what if...

דראקו שכב על גבו ליד האגם, עושה את מה שעשה במשך שלושת השעות האחרונות, שמע מוזיקה.

הוא גילה שהמכשיר הקטן מכושף והוא יכול לנגן את כל השירים שיש, אם רק יחשוב על סגנון מסויים.
הוא אהב לשמוע מוזיקה, זה הסיח את דעתו, ניתק אותו מהעולם שבחוץ.

הוא גילה שיש הרבה שירים שהוא יכול להזדהות איתם, כאילו שנכתבו עליו.

הוא היה אסיר תודה ללונה על זה שהביאה לו את המכשיר הקסום הזה. בשנייה שהמוזיקה התחילה להתנגן הוא עצם את עיניו, נשם עמוק ופשוט שקע בשיר.

הוא אהב את ההרגשה הזאת שאין דאגות, שהמחשבות המטרידות לא מציקות לו, ובגדול הוא פשוט אהב מוזיקה.

הוא גילה שיש הרבה מאוד סגנונות ושלכל תקופה יש את ההגדרה שלה בעולם המוזיקה.

הוא אהב כמעט את כל הסיגנונות אבל התחבר במיוחד לשירים ישנם יותר.

כך הוא שכב על הדשא במשך שעות כך זה ניראה, עד ששמע קולות מתקרבים. הוא לא נתן להם הרבה חשיבות עד ששמע שהקולות האלה מדברים אליו, ודורשים שישים אליהם לב.

הוא הוריד את האוזניות באי רצון והסתכל על בעלי בקולות: הארי פוטר והרמיוני גריינג'ר.

"אוךך" אמר דראקו והתיישב, מחכה לשמוע מה הם רוצים בשביל שיוכל לחזור לשירים.

"מאלפוי אנחנו צריכים לדעת יותר על הכוונות שלך, לשמוע את הסיפור שלך, להבין אם אתה לא מסוכן." אמרו לו הארי והרמיוני.

" אני חייב לדבר?" שאל דראקו בקול חלוש.

"אממ.... יש את האפשרות שתביא לנו את המחשבות שלך" הציע לו הארי.
דראקו הסתכל עליו במבט מבולבל."במשרד של דמבלדור יש חפץ שמאפשר לראות זכרונות ומחשבות של בן אדם, אני רק צריך שתביא לי אותם." הסביר לו הארי.

דראקו חשב במשך דקות ארוכות ואז אמר"איך אני אמור לעשות את זה?"

"פשוט תחשוב על מה שאתה רוצה שניראה ואני כבר אקח אותם." אמר הארי וניגש לדראקו.

הארי הצמיד את קצה שרביטו לראשו של דראקו בזמן שדראקו עצם את עיניו וחשב. חשב על הכל, על סיפור חייו, כבר לא היה לו אכפת עם אנשים ידעו כי זה לא משנה בכל מקרה.

כשקיבלו את מה שרצו, פנו הארי והרמיוני ללכת ודראקו חזר למוזיקה.

הארי והרמיוני עלו במעלה המדרגות הלולייניות שמובילות למשרדו הישן של דמבלדור.

כשנכנסו את הוציאו את הגיגית ושפכו את זכרונותיו של דראקו לתוכה.

הם לקחו נשימה עמוקה והכניסו את הראש למים.

דראקו הרגיש לא בנוח. הוא הרגיש חשוף עכשיו כשסודותיו עומדים להתגלות.

הוא קיווה שהשניים יכבדו אותו מספיק בשביל לא לספר לכל העולם, אבל שוב איזה סיבה בדיוק נתן להם דראקו לכבד אותו?

דראקו נאנח, מחליט שהוא לא רוצה לחשוב יותר וחוזר להתמקד בשיר.

הארי והרמיוני הוציאו את ראשיהם מהמים. הארי היה בשוק. להרמיוני היו דמעות בעיניים.

מי היה מאמין שלדראקו מאלפוי, מי שחייו ניראו מושלמים היו בדיוק להפך?

סוף סוף הם הבינו אותו ואת הסיבה שבגללה החליט לעבור צד. זה לא היה בשביל להיות בצד המנצח, אלה עשה את זה בגלל שהחליט לפעול בפעם הראשונה מרצונו החופשי.

הם החליטו לשמור את סודו של מאלפוי לעצמם. ובמקום לספר לכולם פשוט לאשר שמאלפוי לא מסוכן לציבור.

בהתחלה חשבו לחזור לאגם ולדבר עם מאלפו,י אבל אז הבינו שלא כדאי שיפריעו לו עכשיו. 

הם ידעו שהם ישאלו אותו על מה שראו במוקדם או במאוחר אבל העדיפו כרגע את המאוחר.

הפרק הקודם		הפרק הבא