הנבואה השגוייה-המשך לפיק הקודם שלי

תודה ליאלה!על הביטוא המושלם שלך!

מישהו רוצה הקדשה?

בבקשה בבקשה תגיבו,זה מזה מעודד אותי!

פלייזי?

 ***
"אוף! אני שונאת אותה." רתחתי.
ישבנו אני ולולי וניסינו לפענח מה שקרה אתמול בערב. היה לנו חופש של סוף שבוע, אני לא מבינה למה [אולי להארי היה מצב רוח טוב הבוקר] ,אז אני ולולי החלטנו להעניק לזה מחשבה.
"היא כל כך פקצה, והיא מרושעת ילדותית כזו. תינוקת." המשכתי.
לולי רק הנהנה ושיחקה בשערי.
"ו..גם, 'הייתי רוצה אותו לעצמי.' מה נראה לה? מייק בן 17 והוא שלי! והיא רק ...בת כמה הצוציקית? 12? 13?...מה היא חושבת?שהיא נסיכת העולם?!"
"אפשרי..." המהמה לולי, וקפצה לפתע.
"רגע? את זוכרת מה היא אמרה?"
"בנוגע למה?" שאלתי, עוד עסוקה בלשנוא על אחותי.
אוי, אלוהים. הנסיכה הזאת. אחותי.
אוי, בא לי להקיא.
"בנוגע שהיא לא גונבת בנים. נראה לי...שעלינו על החולשה שלה." היא אמרה. וואו.
לולי ממש חכמה.
"רגע...איך?" שאלתי, מסתובבת להביט בפניה.
"לא ראית איך שהיא הסתכלה על מייק? לא ניראה לי בחיים היה לה חבר.והיא ממש רוצה אחד. ושהיא אמרה שהיא לא גונבת בנים, היא פשוט ניסתה להישמע בוגרת."
נו, ברור. מי ירצה נסיכה בוורוד.
"מרלין הגדול! לילי לונה פוטר, את גאון!" אמרתי.
"באמת?" שאלה. "בואי נתייעץ עם אבא שלי."
"כן." אמרתי.
עדיין מוזר שהמנהל זה הוא אבא שלה.
 
***
 
"כן, אני חושב שאת צודקת." אמר הארי וגירד בשערו השחור.
"לילי,חמודה, את חכמה כל כך..." אמר, וחיבק אותה חיבוק מוחץ.
פדיחות.
ואז מייק דיבר. "אז מה את אומרת, שאני צריך לצאת איתה ולהרוג אותה באמצע דייט?"
 
[מייק]
לכל הרוחות. איזה גועל נפש.
לצאת אם מיס פינוקי? הייתי מעדיף לצאת עם ג'יני פוטר.
 
[הלנה]
"לא בהכרח אתה..." אמרתי, מפחדת שמא מייק יברח לי עם איזה פקצה.
"רגע," אמרה לולי. "אתם חושבים שבאמת היא תקנה את זה? נראה לי שהיא כבר שמעה על הלנה ומייק."
הבטתי בה במבט שואל, אך גם חושד ומבשר רעות.
"נו, את זוכרת? שהוא יצא איתך? כדי לספר לך את האמת? ואז התאהבתם... והתנשקתם... איזה סיפור מרגש..."
היא אמרה, עושה קולות של נשיקות. עשיתי לה פרצוף והוצאתי לה לשון.
"זה לא אותו דבר.אותה צריך להרוג." אמר מייק בשקט, מווריד מרגע לרגע.
"רגע!" קראתי לפתע.
"הארי! אתה זוכר שאבא שלי אמר אתמול 'ישנה עוד דרך אחת להביס אדוני אופל'? ואז הוא קרץ לך?"
"יקירתי," פתח הארי.
"הרי שזו הדרך עליה אנו מדברים." אמר.
תמיד הוא נשמע כמו זקן מהמאה ה15. או שהוא ניסה לחקות את דמבלדור הדגול והמנוח.הוא תמיד היה להארי מודל לחיקוי, לא?
"לשלוח לה חבר פראייר שירצח אותה?" שאלתי. הרי אבא אמר שהיא לא תמות.
"טוב...לא בדיוק..." אמר, והתחיל לומר, "הרי איך אני ניצלתי מוולדמורט? בזכות האהבה. אמא שלי הגנה עלי בכך שאהבה אותי.זה אותו הדבר, בעקיפין. מישהו יאהב את לנה. ויוציא אותה מחייה ה...מוזרים. או שישבור את ליבה, אני חושב שזה יהיה חזק באותו מידה שכך הוא יאהב אותה, ואז היא לא תחשוב יותר על רשע."
"ואם זה לא יעבוד?" שאלתי.
"אז..כן.. הוא יצטרך להרוג אותה." אמר, ופתאום הוא נראה כל כך זקן שכמעט רצתי להביא לו מקל וכוס מים.
"למה שפשוט אני לא יהרוג אותה וזהו?" שאלתי, השנאה כלפי אחותי מתפשטת כמו אש בעורקי הדם שלי.
שיניתי את דעתי. אני כן רוצה להרוג אותה.
"כי זה יותר חזק אם זה יהיה מישהו שיאהב אותה. אם זה אפשרי בכלל. אבל אני יודע בדיוק מי מתאים לזה."
הוא הסתכל על מייק.
"מה?" שאל, אבל אז הבין. "לא, לא, לא, לא, ולא. בשום פנים ואופן. היא הכריחה אותי ללבוש ורוד! איו מצב."
"תירגע, נערי." אמר הארי. "אני סתם מתלוצץ."
"לדעתי צריך מישהו מסלית'רין." אמרה לולי.
"כן, גם לדעתי." אמרתי.
"גם אני חושב ככה." אמרו הארי ומייק באותו זמן.
"אז...מי הולך?" שאלתי, מתפללת שזה יהיה מי שאני חושבת עליו.
"מאלפוי." אמרו שלושתם, בדיוק את מי שחשבתי.
 

הפרק הקודם		הפרק הבא