משחקי הרעב 70-הצד של אנני

מכל הבנות של המחוז. אני הייתי הכי מטופחת. ככה לפחות חשבתי. סווניה- אישה דקה וגבוהה בעלת עור ורוד זועק וקעקועים סגולים בלחיים ממהרת להתנצל אחרי צרחת הכאב שלי בתגובה לתלישה השערות ברגלים שלי.

כל אזור בגוף שלי חלק עכשיו. זה לקח מספר שעות טובות וזה לא נגמר רק בהורדת השיער שלי- מקלחת שכללה קירצוף ועוד כל מיני דברים לטיפוח הגוף "המזעזע" שלי. ככה צוות ההכנה שלי מכנה את הגוף שלי. סווניה,

טורי- גבר דקיק עם קול צפצפה עם שיער בצבוע ירוק זרחני וקטי עוד אישה, רזה ונמוכה שכל פנייה מעוטרים בפרחים בצבעים שונים. כל פעם שאני מסתכלת עליהם אני ממהרת לנשוך את הלשון שלי כדי לעצור את הצחוק

שמאיים להתפרץ. הם נראים כל כך מגוחכים וחסרי חיים עם כל השטויות שהם מעוללים לגוף שלהם. אחרי שהם מסימים הם מביטים בי בסיפוק אדיר. "את באמת יפיפיה" קטי מחייכת אלי "כן, עכשיו שהורדנו את כל

השיער ממך באמת אפשר לראות אותך" טורי אומר בציפצוף "את באמת תראי מדהימה אחרי הכל." הוא סופק כפיים. אחרי כמה שניות של בהייה ממושכת בי סווניה דוחקת בהם שיצאו "לאדי יש הרבה עבודה פה" והם

ממהרים לצאת. אני יושבת על הקורסה ומחכה שהסטיליסט שלי יגיע. והוא באמת מגיע אחרי שתי דקות. ריסים ירוקות, קעקוע גדול בצוואר וקוקו קטן. יחסית לכל המוזרים שיצאו לפני שתי דקות מהחדר הוא בסדר.

אבל נורמאלי הוא לא. לשניה אחת הוא לא מפסיק לדבר, על איזה יצירות מדהימות הוא עשה עם המיועדים האחרונים, איך כל אחד שנכנס אליו לחדר ופיניק. כל הזמן הוא מדבר על פיניק. שהניצחון שלו בזכותו.

שהיופי שלו בזכותו. לא מפסיק לדבר ולהשוויץ. אין ספק שאני מתעוות אותו. באיזה שהוא שלב הוא עובר לדבר על התלבושת שלנו לאירוע הפתיחה. הוא וטסריקנה- הסטילסטית של טום החליטו שהם רוצים להלביש אותנו,

והוא מתחיל לדבר. כמה הם חשבו, כמה הם רצו שנהיה בלתי נשכחיים... לאט לאט אני לומדת לסנן את הדיבורים שלו. בסופו של דבר הוא מתחיל לעבור למעשים. הוא מוציא את השמלה שאני אמורה ללבוש ואני מודדת אותה.

אני מתבוננת במראה. כנראה הוא באמת יותר טוב במעשים כי אני נראת מדהים. אני לובשת שמלה כחולה בצבע ים- מזכיר את התעשייה שלנו במחוז ארבע, דיג, בעלת כתפייה אחת. היא צמודה לגוף והיא מגיעה לי עד לפני הברך.

הגוון של הבד ממש נותן הרגה של ים, של גלים. ולרגע אני נזכרת בבית. אבל אדי קוטע לי את המחשבות ודוחק בי שאני יודיד את השמלה כי אני מקמטת אותה. והוא חוזר לדבר על פיניק, שזאת הייתה השנה המוצלחת שלו. פיניק.

כבר עבר הרבה זמן מאז שהפסקתי לחשוב עליו. מעניין עם הוא עבר להתחיל עם מישהי אחרת. אבל המחשבה עליו מציקה לי ואני ממהרת להפסיק לחשוב עליו. אני מורידה את השמלה ויוצאת מהחדר. אבל מאז,

המחשבות לא מפסיקות להטריד את מנוחתי. 

הפרק הקודם		הפרק הבא