אסור לצעוק הצילו

שיחקנו במחשב דיברנו, שכחתי מהכל, מדין, מגשם, זה היה מין כישרון כזה שהיה למיכל, לגרום לי לשכוח מכל הצרות שלי, היה כבר מאוחר, "אבא מיכל יכולה לישון אצלי?" שאלתי, "לא, מחר יום לימודים." הוא אמר, "פליז... אנחנו נלך לישון מוקדם." אמרתי, "מה זה מוקדם לדעתכן?" הוא שאל, "שמונה וחצי." אמרה מיכל, "עכשיו תשע." הוא אמר, "עשר וחצי אנחנו במיטה." אמרתי, "מבטיחות?" הוא שאל, הסתכלנו אחת על השנייה ואמרנו יחד, "כן." "טוב בסדר, לילה טוב." הוא אמר, "לילה טוב אבא." אמרתי, נכנסנו למיטה, כמו שהבטחנו, הלכנו לישון בעשר וחצי, היא נרדמה באחת עשרה בערך, אני באולי 11 ארבעים וחמש. מאוחר בלילה העיר אותי צלצול טלפון, "הלו." אמרתי, "מ..מ...מי זה?? מה'שעה?" שאלתי עייפה, "זה גשם." אמר לי קול מהשפורפרת, "אמצע הלילה! אתה יודע מה, מהששעה??" שאלתי, "לא... אין לי שעון, לך יש שעון את יודעת מה השעה? חשבתי שלך יש שעון..." הוא אמר, "יש לי אבל אין לי כוח לבדוק..." אמרתי, "נו אז בואי." הוא אמר, "למה?" שאלתי, "כי, טוב כשתגיעי אני אגיד לך..." הוא אמר, "למה אתה לא יכול להגיד לי עכשיו?" שאלתי, "כי, כי לא משנה, פשוט בואי." הוא אמר, "בסדר אני באה." אמרתי וניתקתי, השתדלתי לשמור כמה שיותר על שקט, יצאתי מהחדר, לאט לאט ובשקט, עם המפתח, פתחתי את הדלת ויצאתי לרחוב,  " אח!" שמעתי קול של ילדה מאחורי, חזרתי אחורה והלכתי אליה, "מי את?" שאלתי אותה, "לא יודעת מי את?" היא ענתה לי, "אני יוליה..." אמרתי לה, "לא את לא..." אהיא אמרה לי, זה היה דבר די מוזר, וגם קצת מעצבן להגיד, "כן, אני כן אני יודעת מי אני, אבל עדיין לא אמרת לי מי את?" שאלתי, היא באמת עוד לא ענתה לי על השאלה, "מה זה מה השעה?" היא שאלה, הסתכלתי בשעון, "בערך, 2 בלילה... אבל מי את?" חזרתי על השאלה, "אני תולי..." היא אמרה, "מה את עושה פה בשתיים בלילה?" שאלתי, "לא עיניינך.. מה את עושה פה?" היא שאלה, "את צודקת זה באמת לא עינייני..." פחדתי שהיא מכירה את הסיפור של גשם ושאם אני אספר לה זה יכול לחשוף אותו, "טוב אז, אני יכולה להמשיך ללכת לאן שאני רוצה או שנמשיך את השיחה חסרת הטעם הזאת עוד?" שאלתי עצבנית, אני עצבנית כשמעירים אותי בלילות, "למה לא להמשיך? בעצם לאן את הולכת?" היא שאלה, "לא עיניינך! ל..לחבר שלי סבבה?" אמרתי, הוא באמת החבר שלי? נפגשנו רק פעמיים, אני לא בטוחה כל כך שהוא מרגיש כך כלפיי... אבל לא נורא, נראה לי שהיא קנתה את זה, "את יודעת לחברה הכי טובה שלי קוראים יוליה..." היא אמרה לי, "ולי יש אחות קטנה ולא מזמן נפרדתי מחבר שלי כי חברה אחרת שלי הייתה מאוהבת בו, עכשיו מה את תעשי עם הפרטים שאני נתתי לך על עצמי ומה אני אעשה עם מה שאת נתת לי?" אמרתי לה עצבנית, מנסה למהר לסיים את השיחה הזאת כמה שיותר ולהגיע לגשם, "לא צריך להיות מגעיל..."  