כש"פנגטזיה" הופכת למציאות

פרק 3: כלב, ערפדים ובת אנוש

רוז החלה את דרכה אל "מרלוט'ס" כשלפתע הטלטל הטנדר השחור. היא בלמה בעוצמה וראשה הוטח בחלון שלצידה. היא נאנקה. "שלום לך." נשמע קול מוכר להחריד. קול שלא רצתה לשמוע שוב לעולם. היא נעלה את המכונית מבפנים. הערפד צחק. "את חושבת שזה ימנע ממני להיכנס? אח, תודה שהועלת לסדוק את ראשך בזכוכית, ריח הדם פשוט משכר." הוא אמר כמתענג.

כלב נבח בקרבת מקום. סאם היא חשבה וקיוותה שזה הוא ולא סתם כלב משוטט. הערפד נשכב על גג הטנדר והציץ בה פנימה. "לא רוצה להסתכל עליי ילדה?" הוא שאל בלעג כשהסיטה את מבטה ממנו.

לפתע הטלטל הרכב פעמיים נוספות והיא צרחה. ביל ואריק הופיעו שם בדיוק באותו הרגע. שניהם יחד הניפו את הערפד האחר באוויר והשליכו אותו על הקרקע. "אמרתי לך לעזוב את הילדה הזאת בשקט ולהסתלק. אני השריף שלך ואתה תציית לי אלא אם כן אתה מעדיף שאפנה אל האדון הנשגב ואתן לו לשפוט אותך על חוסר ציות לשריף שלך." אמר אריק בקול רועם. הערפד נהם בזעם אך הסתלק.

רוז פרצה בבכי. הדלת נפתחה וסאם עמד שם. הוא הוציא אותה מהרכב ואחז אותה בסמוך אליו. "הוא עשה לך את זה?" שאל סאם והצביע על ראשה. "אחרי שהוא קפץ על הגג נבהלתי ובלמתי חזק מדי, נחבט לי הראש בזכוכית." היא הסבירה בדמעות.

אריק הופיע מולה והיטה את ראשה מעט הצידה, בוחן את פציעתה. "נורת'מן הדם..." הזהיר סאם. "אני ערפד בן אלף שנה אני יכול להתאפק." ענה אריק. הוא העלה את זרועו אל פיו ונעץ בה את ניביו. הוא הושיט לה את זרועו. רוז נרתעה. "שתי, לפני שזה יתרפא." הורה אריק. היא הנידה ראשה בשלילה. "את מדממת. כבר עכשיו את יותר לבנה מאתנו בגלל הדימום." הוא הזהיר. "אני לא-" ברגע שפתחה את פיה הוא תחב את זרועו לתוכו. היא ניסתה להתנגד אך הוא ליטף את פניה. "ששש... הירגעי, החתכים נסגרים." הוא אמר ברכות. כדקה לאחר מכן הוא משך את זרועו שנרפאה כמעט מיד. רוז נפלה בהתנשפות על ברכיה. ברגע שהוא דחף את זרועו אל פיה היא כמעט ולא יכלה לנשום.

"איכס, זה פשוט דוחה." אמר סאם תוך שהוא מעמיד את רוז על רגליה. ביל נתן מבט באריק. זה היה מעשה מבלבל ולא מתאים לאריק. אריק לא יעזור לבת אנוש ללא תועלת אישית. "איך ידעת מה קורה?" שאל ביל. "ידעתי שזה יקרה, הייתה לה תקרית במועדון עם הערפד הזה, כשהוא נעלם ברגע שהיא יצאה, הלכתי אחריה והקשבתי," אמר אריק. ביל הנהן, עדיין מבולבל. לא מתאים לאריק להיות אכפתי, הוא חשב. "איך אתה ידעת?" שאל אריק. "סאם הודיע לו." ענתה רוז. "מה זאת אומרת?" שאל אריק. "היא התעכבה פה יותר מדי זמן, אז שיניתי צורה ויצאתי לבדוק. ראיתי מה הולך ורצתי חזרה אל ביל..." הסביר סאם. "הוא משנה צורה." אמרה רוז כשאריק נותר מבולבל. "אה." אמר אריק. "שמעתי אותך נובח." אמרה רוז. "תודה." היא הוסיפה. "כלב, ערפדים ובת אנוש. אחלה התחלה של בדיחה." אמר אריק. היא חייכה.

"ג'ייסון יהרוג אותי." אמרה לפתע רוז. "בגלל החלון? הוא יסלח לך כשיבין שכמעט נטרפת על ידי ערפד עוין." אמר סאם. "יש ערפדים לא עוינים?" שאל אריק בגבה מורמת. "קומפטון לא יותר מדי מזיק." אמר סאם. חוץ מהעובדה שסוקי בחרה בו, חשב סאם. רוז הביטה בו בדאגה. "אני שמחה שבאת לחפש אותי." היא אמרה לסאם. הוא נשק על מצחה. "בואי נלך, אני אנהג." אמר סאם. "לא, חכה, אני רוצה לדבר עם אריק. תלכו אני אסתדר." אמרה רוז. "את בטוחה?" שאל סאם. "כן, תודה סאם, תודה ביל." היא חייכה. הם הנהנו ונעלמו בלילה האפל.

