אהבה ממבט ראשון

סוורוס סנייפ, התלמיד הכי לא פופולארי בהוגוורטס נקלע להתערבות בה הוא צריך לגרום למליסה ווטסון, חלומו של כל קוסם בטירה, לצאת איתו בשבוע אחד בלבד, האם יצליח ?

כותב: Rainfall הגולש כתב 3 פאנפיקים. פרק מספר 4 - צפיות: 10723 (4.889) 9 דירגו

פרק: 1. פרולוג2. היום הראשון3. היום השני4. היום השלישי5. היום הרביעי6. היום החמישי7. היום השישי8. היום השביעי

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: רומנטיקה - שיפ: סוורוס סנייפ / OFC - פורסם ב: 14.06.2012 - עודכן: 14.03.2014

המלץ! ID : 3023

השעון מעורר צלצל ברעש מחריד, סוורוס התעורר בבהלה, לקח לו מעט זמן להתאפס על עצמו ולהבין איך לכבות את השעון, הוא בדרך כלל קם הרבה לפני, סוורוס שפשף את עיניו והסיט את הכילות ממיטתו, לפני שעיניו הספיקו להסתגל משהו רך פגע בפניו - כנראה כרית. "אחי," אמר מישהו והתיישב לידו במיטה. "איך עשית את זה ?." "איך עשיתי מה ?," שאל סוורוס. סוורוס פיהק פיהוק גדול והתמתח, מזמן הוא לא ישן שינה כזו - בלי חלומות ובלי להתעורר, מסתבר שהדובר היה אחד משותפיו לחדר - ג'ורג', סוורוס שם לב שגם כל שאר שותפיו לחדר הביטו בו בעניין ואד נראה כאילו לפני שנייה אכל את הכרית עליה ישן כל הלילה. "איך גרמת למליסה ווטסון לצאת איתך ?," שאל ג'ורג'. סוורוס מצמץ כמה פעמים עד שהגיב, הכל חזר אליו עכשיו - לפני שלושה ימים הוא נכנס בטיפשותו להתערבות עם שותפיו לחדר, שלו - סוורוס סנייפ, יש שבוע אחד בלבד לגרום למליסה ווטסון, הבחורה הכי יפה בכל הוגוורטס, שאפילו אליל הבנות השטני, סיריוס בלק, לא הצליח להפעיל עליה את קסמיו, לצאת איתו. שותפיו של של סוורוס לא רק חשבו שהם זכו בהתערבות, הם גם לא ציפו שרק אחרי יומיים בלבד סוורוס יצליח לזכות בה. אבל אל תטעו, אם כמה שסוורוס רצה בדבר, אין שום סיכוי שמליסה ווטסון תסכים לצאת איתו, אז למה בדיוק חבריו חשבו שהוא זכה בהתערבות ? סוורוס הספיק לדבר עם מליסה ווטסון לפני כמה ימים ובתמורה ללימוד שיקויים היא הסכימה להעמיד פנים שהיא חברה שלו - ואת האמת, היא לקחה את זה די ברצינות, כי אתמול כפי שסוורוס הזכיר לעצמו שלא, זה לא היה חלום - היא נישקה אותו באמצע האולם הגדול. לפי דעתו של סוורוס מליסה ווטסון הסכימה יותר מדי מהר להצעה הזו, אבל למרות שהוא ניסה להגיד לעצמו שלמי באמת אכפת, הרי בזכותה הוא זכה בהתערבות, הוא בכל זאת לא הפסיק לחשוב על זה ונראה לו שהמצב שלה לא כזה מושלם, היא לא הפסיקה להיות עצובה לידו, נראה היה שלידו היא לא מנסה להעמיד פנים, כי כל פעם שהוא הביט בה כשהיא הייתה עם חבריה חיוך צבוע היה מרוח על פניה היפות. "סנייפ," אמר אחד משותפיו לחדר ותוך כדי קוטע את