Rabbit Heart

שוב תודה לכל מי שהגיב^^

ליאל- הכוונה הייתה לומר שלמרות שבדרך כלל רואים את הפלפאף כבית של הבררה, התלמידים בבית הזה הם בעצם גם אמיצים וגם נבונים, כי אלה תכונות שדרושות בשביל לקבל כל אחד כמו שהוא. זה לא סותר את זה שהם גם טובי לב. תודה על התגובה =]

פרק 4

בחצר מלכת הלבבות

"...'המלכה! המלכה!' ושלושת הגננית השתטחו על פניהם. נשמע קולן של רגליים רבות, ואליס הביטה מסביב, מלאה ציפייה לראות את המלכה".

(לואיס קרול, "אליס בארץ הפלאות").

-

דממה השתררה באולם בסוף שירה של מצנפת המיון. איש לא מחא כפיים.

בשולחן הסגל עניו השחורות של סנייפ נצצו לאור הנרות המרחפים. ג'יני חשה ניצוץ של תקווה נדלק בליבה הכבוי, ותלמידי השנה הראשונה נראו מעודדים הרבה יותר כשעלו, כל אחד בתורו, להתמיין.

בסיום המיון השקט להפליא, סנייפ קם על רגליו. מורים ותלמידים כאחד הביטו בו בסלידה. כנראה שהבחין בכך, כי הוא שלף את שרביטו והרים אותו מעל האולם. כל הנוכחים, כאחד, חשו כוח נסתר מושך אותם בפתאומיות לעמידה.

"כאשר המנהל נכנס לחדר," אמר סנייפ בקול שקט ומסוכן, שנשמע היטב בכל האולם, "או קם לומר את דבריו, אצפה מכולם לעמוד. האם זה ברור?"

איש לא ענה, אך הוא הותיר להם לשבת בחזרה בכל מקרה.

"כידוע לכולנו," פתח סנייפ בקול חזק יותר, "המנהל דמבלדור נפטר באופן מצער בסוף השנה שעברה. כעת אני אחליף אותו בתפקידו, עד להודעה חדשה." הוא השתתק, כאילו ציפה להתנגדות. אך כשהדממה נותרה בקנה, ורק צקצוק הנרות נשמע, הוא המשיך, "בבית הספר תחת ניהולי יונהגו כמה שינויים. ראשית- קבוצות הקווידיץ' מבוטלות כליל. כמו כן, כל הקבוצות והמועדונים האחרים מבוטלים גם הם. שנית- אין לעזוב את המעונות לאחר השעה שמונה בערב, לא תלמידים ולא מדריכים. מהיום רעיון המדריכים הבלתי- שוויוני מבוטל גם הוא, וכמו כן, גם גביע הבתים. הכניסה לינשופייה אסורה לתלמידים, וכל מי שמחזיק ינשוף מסכן בתוך כלוב זה יוחרם ממנו עד שילמד כיצד לנהוג בבעלי חיים חופשיים. בנוסף לכך, השנה שיעורי תורת הצמחים יתקיימו בתוך הטירה, בכיתה מיוחדת שנבנתה למטרה זו בקומת הקרקע. היציאה מתחומי הטירה אסורה איסור מוחלט- בחוץ אורבות סכנות רבות.

"השנה הזו החליט צוות בית הספר לבטל שיעורים שנמצאו כבלתי חשובים. אלה יהיו טיפול ביצורי פלא וגילוי עתידות- שני מקצועות שהם בגדר בזבוז מכפיר של זמן, שיכול להיות מנוצל ללמידת דברים יותר בעלי חשיבות. לפירנזה הקאנטור נמצא בית יאה בשטחי בית הספר, ורוביאס האגריד הענק הוחזר אל המקום אליו הוא שייך- המחלקה לטיפול ביצורי פלא." כמה צחקוקים מרושעים עלו מפי אוכלי המוות שמחוץ לאולם, ומפי כמה תלמידי סלית'רין שחשו בנוח. "אך לשמחתנו הרבה, הפרופסור טרולוני היקרה תישאר בשורותינו השנה, כאורחת מיוחדת שלנו." סנייפ החווה לכיוון טרולוני, שישבה בשולחן הסגל, מתוחה עד להתפקע, ממוללת את תכשיטיה והרדידים הרבים שלה ונושכת את שפתה. פרופסור מקגונגל נגעה בידה בניסיון להרגיע אותה.