"מה העניין ילדה?" שאל אריק. "רק רציתי להגיד תודה." אמרה רוז. אריק הביט בה בגבה מורמת, "בשביל זה לא חזרת עם הכלבלב? כדי להגיד לי תודה?" שאל אריק בפליאה. היא הסמיקה. רוז קיוותה שהוא לא ישים לב. "את מסמיקה?" הוא שאל. העובדה שהבחין בסומק שפרח בלחייה רק גרם להן להאדים יותר. "לא." היא מחתה והפנתה לו את גבה.

הוא התקרב אליה. לפתע היא זקפה את ראשה. "מה העניין?" הוא שאל. "לא שמעת?" שאלה רוז והסתובבה כדי לבחון את סביבתם האפלה. "לא." הוא ענה וגם הוא הביט סביבו. היא ידעה שחושיה חדים יותר בגלל דמו שנכנס לעורקיה.

היא זינקה ברגע האחרון ואריק נהדף לאחור. הערפד שנמלט קודם, חזר עם יתד עץ שעתה הייתה נעוצה עמוק בקרביה של רוז. אך הערפד מולה צרח והתפתל. מידה השתלשלה שרשרת הכסף שלה שהייתה כרוכה על צווארו. רוז נפלה אל הקרקע והשרשרת נתלשה מצווארו של הערפד שנס על נפשו.

אריק כרך את זרועותיו סביבה. בכל מקום שהביט היה דם. הוא לא ידע אם יוציא את היתד מצבה יחמיר או ישתפר. "רוז? את שומעת אותי?" שאל אריק. היא פקחה את עיניה והביטה בו בעיניים מזוגגות. "פאם!" הוא קרא. פאם הצאצאית שלו הופיעה שם במהירות על- טבעית. "מה זה?!" היא שאלה למראה היתד הנעוצה בגופה של רוז. "הערפד שסילקתי רדף אחריה וסילקתי אותו שוב, אבל הוא חזר כדי לתקוף אותי. היא נכנסה באמצע." הוא הסביר במהירות. פאם עצרה את נשימתה כדי לא להריח את הדם. "מה לעשות?" היא שאלה. "אני צריך שתמצאי את סוקי, קומפטון וסאם מרלוט. אני לא בטוח מה לעשות." אמר אריק. "בסדר." היא אמרה ונעלמה.

"הזדרזי." הוא לחש אל האפלה. אך היא השיבה לו בדממה.

פאם נכנסה אל "מרלוט'ס" וכל האנשים הביטו בה. ביל וסוקי ניגשו אליה וסאם עקב אחריהם. "מה את עושה פה?" שאל ביל. "אריק שלח אותי, הוא אמר ששלושתכם צריכים לבוא, זאת הילדה. יש לה יתד בבטן והוא לא יודע מה לעשות." אמרה פאם. "מה?!" הזדעקו השלושה. "אמרתם שהיא הייתה בסדר כשהלכתם!" זעקה סוקי. "זה נכון! מה קרה פאם?" אמר ביל. "הערפד הזה חזר וניסה לתקוף את אריק והיא נכנסה באמצע." ענתה פאם בקצרה. הם יצאו החוצה. "שמישהו יביא את הבגדים שלי." אמר סאם התפשט ושינה צורה במהירות. הכלב נעלם בחשיכה. ביל הניף את סוקי לקח את בגדיו של סאם, ורץ כשפאם לצדו.

הם הגיעו אל רוז ואריק תוך זמן קצר. "היא איבדה את ההכרה." אמר אריק. סאם שינה את צורתו ולבש את בגדיו כשהוא עומד מאחורי עץ. "אם תיתן לה דם זה לא יועיל?" הציעה סוקי. "זה מעץ, זה עלול לדחות את הדם שלי." ענה אריק. "ואם ניקח אותה לבית החולים יהיה בלגן עצום לערפדים." אמר ביל. "אז מה עושים?" שאל סאם. "ניקח אותה אליי הביתה, ואז נראה. השתדלו שלא להוציא את היתד, זה יגביר את הדימום, כרגע הוא חוסם את הפצע." אמרה סוקי. כולם הנהנו ונכנסו אל הטנדר. סאם נהג, סוקי וביל התיישבו לצדו במושב הרחב. אריק, פאם ורוז, בזרועותיו של אריק, התיישבו מאחור.

הם הגיעו לביתה של סוקי במהירות שיא. תוך זמן קצר נכנסו כולם פרט לפאם אריק ורוז שבזרועותיו. "מה?" שאלה סוקי. "את צריכה להזמין אותנו פנימה, זה בית של בני אנוש." ענתה פאם. "היכנסו." אמרה סוקי. הם עלו למעלה אל חדרה של סוקי והשכיבו את רוז על המיטה. "אני כבר חוזרת." אמרה סוקי.

