כמו שהבטחתי, לא פסקה (מקווה שזה מספק אותך):
היה שם גרם מדרגות ארוך שהוביל למקום עצום בגודלו.
הדבר הראשון שראיתי היה 2 כסים ענקיים:
הכס הראשון היה עשוי מעננים לבנים כשלג ועליו ישב יצור מוזר ומדהים ביופיו,עם כנפיים והילה לראשו. שקרן טוב לב ושמחה. הכס שלצידו היה עשוי מעצמות מותכות אחת לשניה ועליו ישב יצור מפחיד ויפה בו זמנית שהזכיר מעט את היצור שראיתי ליד ביתי, היו לו קרניים וכנפיים שדמו לכנפי דרקון או שד. הוא קרן שנאה ופחד.
מסביב הכסים האלו הסתובבו יצורים מוזרים שעל כמה מהם חלמתי לעיתים קרובות בחלומותי. כולם הביטו בי, גם היצורים שעל הכסים. התחלתי לרדת במדרגות והתנגשתי במישהו שלא שמתי לב אליו קודם. נפלנו והתגלגלנו ביחד במדרגות והמשכנו להתגלגל עד שהתנגשנו במשהו. מצאתי את עצמי מתחתיו. הייתי מסוחררת, וכך גם הוא. כשהבטתי בו הדבר הראשון שחשבתי היה: 'הוא שווה...' . "את בסדר?" שאל. היו לו עיניים כחולות עמוקות ושיער שחור קצר . שכבנו כך צמודים אחד לשני מספר רגעים עד שהבנתי לאיזה מצב נקלעתי. הסמקתי עד לשורשי שיערותיי. הרגשתי מעורפלת , התחלתי לטבוע בעיניו המדהימות. "את בסדר?" חזר על שאלתו. הערפל שהציף אותי קודם התפזר ושאלתי בלי לחשוב פעמיים "מאיפה צצת לי פתאום?!" הוא נראה משועשע אך מיד מבטו התחלף לבלבול "כבר עידן שלם שאף אחד לא נכנס מהדלת הזאת" "טוב..." אמרתי אובדת עצות, דחפתי אותו הצידה וקמתי. מיד להחר מכן התחרטתי על זה. הוא הביט בי בהלם מוחלט. "איך עשית את זה?! את היחידה שהצליחה להדוף את הכוח שלי" אמר. "איזה כוח בדיוק?" שאלתי בציניות. הוא התעלם משאלתי ואמר " היית אמורה להתאהב בי..."הוא התכוון להמשיך את אני קטעתי אותו. 'סנוב' חשבתי מיד. "אוח, תסתום כבר..." אמרתי בקוצר רוח והושטתי לו את ידי כדי לעזור לו לקום. "מה זה המקום הזה? " שאלתי , כל היצורים שהיו סביבי נסוגו בחיפזון. "ומה אלה?" שאלתי בגועל ופליאה יחדיו. "זאת ארץ החלומות...." אמר. "את זה אני יודעת..." קטעתי אותו. "מאיפה את יודעת את זה?" שאל בפליאה. "אין לי זמן להסביר...." התחלתי לאמר אך קול בס קטע אותי. "את כנראה המחפשת! היא שלחה אותך!" אמר. הבטתי מסביבי מחפשת את הדובר. "אני לא יודעת על מה אתה מדבר..." מלמלתי והמשכתי להביט מסביבי בסקרנות. הילד שהתנגשתי בו לחש לי באוזן "למעלה..." שלחתו בו מבט נבזי והוא מיהר לסגת. אני טובה במבטים. הבטתי למעלה וראיתי אותו. הוא ישב על כס העננים והביט בי במבט שהיה לי קשה לפענח. "היא אמרה שהיום, יצור מבני מינך יכנס מהדלת החסומה ללא כל קושי ויצהיר על כך שהוא לא יודע על מה אני מדבר" אמר, בהתחלה חשבתי שהוא מתבדח, אך פניו נראו קשוחות ורציניות להפליא. "מה קורה פה לעזזל?!" שמעתי קול מאחורי. הסתובבתי וראיתי אישה שנראתה כבת 80 לחייה רוטנת ונדחפת בין היצורים המוזרים. התמונה הכוללת היתה משעשעת ולא יכולתי שלא לחייך. "אני רואה שזה מאד מצחיק אותך" אמרה בזעם עצור ופנתה אל היצור שעל הכס. "מי זאת?!" שאלה אותו והצביע עלי. "המחפשת" ענה כמובן מאליו. היא הביטה בי בזילזול וסקרה אותי מרגל עד ראש "זה? , המחפשת? " שאלה לבסוף. "כן!" הצהרתי בגאווה. הנער הביט בי בפליאה. "מה?!" שאלתי אותו. "כלום..." מלמל, שמתי לב שסומק מציף את פניו. הבטתי בו בבלבול. "אני מצטערת שאני קוטעת את השיחה ה "מאד" רומנטית שלכם , תוכלו להמשיך אחר כך." אמרה והביטה בי. "אתה!" הצביע אל הנער. "תוביל את הנערה הזאת לחדרה ותתן לה בגדים נקיים". "כן גבירתי" מלמל ופנה ללכת, מיהרתי אחריו.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - -
מוחעחעחעחעחעחע, אני משאירה אתכם במתח....
זה לא בחבנה, אני צריכה ללכת.
אני מצפה לתגובות כמובן.....
כמו שאמרתי ל sabriel123 לפחות 4 תגובות ואני ממשיכה לפרק הבא, כמה שיותר תגובות כך הפרק יהיה ארוך יותר. יש לכם שבוע (עד שעומס המבחנים יעבור). וכדי שלא תתבלבלו, לא לכתוב לי כמה תגובות ולאמר "הנה יש לך המון תגובות, תכתבי פרק ארוך"
|