סנייפ המשיך, "נקבל לשורותינו שלושה מורים חדשים בשנה הזו. הראשונה תחליף את פרופסור בורבייג' היקירה לחקר מוגלגים, שהחליטה לצאת לשנת שבתון... הפרופסור אלקטו קארו." אישה גוצה בעלת שיער חום- אפרפר מדובלל, שהיה אסוף בפקעת קטנה ונפוחה, קמה על רגליה וקדה לאולם בלעג. ענייה היו שקועות משהו ואחת משנייה הקדמיות חסרה.

"השני הוא המורה החדש שלנו להתגוננות מפני כוחות האופל, אחיה של פרופסור קארו- קבלו את הפרופסור אמסיוס קארו." אחיה של הפרופסור קארו היה ההפך המוחלט ממנה; הוא היה גבוה ורזה מאד, ועורו אפרפר כשיערו ודמוי שעווה. אפו נראה כשם שנשבר כמה פעמים, וחיוכו היה ערמומי ואכזרי, ושיניו רקובות.

"והאחרון הוא המורה החדש שלנו לתולדות הקסם. סגל המורים הרגיש שהגיע הזמן לרענן את תוכנית הלימודים של המקצוע ולהביא מורה חדש ויותר... מלא חיים. הפרופסור רבסטן לסטריינג'."

בניגוד לשני עמיתיו, שסימני אזקבן נראו בהם בברור, רבסטן לסטריינג' היה נאה להפליא גם לאחר הישיבה בכלא הקוסמים. שיערו החום היה מסופר בקפידה ועור פניו, למרות שהיו מעט שקועות, היה שזוף ומגולח למשעי. הוא לבש גלימת טקס מצוינת ממשי ירוק יוקרתי, שהבליטה את כתפיו וחזהו הרחבים. הוא סרק את האולם במבט מלגלג, חיוכו נאה ומסוכן, וג'יני ידעה מייד שזה היה אוכל המוות שאחז בה ברציף וטלטל אותה כאילו הייתה בובה.

"עכשיו, כשכולנו מכירים זה את זה," המשיך סנייפ בדבריו, חיוכו מלא בוז, "נוכל לפתוח בסעודה. אני משוכנע שתתנהגו בהתאם, ולא נאלץ להכיר לכם את חברנו האחרים שישהו בטירה בזמן הקרוב. אך אל תדאגו- רק מי שהתנהגותו תהיה לא הולמת ייענש. בתאבון."

אך לאף אחד לא היה יותר מידי תאבון. ג'יני לא ידעה האם מצב הרוח שלה מקרין לחוש הטעם שלה, אך נדמה היה לה שגם האוכל פחות טעים, וחלקו שרוף. היא פחדה לחשוב איך יראו הלימודים בהוגוורטס מעכשיו, אך בעיקר הרהרה בשירה של מצנפת המיון, כאילו מחשבתה רצתה להקל על רגשותיה.

מצנפת המיון אמרה שעל הבתים להתאחד על מנת לנצח את אוכלי המוות. אך היא אמרה שצריך להתאחד גם עם בית סלית'רין, וג'יני לא הייתה בטוחה האם היא יכולה- או רוצה- לעשות זאת. מציצה בשולחן סלית'רין, היא גילתה שגם תלמידיו שקטים מתמיד ולחוצים, אך כמה מהם שוחחו בחופשיות ואפילו צחקו. היא ראתה את פנסי פרינקסטון בודקת את שיערה במראת כיס, ואת קראב וגויל זוללים בתאבון רב. בלייז זביני שוחח בעניין רב עם וסלי במרחק כמה כיסאות מהם.

"את צריכה לאכול," אמר לה דין, קוטע את חוט המחשבה שלה על תלמידי סלית'רין.

"כן," הוסיף נוויל מייד.

ג'יני דחפה את צלחתה ממנה בחוסר תאבון. "אני לא יכולה לאכול עכשיו."

בסוף הארוחה (שרובה לא נאכלה) סנייפ קם על רגליו שוב. הוא צפה באולם בעניים בוחנות, וכמה מהתלמידים קמו על רגליהם במהירות. האחרים מיהרו לעשות כמוהם בקול גרירת כיסאות עצום.

סנייפ חייך בשביעות רצון מחליאה. "מחר נתחיל בלימודינו," הוא אמר. "כמה שינויים הוכנסו בתוכנית הלימודים ובכיתות- אך אני לא אספר ואהרוס את ההתרגשות של היום הראשון ללימודים. למיטות."

