תמיד יש פעם ראשונה

טוב, אני מקווה שלא השארנו אתכם במתח (בהתחשב שהפרק הקודם פורסם לפני כמה שעות בלבד...) אז הנה הפרק הבא!

-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-

"אוקיי...מה עכשיו?", שאלה טל. "צריך לחכות...", אמרה נויה. "אני חושב שזה זז...", אמר אביב. "יופי אביב מה הוא, דג?!", ענתה לו נויה. סנייפ התרומם לאט, כולו רועד, והתיישב על הכיסא.
"אני חושב שהשארנו למסכן... טראומה לכל החיים, כלומר, ל-ארבע שנים הבאות ...", צחק לעצמו אורי. "אורי!!!תסתום!!!", צעקה עליו טל. "סתם, בצחוק...", אורי התחסד.
נויה ניגשה לסנייפ ושאלה אותו בזהירות "אתה בסדר פרופ'?". " כן, תודה", אמר סנייפ תוך כדי שהסדיר את הנשימה.

"הצלחנו לעלף בן אדם!!! מגניב!חה חה...", צחק אורי. "אורי!", הזהירה טל. "אבל, מה עשיתי?!!". "אתה... אתה פשוט... לא יודע להיות רציני אפילו לא לשנייה!", "וזה רע?", "אתה גורם לו לטראומה רצינית!", "נו.. אז?  ממילא אין לו מספיק זמן לחיות עם הטראומה הזו לאורך שנים...", "אורי!!!!!!!!! אנחנו מנסים לשמור פה סוד!".
"כדאי שהוא לא יידע מה יקרה...", הזכירה נויה. "הוא כבר יודע... דיי, גילית לו הכל.", הזכירה לה טל. "לא הכל", ענתה נויה.
"נגיד... כל מי שימות: הוא, דמבלדור, סיריוס, רמוס, פטיגרו, סדריק דיגורי, בלטריקס, פרד, טונקס, וולדמורט... ויש עוד מלא...או מה שיקרה להארי...".
"לא! אנחנו לא יכולים לו לגלות שום-דבר מהעתיד! זה עלול לשנות הכל!פרופסור! תגיד שזה הדבר הנכון לעשות!", פנתה אליו טל. " גב. גרין צודקת, התוצאות עלולות להיות הרסניות...", ענה סנייפ. "תודה סנייפ!", ענתה טל.
"זה לא מוזר לקרוא לו ככה?", שאלה נויה. "לא, מוזר לקרוא לו פרופסור סנייפ. אז קיצרתי את זה.", ענתה לה טל. "אני יכולה לקרוא לו סוורוס?", שאלה נויה. סנייפ הסתכל עליה במבט מוזר ואמר "המ... אני לא רואה כל סיבה שלא...".
"לא משנה עדיף לקרוא לו פרופ' סנייפ...", ויתרה נויה. "טוב! ואתה אביב?", שאלה. אביב המרחף לא שם לב. "אביב? אביב!", קראה נויה.

"טוב. אני...אני עולה לחדר. אני...כל זה ...כל מה שעבר עליי היום זה...הרבה מאוד...יותר מדי ליום אחד...",  מלמלה טל והלכה.
"לא הצקתי למישהו כל היום... אני הולך...", אמר אורי והיה בטוח ששמע "אהם אהם", מצד נויה.
"אני דיי עייף", אמר אביב והלך.

"אתה יודע שאתה אחת הדמויות האהובות עליי?", פנתה נויה לסנייפ ומיהרה ללכת.כולה אדומה. "אממ...תודה", מלמל סנייפ נבוך כולו.
"ידעתי!!!", הגיחה טל מהדלת. "אוף, תסתמי כבר!!!", אמרה נויה והצטרפה לטל.

"למה לעזאזל, אין פה מחשבים?! עם כל הכבוד לעולם הקסמים, מחשב זה קדוש..", התלוננה טל באוזני נויה. "יש את חדר הנחיצות, את יכולה לנסות שם....", ענתה נויה. "תודה, הלכתי!", אמרה לה טל והחלה להתרחק.
"אמ.. ביי?", צעקה לה נויה.
לפתע נויה עצרה וראתה כלב שחור גדול עומד מולה. "ווף!", נבח הכלב. 

"OMG, סיריוס בלק!!!", לחשה נויה בעוד שהכלב החל להתרחק בחשש.

לאחר חצי דקה שהם בהו זה בזה, נויה קפצה עליו וחיבקה אותו חיבוק דוב.
הכלב הביט בה כחשב "מי את?!".
"אני אסביר אחר כך..." ענתה נויה.
"נויה!את לא יודעת שמסוכן לחבק הומלסים?", הגיע אורי והביט בסיריוס. "או כלבים של הומלסים?!" סיים אורי.
"זה לא הומלס!! זה סיריוס בלק!!!" רשפה נויה. "אז...בסדר..." אמר אורי והצטרף לחיבוק.

הפרק הקודם		הפרק הבא