטר-" לילי איימה והרימה את אצבעה. "כדי מאוד שתתחיל לישון בלילות ולא... להיות עם בחורות כל הלילה! אמא קוראת לך למטה. אני מקווה שלא שכחת שהים הראשון בספטמבר." אמרה

לילי. ״מה זה משנה לך שאני מבלה עם בחורות?״ שאל ג'יימס והתמתח. "ואני בהחלט זוכר שהיום הראשון בספטמבר. את לא הפסקת לדבר על זה כל החודש..." הוא מלמל ואז פרע את שערה של לילי

בשובבות. "שנה שביעית, מה?" שאל בחיוך ממזרי. "לא, שנה שנייה." אמרה לילי בציניות וגלגלה את עיניה, אבל חייכה. היא כל כך התרגשה- היום היא סוף כל סוף הולכת להתחיל את השנה האחרונה שלה

בהוגוורטס והיא הרגישה כאילו היא עומדת לקרוס מרוב התרגשות. "טוב, כדי שתרד, לפני שאמא ואבא חוטפים עצבים!" קראה לילי וירדה מהר לקומה הראשונה. לאחר כמה רגעים לילי גילתה כי החולצה

שלבשה הייתה הפוכה, ושהיא בטעות שמה את נעל ימין על רגל שמאל. וכך גם קרה עם הנעל השנייה. "לעזאזל..." היא מלמלה וסידרה את נעליה ואת חולצתה. ג'יימס ירד למטה, הגופייה שלבש הבליטה את

כתפיו השריריות "בוקר טוב." בירך אותם הארי כשנכנס למטבח. משקפיו המרוטים איימו להחליק מעל אפו הרטוב מזיעה. "בוקר טוב..." מלמלה לילי שאכלה במהירות את הטוסט שלה. היא מרחה עליו ריבה

בפזיזות רבה מידי; צנצנת הריבה נפלה ב- בום על הרצפה והתנפצה. ג'יימס המשועמם תיקן את הצנצנת בהנפת שרביט ואת הריבה ניקה מהרצפה. "לילי..." נאנח הארי כשהתיישב על הכיסא הגדול ביותר

והמכובד ביותר שהיה בראש השולחן; כולם ידעו שזה 'הכיסא של הארי'. "אני יודע שאת מתרגשת, אבל אני מתחנן שלא תביעי את התרגשותך על חשבון המאכלים שאימך הכינה. בסדר?״ חייך הארי. ״שנה

שביעית..." מלמל הארי. נראה שהוא עוד לא לגמרי הפנים. ג'יני, שנכנסה למטבח לאחר שקטפה מעץ התפוחים שצמח בגינה תפוח גדול ועסיסי במיוחד, הסתכלה בזעם על כיסאו הריק של אלבוס. "איפה

אלבוס?" שאלה בכעס" איפה הילד הזה עכשיו?" נאנחה ג׳יני. "ג'יני..." נאנח הארי וחתך את התפוח בעובי מושלם בעזרת שרביטו. "עזבי אותו. תני לו לחגוג את החופש שלו. הוא צעיר, בלי דאגות על הראש...״

מלמל הארי. "הארי פוטר, עם יורשה לי, הוא גר בבית הזה והוא היה יכול לפחות להודיע לנו שהוא הולך!" כעסה ג׳יני. היא זרקה את התפוח החתוך לתוך קערה. לילי נעצה בה מבט תמה. מעולם לא ראתה את

אמא שלה כל כך כועסת, חוץ מהפעם שג'יימס ניסה להפוך את הבובה שלה לנחש כשהייתה בת 6. "הוא חושב שהוא הנסיך של הבית, הולך לו, מתרועע עם בחורות כל היום, הולך למועדונים שאלוהים יודע

איזה טיפוסים יש שם! "קראה ג׳יני בזעף. לילי חשבה שהיא די צודקת, אלבוס וג׳יימס התנהגו כמעט אותו דבר, כל שבוע מישהו אחר לא היה ישן בבית וכל שבוע ג׳יני התעצבנה עליו מחדש. הפעם, היה תורו

