הם ואנחנו- בגוף אחד

ברגע אחד הכול נהרס העיניים החומות נסוגו מאחורי הירוק. השיער השחור חזר לקדמותו בעודי נגועת בו. האהבה הגדולה שהציפה אותי נשערה איתנה, אבל היא כבר לא השתקפה בעיניו. פתאום, קול נשי אך מבוגר אמר בתוך ראשי "כסילה שכמוך! מטופשת! הגשתי לך אותו על מגש של כסף! יכולת לחסל אותו, אך מה בחרת? ליפול לרגליו! ומשום כך אקח אני את המושכות!!" הקול צעק בתוך ראשי, כבר לא הייתי מודעת למעשי, הרגשתי כאילו מישהו הטיל עלי תרדמת, במעומעם ידעתי שאני תוקפת. זכרתי מכות, ושריטות ומשיכות, בכול מכה כאב לי יותר, בין אם היא פגעה בי ובים אם היא פגעה בו, כאב לי בשבילו כמו בשבילו. אני זוכרת שבשלב מסוים הוא תפס אותי בחניקה, וסחב אותי לכיוון הבריכה. נפלנו שנינו לתוך המים, אני נחנקתי מעט, אבל הקול בתוכי אמר לי "אל תהי חלשה!" ומיד התאפסתי, כמו לפי פקודה. אני זוכרת שהמים היו אדומים כדם, אני זוכרת שלא ראיתי דבר. דברים חדים חתכו את עורי, אני חושבת שבידי החזקתי חרב, או פגיון, אני זוכרת שהמים ניסו להכשיל אותי, משכו אותי מטה, אך אני השבתי מלחמה! וזה כול מה שאני זוכרת ממה שקרה. אחרי זה הייתי בקרקעית הבריכה, לא נושמת כבר למעלה מדקה, ראיתי לידי את דן, הוא התנשף והשתעל, ולבסוף נשם נשימה עמוקה, רגע אחד הוא נשם?!

הפרק הקודם		הפרק הבא