תלמידי גריפינדור עלו למגדל כגוש אחד מלוכד, כמו כבשים, ושחורי הגלימות שעמדו באולם הכניסה היו כמו הכלבים הרועים, מחושבים ומוכנים לנשוך.

כשתלמיד גריפינדור הראשון הגיע לדיוקן האישה השמנה היא נפתחה מבלי שאיש יאמר את הסיסמא. "קדימה, היכנסו, ילדים," היא אמרה להם בעוד הם עוברים מאחוריה, וג'יני מעולם לא שמעה אותה מדברת ברכות כזו. לתלמידת שנה ראשונה אחת, בוכייה, שעברה היא אמרה, "אל תדאגי, חמודה, אני לא אתן לאף אחד להיכנס..."

בתוך חדר המועדון היה חמים ונעים כתמיד, אך אווירת צינה בלתי ניתנת לניעור עמדה באוויר. איש לא עלה לחדרים- כולם הצטופפות על הספות והשטיחים בשתיקה, עדיין לא מפנימים את מה שהתרחש באותו הערב. הם עוד לא הפנימו את גורלם החדש.

דיוקנו של גודריק גריפינדור הביט בהם בחמלה, כמו כל שאר הדיוקנות בטירה, אך לא אמר דבר.

לאחר זמן קצר ניק- כמעט- בלי- ראש נכנס דרך אחד הקירות, אך חוש ההומור שלו ונטייתו הסיפורית לא סייעו לעודד איש, לכן רק ריחף בשתיקה מעל התלמידים.

ג'יני, שישבה על אחד השולחנות, סרקה בענייה את פינות החדר. היא חשה צורך בוער לפעול, לדבר- לעשות משהו- אך לא יכולה הייתה להסתכן בכך שאוכלי המוות מצותתים לה. היא נשפה בכבדות. "הלוואי שהיינו יכולים לדעת אם הם מקשיבים לנו..."

נוויל, שנשען על כרכוב האח, הרים את מבטו פתאום. "הם לא יכולים," הוא אמר, "הוגוורטס מנטרלת כל כישוף או מכשיר ציתות קסום."

"מאיפה אתה יודע את זה, בשם התחתונים של מרלין?" אמר שיימוס, ששכב על הרצפה במן ייאוש.

נוויל הסמיק. "'הוגוורטס: תולדות'."

"אני לא מאמין שקראת את זה," אמר שיימוס, קולו בין לעג להתרשמות.

"ובכן, מישהו צריך להיות ספרייה מהלכת עכשיו, כשהרמיוני לא פה," אמר דין, ונוויל הסמיק עוד יותר. פניו הפכו מוצקות יותר במהלך הקיץ- גבריות יותר- אך הן עדיין היו מנומשות, ושיערו עדיין גלי ורך כשל תינוק.

הוא אמר לג'יני, "את יכולה לדבר בחופשיות, הם לא יכולים להקשיב."

מביטה בחדר המועדון, ג'יני הבינה שלדבר בפני תלמידי הבית שלה יהיה שונה מלדבר עם צ"ד. צ"ד היו מלוכדים יותר, וכולם הכירו אותה והיו חבריה. מצד שני, היא לא הכירה אישית את כל תלמידי הבית שלה, והיא לא אהבה רבים מהם. רבים מהם גם לא אהבו אותה.

חשה שעורה חם מאד לפתע, היא פשטה את גלימתה השחורה. היא התעכבה לעוד רגע, מהרהרת במה שתאמר, ולבסוף נעמדה על השולחן. דין סייע לה למשוך את תשומת לב התלמידים, אלה התמקדו בה במהרה, בתקווה שדבר מה יסיח את דעתם מהמתרחש.

"ובכן, שמעתם את מה שסנייפ אמר," פתחה ג'יני ללא גינונים מיותרים, כי בעצם לא הייתה בטוחה איך לומר את דבריה. "דברים הולכים להשתנות פה- ולהשתנות לרעה."

תלמידת שנה שנייה פרצה בבכי. כמה מבטים עוינים נשלחו בג'יני. היא הפצירה בעצמה לא להיראות מתנצלת. "אני מצטערת, אבל זו האמת. אוכלי המוות לא עומדים להיות נחמדים אלינו. אנחנו חייבים להתנגד להם-"

"כמו בפעם הקודמת?" עלה קול מתנשא. רומלדה ווין ישבה במרכז קבוצה של חברותיה הקרובות על אחת הספות הטובות ביותר. "התוכנית הקודמת שלך רק החמירה את המצב, למה שהיא תעבוד עכשיו?"