חוט מחשבותיו של סוורוס. "כן ?." "נו..," דחק בו לוק. "איך הצלחת לגרום לה לצאת איתך ?" "הצלחתי," ענה סוורוס בקצרה. "עכשיו ברשותכם, אני אלך להתקלח, עוד מעט מתחילים השיעורים." סוורוס אסף את בגדיו ונכנס למקלחת תוך כדי שהוא סוגר מאחוריו את הדלת, חבריו נאנחו בסתכול, הם קיוו לפרטים. לפני שסוורוס פתח את הברז הוא הספיק לשמוע את אד אומר: "הוא בטח נתן לה איזה שיקוי אהבה, אין סיכוי אחר שהיא הייתה נוגעת בו." סוורוס היה בדרכו לשיעור הראשון - שינוי צורה, הוא כל הזמן חשב על דבריו של אד, זה באמת נראה לו מוזר שמליסה ווטסון הסכימה בכזו קלות, אולי היא באמת באיזו השפעה של איזה שיקוי ?. סוורוס המשיך לחשוב ולא שם לב לאדם שנימצא לידו עד שאותו אחד פשוט גרר אותו לכיתה הסמוכה, סוורוס ניסה להתנגד והתחיל להגניב את ידו לגלימתו על מנת לקחת את שרביטו אך אז שם לב שמי שגרר אותו לחדר היה לא מאשר - מליסה ווטסון. מליסה ווטסון הייתה בשכבה שלו בבית רייבנקלו, בנוסף להיותה חכמה מאוד היא הייתה יפהפייה כל כך, כל הבנים רצו להיות חברים שלה, אבל מליסה ווטסון הייתה מסרבת בנימוס לכל אחד מהם, אפילו לסיריוס בלק, אליל הבנות המעצבן, היא אמרה כמה פעמים את המילה "לא". מליסה ווטסון הייתה נראת יפהפייה, מוקפדת ומטופחת כהרגלה, אך היא נראתה נסערת למדי. "הכל בסדר, ווטסון ?," שאל סוורוס, הוא עדיין לא הרגיש בנוח לקרוא לה בשמה הפרטי למרות הנשיקה הקטנה שחלקו יום לפני. "לא קבענו להיפגש ללמוד היום בערב ?." "כן," ענתה מליסה ווטסון. "אבל זה לא בנוגע לשיקויים, אני פשוט.." היא היססה. "מה קרה ?," שאל סוורוס בקול סמכותי. מליסה ווטסון התסכלה עליו במבט רציני, אולם עיניה היו רטובות - נראה היה שהיא על סף בכי, היא סרקה אותו ונדמה היה שהיא מתלבטת על האם אפשר לסמוך עליו. "ווטסון -" התחיל סוורוס. "מליסה," תיקן את עצמו. הוא קיווה שאם הוא פונה אליה בצורה פחות סמכותית היא תשתכנע יותר. "אני יודע שאולי אני לא האדם המתאים ושאנחנו לא מכירים הרבה זמן, אבל אני רואה שאת מסתירה משהו ולפעמים, רק לפעמים טוב לדבר על זה, בנוסף, אם את מפחדת שאני אגלה את מה שאת מספרת לי, את יכולה להיות רגועה, שום דבר לא הולך לצאת מהדלת הזו, וגם אם כן, מי יאמין לי שמליסה ווטסון דיברה איתי על נושאים אישיים ?." סיים סוורוס את דבריו. מליסה ווטסון בלעה את רוקה, היא נשמה עמוק והחלה ללכת לכיוון הלוח, היא התיישבה על הרצפה והורתה בידה לסוורוס להצטרף, סוורוס הלך אחריה, אחרי שהוא התיישב מליסה ווטסון התחילה לדבר. "אבא שלי.." היא התחילה, סוורוס נזכר שהיא הזכירה פעם את אבא שלה, אבל לא המשיכה יותר מדי. "אבא שלי עובד במשרד הקסמים," המשיכה מליסה ווטסון. "הוא לא עובד