הסקופ לא שלי!

חשוב מאוד! בכדי לקרוא את הפרק הזה יש לקרוא גם את "אשפית בזמן", בו מופיע הסבר מפורט יותר על לוסי.
פרק 3:

"ג'יימס פוטר!" ג'יימס שמע קריאה בהולה. הוא הספיק להתעורר בשלווה, להתקלח, להתלבש, להיראות הכי טוב שאפשר לקראת בפירסום של הסקופ.
אבל אז הוא הגיע.
"ג'יימס סיריוס פוטר!" צעק האיש.
ג'יימס התעלם.
"אחותך באישפוז!" צעק האיש ביאוש.
ג'יימס הסתובב בבת אחת.
"אחותך היא לילי לונה פוטר?" הוקל לאיש כי ג'יימס מתייחס אליו.
"איפה היא?" התעלם ג'יימס שנית מדברי האיש, כשהוא מודאג ומפוחד ממה שקרה לה.
"היא במרפאה עם ההורים שלכם."
זה הספיק לג'יימס והוא רץ משם, מותיר מאחוריו את האיש המופתע.
כמה רע להיות שליח, חשב האיש באומללות. ויש לי עוד לספר את העובדות המעציבות לעוד ארבעה ילדים: לאלבוס סוורוס פוטר, ללוסי פוטר, לרוז וויזלי ולהוגו וויזלי. לא מהנה במיוחד.
ג'יימס רץ במהירות שלא הצליח להגיע אליה בכל חייו. הוא באמת דאג לאחותו. יותר מכל סקופ שיצליח לצלם עלי האדמות. קשה לו להודות בכאלה דברים כי הוא חושש שישמע רכרוכי מדי, אבל הוא יהיה מוכן לשרוף כל דבר שיהיה לו בשביל שאחותו תבריא. הכל.
הוא פתח את דלת המרפאה בבעיטה ומיהר פנימה, מתעלם ממחאות האחות.
הוא עצר לפני המיטה שעליה שכבה אחותו, מפרפרת בחוסר אונים. המיטות היו קרובות אחת לשנייה, (במרחק שאם שניים שוכבים על שתי המיטות, הם לא יידבקו אחד מהשני וישאו על עצמם שתי מחלות שונות- אחת שבגללה הם נכנסו למרפאה ואחת שהם נדבקו בה) ועל המיטה שניצבה לצד המיטה שעליה שכבה לילי ישבו הארי וג'יני, הוריהם של ג'יימס, לילי ואלבוס. דמעות זלגו על לחייה של לילי והארי נראה קרוב מאוד לשבירה. ג'יני חיבקה את הארי חזק והארי מצמץ, מנסה למנוע מעצמו לבכות.
המחשבות שעברו בראשו על הארי היו עגומות ועצבות. על כל מה שעבר עליו, על כולם, זה היה הקש ששבר את גב הגמל. מתו רבים, שגרמו להארי תסכול ועצב רב, המקרים שגרמו להארי לא להתבייש לבכות, לא להתבייש להביע צער, שגרמו לרצונו של הארי לנקום בוולדמורט על רצח הוריו להתגבר. אבל זאת הבת שלו. בשר מבשרו. אחת מהשלושה הכי יקרים מליבו. לילי. על שם אימו. לא מגיע לשתיים למות מוות מייסר כל כך. "לילי," לחש. "את שומעת אותי?"
"אבא?" מלמלה לילי בעירפול חושים.
העובדה שלילי מדברת ולא מחוסרת הכרה מילאה את הארי אושר, שהיא יודעת מי מדבר אליה. היא זיהתה אותו.
האחות נכנסה לחדר. "אתם מודעים לכך שהמחלה של ילדתכם נעשתה מתוך כוונה, המחלה הזאת היא סוג של כישוף מתקדם, למיטב הבנתי. לשמחתינו, קיימת תרופת נגד למחלה שבה לקתה לילי." היא שקלה את דבריה בזהירות.
ג'יני הפסיקה לבכות. הארי נשא  מבט מלא תקווה לעבר האחות, אך הופתע כשגילה שאין בידיה כלי טיפולי כלשהו, שישא בתוכו את התרופה. הוא נזכר בעצב שהוא יודע את כל זה מניסיון. הדבר מילא אותו פאניקה. לפי טון הדיבור של האחות, היא לא סיימה לדבר ולכן הוא חיכה להמשך דבריה בתקווה.
"אבל... היא מסרבת שאני אזריק לה את תרופת הנגד."
פניה של ג'יני החווירו. לילי... היא תעשה הכל בשבילה. בשביל שתבריא. הכל. אבל הסיבה הזאת תיסכלה אותה.יש תרופה. לילי צריכה לקבל ממנה. אבל היא לא רוצה. זה מה שיביא למותה?
"לילי," לחשה ג'יני, קרובה ללהישבר. "תקחי את זה. בבקשה."
