הסוד של הארי

יום למחרת ירד גשם שוטף הארי נשאר במיטה קופא מקור ומהרהר בחוויותיו אתמול רון עדיין ישן במיטה שלידו, הרמיוני לפתע נכנסה והתיישבה ליד מיטתו של הארי מביטה בפניו היא נראתה נורא, עייפה, מצוברחת ובעיק מיואשת ומאוכזבת.
הארי התרומם והביט בעיניה של הרמיוני שהיה נראה כאילו דמעות עומדות שם ומאיימות להתפרץ. "מה קרה?" שאל הארי לבסוף אחרי רגע של שתיקה מביכה.
"הו הארי זה פשוט נורא!" נאנחה הרמיוני והתנפלה על הארי בחיבוק מפתיע. "מה קרה" שאל הארי שוב וניסה להרגיע אותי.
"אני..." גמגמה הרמיוני ופלטה אנחה ענקית שהביאה לים של דמעות לפרוץ מעיניה.
הארי הדף אותה מעליו ויישר את מבטו אליה, הוא ניער אותה ושאל בפעם השלישית "מה קרה?" הפעם בקול רציני ומבוהל יותר.
"מישהו פרץ לבית גריפינדור, מישהו זר אני לא מכירה אותו והרי ידוע לך שאני מכירה את כל התלמידים שלומדים בבהוגוורטס, אני ראיתי אותו הוא נכנס ולבש קפוצ'ון שחור" הרמיוני דיברה במהירות שהארי בקושי הבין, הוא הרהר לרגע ולאחר מכן קם ויצא במהירות מהחדר.
"הארי, הארי לאן אתה הולך?" שאלה הרמיוני ורדפה אחריו במורד המדרגות. הארי לא הגיב הוא המשיך ללכת ויצא מחור התמונה של האישה השמנה. "הארי אני רצינית את מלחיץ אותי" הרמיוני אמרה הפעם בקול חזק יותר. אבל הארי שתק ולא עצר אפילו לשניה.
הרמיוני רצה אחריו לאורך המסדרונות ובמורד המדרגות עד שלבסוף הוא נעצר מול הפסל העומד בפתח משרדו של דמבלדור.
"הארי מה אתה עושה פה, לדעתי לא כדאי ישר ללכת לדמבלדור אתה יודע שאני..." אבל הארי לא נתן לה לסיים את המשפט.
"צפרדעי שוקולד" צעק הארי על הפסל והוא זז הצידה וחשף את המדרגות. הארי עלה על המדרגות והרמיוני שניה אחריו.
הוא דפק על דלת משרדו של דמבלדור ושמע את דמבלדור צועק מבפנים "היכנס".
הארי פתח את הדלת וצעד פנימה, "הו הארי, במה אני יכול לעזור?" שאל דמבלדור בחביבות והתיישב על כסאו מאחורי השולחן.
"אני יכול להשתמש בערכה שלך, ההורמלס?" שאל הארי והרמיוני מאחוריו נראתה מופתעת.
"יכול אני לשאול מדוע?" שאל דמבלדור בסקרנות ופנה לעבר הארון. "כל מה שיכול אני להגיד זה שאני פגשתי מישהו ואני מאוד רוצה לראות איפה הוא עכשיו" השיב לו הארי ופנה לעבר הארון מאחורי דמבלדור. "טוב, במקרה הזה אתה ידוע מה לעשות" צחק דמבלדור ופתח את הארון בחבטה רועשת שחשפה את המראה שמקושטת חצים עבים בצבע צהוב. "מידיום אלקטרו" צעק הארי ונכנס אל תוך המראה.
הרמיוני ודמבלדור נעלמו מאחוריו והוא הביט סביב, הוא היה בתוך הוגוורטס במועדון גריפנדור הוא חיפש אחר הילד וראה שהוא מתחבא מאחורי אחד השולחנות בפרצוף מפוחד. "מידיום אגלרו" צעק הארי וחזר אל משרדו של דמבלדור. "תודה רבה אדוני" הוא הנהן אל דמבלדור ורץ מושך את הרמיוני אחריו. הם רצושוב לאורך המסדרונות עד שהגיעו לתמונה של האישה השמנה. "מה שלומכם חמודים" בירכה אותם האישה. "אנחנו ממש ממהרים, פאי תפוחים" אמר הארי והאישה השמנה זזה הצידה בפרצוף ממורמר. הארי נכנס פנימה וסרק את המועדון עד שמצא את הילד שהציל את חייו יום לפני יושב מאחורי שולחן בפינה ורועד מפחד. "היי" קרא הארי והילד התרומם ורץ לקראתו.

"היי הארי, אתה לא מאמין איזה פחד" אמר הילד ורעד כשראה את הרמיוני. "אתה פוחד מהרמיוני?" שאל הארי. "סליחה שהפחדתי אותך היום בבוקר, חיפשתי את הארי הוא אמר לי לבוא הנה אתמול ואני חשבתי שתתחילי לצרוח ולחשוף אותי, ההורים שלי לא יודעים שאני פה" אמר הילד והרים את ידו כדי ללחוץ את ידה של הרמיוני. "זה בסדר" אמרה הרמיוני ולחצה את ידו. "אז אף פעם לא אמרת לי את שמך" אמר הארי והתיישב בכורסא. הילד התיישב לידו והנהן. "שמי הוא מרטין" אמר הילד. הארי חייך בחביבות, "אז מרטין מחכה יום עמוס, בוא נצא לדרך".

מרטין הנהן וקם ממקומו.

המשך יבוא...

הפרק הקודם