של אלבוס, כך מסתבר. "ג'יני, תירגעי." אמר הארי בשקט. הוא בכלל לא נראה מופתע. "גם את עברת תקופה כזאת. ואל תגידי שלא, כי הייתי איתך בתקופה ההיא-" התחיל הארי. לילי קיוותה לא לשמוע יותר

פרטים. "אבל אני לפחות הודעתי להורים שלי!" סיננה ג'יני והתיישבה על הכיסא ליד הארי. "כשהוא יחזור הביתה, הוא ישלם על זה ביוקר!" אמרה ג'יני ולפתע פנתה בחדות לעבר לילי. "את, שלא תלמדי מהאחים

שלך, מבינה?" שאלה באיום. ״מה עשיתי?״ שאל ג׳יימס. ״כאילו שאתה לא יודע.״ אמרה ג׳יני. "עם כן, אני אגרש אותך מהבית-" המשיכה ג׳יני בהטפותיה ללילי. לילי צחקה. "את לעולם לא תגרשי אותי!" צהלה

לילי. "איך את יכולה לשרוד כשכל הבית הזה שורץ גברים?" ג'יני נרגעה. היא נשמה עמוק ושתתה כוס מים בלגימות גדולות. הארי הביט בה במבט צוחק. "טוב." אמרה ג'יני והציצה בשעונה. "קדימה! לקינג

קרוס.״ פסקה ג׳יני. ״אממ... לילוש?" מלמלה ג׳יני. "אממ?" שאלה לילי. ״למה את עוד במכנסי שינה?״ שאלה ג׳יני. לילי נאנקה ורצה לחדרה. היא החליפה את מכנסייה במהירות וירדה למטה. "ביי!" קראה לילי

כשהוריה ואחיה, ג'יימס, נעלמו לאט לאט ככל שהרכבת תפסה תאוצה. לילי סובבה לאט את ראשה לעבר סאם, שישבה לידה. חיוך גדול החל להיפרס על הפנים של השתיים ואז, כאילו הן תיאמו מראש, הן קראו

יחד: "הנה אנחנו באות, שנה שביעית!" השתיים התגלגלו מצחוק. לאחר שעברו חצי דרך, לילי הביטה בחלון באנחה שמחה. "נו, אז את הולכת להציע את מועמדותך בטורניר?" שאלה סאם. "את יודעת מה

התנאי שלי. אם הוגו מכניס את הפתק שלו לאן שזה לא יהיה- אני איתו." לילי גלגלה עיניים. למה היא מאוהבת בהוגו, לעזאזל?! "אני לא יודעת..." נאנחה לילי והרימה את כתפייה. "אני רוצה לייצג את גריפנדור,

ואת כל הבית ספר, אבל..." מלמלה לילי. היא ידעה שחברתה לא תגלה את פחדיה לאף אחד, אז היא סיפרה לה." אני... טוב, אני מפחדת." היא לחשה והשפילה את מבטה. סאם הביטה בה בחיוך מבין. "אני

מבינה. זה באמת מפחיד. אני מצטמררת רק מהמחשבה של מה שהולך להיות שם." אמרה סאם. היא הביטה על החלון ותהתה בקול רם. "אבל זה נשמע לי... כיף. כי בסוף השנה אתה פתור מלעשות את

הבגרויות!" צהלה סאם. "וגם יהיה פרסום." הוסיפה לילי. "כן, טוב..." מלמלה סאם והסתכלה על חברתה בקנאה. "לא שאת צריכה. כל העולם מכיר אותך ואת האחים המעצבנים שלך." נאנחה סאם. לילי צחקה.

"שלום בנות." לפתע הוגו נכנס לתא בחיוך. ״היי, הוגו.״ מלמלה סאם. היא סידרה את שיערה וסומק קל הופיע על לחייה. איך הוגו לא שם לב?! חשבה לילי. "אוי, אתם לא מבינים מה קרה הבוקר!" קראה לפתע

לילי. היא התחילה לספר להם על מה שקרה עם ג'יני בבוקר.

עברו כמה שעות. הרכבת החלה להאט. לילי הביטה בשני חבריה הטובים ובעיניה ניצוץ התרגשות. זאת הולכת להיות השנה הכי מרתקת שלהם בהוגוורטס.

הפרק הקודם		הפרק הבא