"כי עכשיו אוכלי המוות לא מצותתים לנו, בניגוד לרכבת," אמרה ג'יני, נחושה לא לתת לרומלדה ווין לדרוך עליה כמעט יותר משהייתה נחושה להוביל את ביתה לניצחון על אוכלי המוות. "נוויל פה קרא את 'הוגוורטס: תולדות' והוא אומר שבלתי אפשרי להתקין בטירה אמצעי ציתות."

רומלדה ווין הרימה גבה מושלמת אחת. "ומי קבע שאת המפקדת פה?"

ג'יני חשה את כעסה מתעורר.

"את מי את מציעה במקומה?" אמר דין, קר רוח כתמיד, וענייני. "את עצמך?"

רומלדה ווין עיוותה את פניה בצורה מכוערת מאד. "לא, אבל בטח יש מישהו אחר שמתאים יותר. זה שהיא החברה של הארי פוטר-"

"אני לא החברה של הארי!"

רומלדה ווין חייכה בלעג. "יופי, באמת תהיתי מתי הוא יזרוק אותך כבר."

פנייה של ג'יני האדימו כל כך שכמעט הגיעו לגוון שיערה. היא פתחה את פיה לצעוק על ווין, אך תלמידת שנה שלישית צייצנית הקדימה אותה באומרה, קולה רועד מאד אך חזק, "די! שמעתן את מצנפת המיון- אנחנו צריכים להיות מאוחדים, לא לריב!"

"הילדה הקטנה צודקת," אמר שיימוס, מרים את עצמו מהרצפה. "זה לא משנה מי המנהיג- אנחנו צריכים להחליט מה עושים בקשר לאוכלי המוות האלה."

"מה יש כבר לעשות?" שאל תלמיד מיואש אחד.

כולם הביטו בג'יני. היא שילבה את זרועותיה על חזה. "טוב, בתור התחלה, אסור לנו להקשיב להם. אוכלי המוות שמונו למורים בוודאי ינסו לשטוף לנו את המוח, כמו אמבריג'- ואסור לנו להקשיב להם, לא משנה מה."

קולין הרים את ידו בהתלהבות. ג'יני אמרה לו, "אתה לא צריך להרים את היד, קולין, פשוט דבר."

"אני מציע שניפגש כאן בכל ערב ונדבר על כמה שאוכלי המוות טועים בדעות שלהם. ככה נהיה בטוחים שאף אחד לא משתכנע."

"רעיון מצוין, קולין," אמרה ג'יני, "וכך נוכל לשתף אחד את השני במה שנאמר לנו ואף אחד לא ירגיש לבד עם המחשבות שלו."

"אבל מה עם שיעורי הבית?" שאל תלמיד חמישית, "ויש לנו בגרויות השנה-"

"שיעורי הבית הם הדאגה האחרונה שלנו כרגע," אמרה ג'יני, "ויהיה לנו מזל עם נלמד משהו ששווה משהו השנה בכלל."

באותו הרגע החור שמאחורי התמונה נפתח לרווחה. כולם השתתקו והביטו במתח. זו הייתה פרופסור מקגונגל, נראית כאילו העמדת הפנים הממושכת בזמן הארוחה התישה אותה מאד.

כניסתה הייתה שונה מבכל פעם אחרת בה נכנסה; בדרך כלל היא באה להודיע הודעות חשובות או לנזוף בהם, והייתה צועדת פנימה ברוב חשיבות, אך הפעם היא נראתה כזקנה החוזרת לביתה. היא התיישבה בכבדות על הספה בין שתי תלמידות צעירות ולטיפה את שיערה של אחת מהן, שענייה היו אדומות מבכי.

"רדי מהשולחן בבקשה, העלמה וויזלי," היא אמרה בעייפות, ועם זאת, לא ניתן היה לערער על דבריה. ג'יני עשתה כדבריה. "יש חדשות מאדון פוטר?"

ג'יני חשה שהיא מסמיקה שוב. קולה היה קרוב לנהמה כשאמרה, "אני לא בקשר איתו, פרופסור."

"מצוין. כך אוכלי המוות לא יטרידו אותך," אמרה מקגונגל ונאנחה. היא נראתה עייפה מאד; עפעפיה היו כבדים וענייה אדומות. "כדאי שכולכם תלכו לישון. מחר מחכה לכם יום ארוך."

הפרק הקודם		הפרק הבא