"לא." לילי לחשה בקול צרוד. "אני... זה יהרוג אותי."
"אלו שטויות לילי," התחננה אימה. "באמת."
"את לא מבינה..." לחשה לילי. "אני פשוט... לא יכולה."
ג'יני כבשה את פניה בידיה.
ואז היא הבחינה בגיימס. מסכן. היא מבוגרת. ג'יימס רק ילד, אחרי הכל. זה לא מגיע לו.
היא קמה ומיהרה לחבק את ג'יימס בחוזקה. ג'יימס, שהיה המום, אפילו לא התנגד.
"למה? היא מעולם לא... פחדה ככה." לחש ג'יימס בקול חנוק.
"אני לא יודעת, ג'יימס." ג'יני הרגישה כל כך חסרת אונים, עד שהדמעות החלו לזלוג שוב על לחייה.
"אני דואג לה. אמא, אני באמת מפחד."
וג'יני ידעה שהוא באמת מדבר מתוך כנות. "גם אני."
לוסי נכנסה. פניה החווירו כשהיא ראתה את מצבה של לילי, יודעת שלילי היא קרובת משפחתה והכי קרובה אליה שיש ממשפחת פוטר. עם לילי היא חולקת חדר וללילי היא מספרת את סודותיה הכמוסים ביותר. רק ללילי.
"לילי, בבקשה," היא נאנקה. "זה רק שנייה. אחרי זה את תרגישי יותר טוב."
"לוסי, את לא מבינה..." לחשה לילי. "בבקשה... אל תכריחו אותי לדבר."
הארי פנה אל לילי. "מה את הכי רוצה? בגדים? קולבים? מטטא? רק תעברי את הזריקה." התחנן.
"לא... בבקשה אל תכריחו אותי לעבור את זה..."
זה לא הגיוני. לילי מעולם לא סירבה לקבל בגדים. ומטטא? ידוע שהיא חובבת קווידיץ' גדולה.
רחמיה של לוסי נמכרו על לילי. הלוואי שהזמן היה יכול להיעצר, חשבה לעצמה. לילי הייתה היחידה שקופאת ובזמן הזה היו מזריקים לה את התרופה. בבקשה, היא מצאה את עצמה מתפללת. שהיא תבריא.
ואז זה קרה. הזמן עצר. לוסי קפאה. איך זה קורה?
הארי וג'יני קפאו. ג'יימס קפא. רק האחות נותרה מחוץ לעצירת הזמן, כמו לוסי. הכל היה שקט. יכול להיות שהכל עצר?
האחות חייכה.  "מה שזה לא יהיה, בואי נגמור עם זה מהר."
לוסי הפנתה את גבה לאחות בכדי לא לראות את פעולת ההזרקה והיא ידעה מתי להסתובב כשהאחות מלמלה: "אנחנו נשאר תקועות בזמן עצור לתמיד?
לוסי נאנקה. היא באמת לא חשבה על זה כשהרגישה מאושרת מכך שלילי תבריא. היא התמלאה פאניקה. מה אם זה לא ישתחרר?
ואז זה חדר. לילי לפתע לפתה את ידה, מרגישה כאב עמום מהזריקה. ואז הוא נעלם.
אלבוס רוז והוגו נכנסו בריצה לחדר. "מה קרה?" הם שאלו, מביטים בלילי בדאגה, חוששים ממה שהם עלולים לשמוע.
"לילי לא מוכנה לקחת את התרופה... והיא תמות אם היא לא תיקח את זה."
ואז רוז הבחינה בלוסי. היא הרגישה איך הזעם עולה בה. "איך את יכולה לחייך כשלילי עומדת למות?!"
כל המבטים הופנו אל לוסי. מבטים כעוסים. מבטים מאוכזבים, שהיא מגעילה כזאת. נוראה כזאת.
"אני- אני לא-"
"איך את יכולה?" לחש הוגו.
"היא לא חולה!" צעקה לוסי, הדמעות עולות בעיניה.
לילי נעצה בה מבט רוגז. "למה, לוסי, למה?" שאלה.
המבטים ננעצו בלילי. היא דברה כאילו מצבה השתפר, אבל נראה שהיא פגועה מלוסי. המבטים הופנו חזרה ללוסי.
"למה עשית את זה?" המשיכה לילי ולחשה.
"אני- מה עשיתי?" לוסי קראה.
"אני אמרתי שאני לא רוצה. את עשית את זה בניגוד לרצוני."
"אני לא עשיתי כלום! מה את רוצה ממני?" היא שאלה במבוכה, כי כולם נעצו בה מבטים שהשרו בה אי נוחות.
"מה קורה כאן?" שאל אלבוס בבלבול.
"היא הזריקה לי את זה!" צעקה לילי.
כל המבטים הופנו אל לוסי שוב, אך הפעם מופתעים.
לפני שהם יצאו מההלם לוסי ברחה משם בריצה.

הפרק הקודם		הפרק הבא