במשהו חשוב במיוחד, אבל המשכורת שהוא מביא הביתה מספיקה, הרי זה רק הוא ואני, אמא שלי נפטרה, סליחה, נרצחה," תיקנה את עצמה ווטסון. סוורוס נרתע קצת כשהיא אמרה שאמא שלה נרצחה, הוא רצה לחבק אותה כי הדמעות שהיא ניסתה לעצור קודם התחילו לרדת על פניה היפות, שוטפות תוך כדי את האיפור, היחסית מיותר לפי דעתו של סוורוס, הוא שמר על קור רוחו, הוא לא רצה לתת לה סיבה להפסיק לספר את מה שהיא מספרת, נראה היה שקשה לה לספר, אבל נראה היה שיותר היה לה קשה לשמור על זה בסוד כל כך הרבה זמן, הוא החליט פשוט לשבת שם ולהקשיב. "בחופש הגדול הגיעו אלינו הביתה שני אנשים עם גלימות שחורות, הם היו מפחידים, הם הכריחו את אבא שלי להכין איזה שיקוי, הם אמרו שהם רצחו את אמא שלי כי היא לא הסכימה להביא להם את השיקוי, הפעם הם לא לקחו סיכונים מיותרים, הם כיוונו לכיווני את השרביט שלהם, הם ידעו שלאבא שלי לא אכפת להקריב את עצמו, אבל אותי הוא לא יתן בחיים." ווטסון לקחה נשימה עמוקה, סוורוס לא הצליח להתאפק והניח את ידו על ידה שהונחה על ברכיה, ווטסון שמה לב לזה, אך היא לא משכה את ידה, להפך, זה גרם לה יותר ביטחון והיא המשיכה לדבר ביותר אומץ. "אבא שלי פתח את הכספת במשרד שלו שהייתה נעולה מאז שאני זוכרת את עצמי, הוא הוציא משם כמה דפים שהצהיבו מרוב הזמן שעבר, הוא עמל על השיקוי הזה יומם וליל, לבסוף כאשר השיקוי הושלם הוא הגיש אותו לאנשים עם הגלימות.. אני לא יודעת למה, אולי כנראה בגלל שלא סמכו עליו שהכין את השיקוי כמו שצריך או שאמא שלי לא הצליחה ליצור את השיקוי כמו שתכננה, הם ציוו עליו לשתות את השיקוי." בשלב הזה ווטסון לא הצליחה למשיך לדבר מרוב הדמעות. סוורוס כל כך רצה לחבק אותה, היא נראתה כל כך אומללה, הוא רצה להגן עליה, אך לפני שהספיק לעשות משהו, נשמע הצלצול, מבהיל את שניהם. ווטסון קמה במהרה מהרצפה הקרה והחליקה את ידיה על חצאיתה על מנת לנקות אותה מהאבק עליו ישבה, היא מחתה את הדמעות בכף ידה, סוורוס קם גם הוא. "ווטסון - " התחיל סוורוס. "עדיף שנלך לכיתות, כדי שלא ירשמו לי הברזה נוספת, אני סוג של על תנאי בגלל כל החיסורים שלי," קטעה את דבריו. "נמשיך לדבר אחר כך, כשניפגש בערב בספרייה." בזאת סיימה את דבריה ויצאה מהכיתה הריקה. סוורוס אולם לא שמע את כל הסיפור, אבל עדיין הייתה לו צמרמורת, הוא יצא מהכיתה הריקה בדרכו אל שיעור שינוי צורה, והסתכל על שעונו, נותרו לו שעות בודדות עד המפגש שלו שוב עם ווטסון בספרייה, הוא חיכה שהוא כבר יגיע. הפרק הקודם הפרק הבא

לאחר ההרשמה תקבל הודעה פרטית בכל פעם שכותב הפאנפיק יפרסם פרק חדש בפאנפיק. ניתן לבטל את הרישום בכל עת.

תוכל להמליץ על פאנפיק זה בשביל מערכת עתידית לדירוג פאנפיקים.