היא אמרה לי, "סליחה באמת שאני מנסה לפתח שיחה כדי להפיג את המבוכה של להיפגש עם ילדה באמצע הלילה הולכת ברגל ברחוב..."  היא אמרה נעלבת, "אני מצטערת, אני עצבנית בלילות, טוב... אז, ביי?" שאלתי, "טוב.. ביי." היא אמרה, כל אחת המשיכה בדרכה, הגעתי לגשם, "נו, מה רצית ממני?" שאלתי אותו, "אני עייף." הוא אמר, "נו?" שאלתי, "אני רוצה ללכת לישון..." הוא המשיך, "ולמה אתה צריך אותי בשביל זה?" שאלתי, "כי מאז שאמא שלי מתה, לא היה מי שישאר איתי בלילות, ואם את יכולה, זאת אומרת, אם את רוצה, אולי את רוצה להישאר פה, עד שאני נרדם, לשכב לידי במיטה?" הוא שאל, הרגשתי שדמעות זולגות מעיניי, הוא ריגש אותי, "אבל גשם, מה אני אגיד לאבא?" שאלתי, "תחזרי בבוקר..." הוא אמר, "בסדר..." אמרתי, מכיוון שהייתי עם פיג'מה כבר, ישר נכנסתי, הוא נכנס עם בגדים, הוא קצת הסריח, הנחתי שהוא לא התקלח זמן רב, "את יודעת, עד לפני כמה שנים, הסתתרתי על הצמרת של העץ של הבית חולים, שלידה יש חלון וכך ראיתי את אמא." הוא אמר, "אכלתי לרוב את הפירות שצומחים שם, היו שם שלושה עצים, תופתעי אבל אחד מהם היה קוקוס, הם שתלו אותו לפני המון שנים, כשאני הייתי ממש קטן, אולי גם את יודעת למה, בגלל ה-" "חולה שאהב רק קוקוס, הם דאגו שכל השנה יהיו לקוקוסים תנאים טובים בעזרת מנורות והשקיה, כן אני מכירה את הסיפור."  קטעתי אותו,  "כן, אז בגלל שבערך כל השנה זה צמח, אני הצלחתי לאכול מזה." הוא אמר, "אמרת שאתה לומד רק מהספרים." אמרתי לו, המיטה שם הייתה קטנה, כך שהפרצופים שלנו היו קרובים אז אפילו לחישות יכלו להספיק כדי שנשמע אחד את השני,  "אולי אני אלמד אתך?" שאלתי, "כן! ככה אני אוכל ללמוד דברים שאת בדיוק לומדת, תודה, תודה, תודה!" הוא אמר, "בכיף, תגיד לי, חלק מהכלים פה, איך השגת אותם, כמו המיטה למשל?" שאלתי, "בניתי." הוא אמר, "חצי מהדברים פה אני עשיתי." הוא אמר לי, ככה העברנו חצי לילה בדיבורים, אני שואלת, הוא עונה, ומדי פעם הוא גם שואל אותי שאלות, בשלב מסוים נרדמנו, כשהתעוררתי, אני הייתי חבוקה בזרועותיו, "בוקר טוב..." אמרתי והערתי אותו, "בוקר טוב..." הוא אמר לי, היה אור בחוץ, כנראה בגלל זה התעוררתי, "מה השעה?" הוא שאל, "לא יודעת,  שניה תן לי לבדוק, השעה היא 4 בבוקר... ארבע בבוקר!!" צעקתי, "אני מצטערת אני חייבת ללכת, אבא שלי הולך לעבודה בדרך כלל ב-6 בבוקר מה שאומר שהוא מתעורר ב-5, אני חייבת לטוס!!" אמרתי ורצתי הביתה, אבל בתחושה מאושרת, כנראה גם הוא רואה אותי כבת זוג, נכון? 

הפרק הקודם