סוקי שבה תוך זמן קצר עם ערכה לשאיבת דם. "מאיפה הבאת את זה?" שאל סאם. "סיפור ארוך. עכשיו מהר, אריק אני אחבר אותך לזה ואשאב דם. אנחנו צריכים כמות שתרפא אותה בוודאות לפני שנוציא את היתד, וצריך לעשות את זה מהר." אמרה סוקי. "איך חשבת על זה?" שאל ביל. "אין לי מושג." היא ענתה והחלה בפעולת השאיבה של הדם.

סוקי חיברה מחט אל קצה הצינורית וחיברה אותה אל רוז. "מהר, תוציא את היתד." אמרה סוקי. ביל משך את היתד החוצה. לרגע רוז דממה ואז החלה לדמם רבות ולפרכס. אריק פער את פיו וניסה לאחוז בה. "חכה!" קראה סוקי ואחזה בו.

פתאום שקט גופה של רוז והפצע החל להיסגר. "היא מחלימה." אמר סאם. פאם הביטה באריק. הוא נראה חלוש. "קומפטון, הוא נחלש." אמרה פאם והתיישבה לצד יוצרה. ביל נתן מבט באריק. "נתקי אותו סוקי." אמר ביל. "לא! היא עדיין לא החלימה לגמרי." מחה אריק חלושות. "סוקי תעשה לה חבישה כמו לפצע רגיל, זה כבר לא נורא כל כך." אמר ביל.

סוקי ניתקה את אריק מהצינורית והחור שיצרה נעלם כלא היה. היא ניתקה גם את רוז. "סאם לך תביא אלכוהול ברמה גבוהה מהמטבח למטה. התחבושות בארון מעל הכיור." אמרה סוקי. סאם מיהר לצאת מהחדר.

אריק קרב אל המיטה וליטף את ראשה של רוז. "מה עובר עליך אריק?" שאלה פאם. "זה גם מה שאני תהיתי." אמר ביל. "אני... אני לא יודע." ענה אריק ועצם את עיניו. סאם חזר עם התחבושות ובקבוק של וויסקי. "זה של ג'ייסון, כנראה." אמר סאם. סוקי הנהנה. היא שפכה מהוויסקי על הפצע של רוז לחיטוי ולאחר מכן חבשה אותו היטב. "בנים החוצה, אני רוצה לנקות את הדם הקרוש מרוז ולהחליף לה חולצה." אמרה סוקי. "התרמיל שלה פה." אמר סאם והחווה באצבעו על קצה החדר. היא הנהנה.

פאם נשארה בחדר והביטה באריק שעיניו נותרו עצומות. הוא לא יצא עם ביל וסאם. סוקי הסירה לרוז את החולצה הקרועה והמלוכלכת בדם וניגבה את גופה במטלית רטובה מסביב לתחבושת ולאחר מכן הלבישה לה חולצה שהוציאה מהתיק. היא החליפה לה גם את מכנסיה שהתלכלכו.

אריק פקח את עיניו. הוא נאנח. "רוז?" הוא מלמל. עיניה נפקחו בבת אחת. "אריק? מה-?" היא עצמה את עיניה שוב ופקחה אותן. ידה ליטפה את ראשו. "רק תשוש. היית צריכה את הדם שלי." אמר אריק. לפתע הכול חזר אליה. הערפד, אריק, היתד, השרשרת.

"השרשרת שלי, היא נקרעה. איפה היא?" שאלה רוז. סוקי נתנה לה את השרשרת. "אני בטוחה שאפשר לתקן את זה." אמרה סוקי. "אולי, אבל בינתיים..." רוז לופפה וקשרה את השרשרת סביב מפרק ידה כמו צמיד. היא חזרה להביט באריק. "אני רק צריך לנוח קצת. אל תדאגו." אמר אריק. הוא דיבר אל רוז ופאם יחד.

רוז הביטה סביבה. "אני תופסת לך את המיטה." אמרה רוז והחלה לרדת ממנה. "לא! זה בסדר! באמת! אני ישנה אצל ביל, תישארי במיטה." אמרה סוקי והכריחה אותה לשכב. אריק פלט אנקה. "מצטערת." אמרה רוז. "אל תצטערי, העיקר שהכול בסדר עכשיו." אמר אריק. סוקי יצאה מהחדר ופאם יצאה בעקבותיה. "הוא יהיה בסדר אחרי שיישן." אמרה סוקי. "אני יודעת את זה ילדה, אחרת לא הייתי יוצאת משם." אמרה פאם ונעלמה מבעד לחלון הפתוח. סוקי הביטה בסאם וביל. "שניהם צריכים לישון והכול יהיה בסדר." אמרה סוקי. הם הנהנו. כל אחד מהם שקוע במחשבותיו שלו.

אריק טיפס באיטיות אל המיטה של רוז. "מצטערת." היא אמרה שוב. "תפסיקי להתנצל ותני לישון קצת." הוא מלמל. היא חייכה וליטפה את השיער הזהוב.  

הפרק הקודם		הפרק הבא