ילדותו של סיריוס בלק

 קרדיט על הביטא לAmoris Lumine המדהימה שעשתה עבודה נהדרת.

היי לכולם.

זוכרים שאמרתי שלפרקים אין שום סדר כרונולוגי?

כי הנה דוגמה נוספת. מכווה שתהנו.

בבקשה תעשו לי טובה ואחרי הפרק הזה תלכו לרקוא פיקצר חדש בשם: ערב נוסף של רון, היו לו 10 כניסות עד עכשיו ושתים מהן שלי...

סיריוס התמיין לגריפינדור, בית ההיפוגריף. מסיפורי המשפחה הוא גיבש דעה משלו על בית סלית'רין. הוא לא ידע לאן בדיוק הוא רוצה להתמיין, אבל בית סלית'רין לא משך אותו כלל. אבל כשסיריוס התחנן בפני מצנפת המיון לא להגיע לבית סלית'רין, הוא לא חשב שהיא תצעק גרינפינדור. אם היו בהוגוורטס שני הפכים, אלה היו גרינפינדור וסלית'רין. הוא ידע שאלה שני בתים שפשוט לא נועדו להסתדר, אם כי באיזה מקום זה כנראה התאים לו. הוא סלד מהדרך בה הלכו הדברים במשפחתו, כשכוח וכבוד מעל יחס או חום, שלא לדבר על רוך. סיריוס פשוט ייחל לילדות נורמאלית, ואחרי הכול אומץ הוא אינו תכונה רעה כול כך. כמובן, כל בית סלית'רין הרים גבה כשהבין שהיורש של בית בלק מפר את המסורת ונבחר לבית מאוס. בנות דודתיו נראו נדהמות. הן ציפו שהוא יכנס לשורות בית סלית'רין ואף ינהיג אותם כעבור כמה שנים, כשיתבגר. רק אנרומדה הרימה לו אצבעות למזל כשהוא הלך לעבר שולחן גריפנדור. נרקיסה הנידה בראשה באכזבה. היא התמיינה לפניו לשולחן סלת'רין ושמרה לו מקום על ידה. ברגע שהמצנפת קראה גריפנדור נרקיסה הרימה את ידה הקטנה ששמרה לו מקום על הספסל והביטה בו באכזבה. סלת'רין הוא בית של כבוד ושושלת. יותר משהם מכבדים את המורים שלהם הם מכבדים את היורשים שלהם, ובית בלק איבד מבחינתם מכבודו ברגע שסיריוס מוין לגריפנדור. נרקיסה מעולם לא סלחה לו על הבחירה הזו, לא שזה שינה לו משהו.

בלילה הראשון, אחרי שהכילות סביב מיטתו נסגרו, סיריוס שמע בכי חרישי מהמיטה שמשמאלו. כנראה שרמוס לופין התגעגע להוריו. הוא נראה לחוץ במשך כול הערב וקפץ מכול דבר קטן. סיריוס יכול היה לראות שהוא חרד, כנראה מעצם העובדה שהוא עוזב את הבית. סיריוס לעומת זאת לא היה מסוגל להיות יותר מאושר על זה שהוא עוזב את הבית. מאותו היום הוא היה בן אדם עצמאי.

אבל המכתב שבא בבוקר אמר אחרת. במכתב שבו אימו בירכה אותו לרגל הצטרפותו לסלת'רין. המכתב נשלח בלי שוולבורגה טרחה לברר אם בנה באמת התמיין לסלת'רין או לא. מבחינתה הדבר היה מובן מאליו. סיריוס היה צריך יותר משתי ידיים כדי לספור את כמות הפעמים שאימו הזכירה במכתב את כבוד בית בלק העתיק, ולמרות שהוא מוין לגריפנדור סיריוס לא מצא את האומץ לספר לה שהוא בכלל מוין לבית אחר. הוא דחה את שליחת המכתב המפליל בשלל תירוצים במשך יומיים, צעד שגוי בהחלט כי ביום השלישי ללימודיו בהוגוורטס הוא קיבל צרחן זועם. ברגע שהמכתב האדום כדם נפל לידיו, סיריוס ירד מהשולחן בצעד בטוח והלך בשקט למדשאות רחבות הידיים, שם איש לא ישמע כשהצרחן יפתח. הוא הטמין את המכתב בתוך כיס גלימתו ועזב את השולחן. סיריוס ידע שהצרחן יפתח רק כשהוא יחליט לפתוח אותו. עד כמה שאימו יכולה להיות נוקשה וכועסת, וולבורגה בלק לא תרצה שהמכתב יפתח מול סגל המורים בהוגוורטס ויכתים את כבודה.

הצרחן הכיל בדיוק מה שהוא חשב שיכיל. מילים זועמות בטון קפוא על איך סיריוס היה מסוגל בכלל לשבור את המסורת המופלאה של בית בלק, ועוד בבית מאוס כמו גריפנדור, שהוא צריך להתבייש בעצמו, הוא שובר את ליבה כשהיא צריכה לשמוע על זה ממישהו אחר- משפט שסיריוס תרגם לעצמו כשובר את כבודה- והיא תגיע להוגוורטס כדי לשכנע את המנהל ברגע שיתפנה לה זמן–באיומים אם צריך, סיריוס היה בטוח- להעביר אותו לבית הנכון.

הצרחן המקולל גרם לו לאחר לשיעור הראשון שלו בשינוי צורה. הוא נכנס לכיתה באיחור של עשר דקות שלמות וגרם לפרופסור מקגונגל להביט בו מעל למשקפיה. ברגע שהוא התיישב ליד ג'יימס, ששמר לו מקום כשראה שסיריוס לא נכנס איתם לכיתה. היא שאלה אותו בקול חמור מדוע הוא איחר.

לא הייתה לסיריוס בררה אלא לנופף בצרחן שנח רפוי בידיו ולהסביר שהוא קיבל מכתב מהבית. שאר התלמידים צחקו, אך לסיריוס הייתה הרגשה שהם לא צוחקים עליו, אלא הם צחקו בצחוק מבין של הזדהות ואמפטיה. למזלו, תלמדי סלת'רין לא נכחו בשיעור הזה וההפלאפים לא באמת יודעים להיות מרושעים. זה נתן לסיריוס את הכוח להתיישר מעט ולזקוף את ראשו בחיוך מלגלג שכאילו אומר למי אכפת. פרופסור מקגונגל עזבה את הנושא בלי להוריד נקודות לגריפנדור למרות האיחור הגדול ורק זיכתה את סיריוס במבט חד נוסף. אחרי שהיא המשיכה אם ההסבר על מה שהם הולכים ללמוד בשנה הקרובה ולמה שינוי צורה הוא המקצוע החשוב בבית הספר. ג'יימס המשועמם החליק לעברו קלף משורבט.

-אתה בסדר?

סריוס בחן את המילים לרגע לפני שטבל את הנוצה שלו בכסת וכתב תשובה.

-כן. אמא משוגעת.

הוא החליק את הקלף לעבר ג'יימס עוד לפני שהדיו הספיקה להתייבש לחלוטין והיא עוד הבריקה בשחור. למראה הכתוב ג'יימס גיחך ומיהר לכתוב שורה חדשה משלו.

-כמו כול האימהות.

סיריוס שאל את עצמו כמה זה נכון, האם באמת כול האימהות קשות כמו שלו? הוא החליט שלא, הרי רק הוא קיבל צרחן היום בגלל הסיבה שהוא לא התמיין לבית שהיא רצתה.

- שלי מעט יותר.

הספיק מבט אחד מפרופסור מקגונגל כדי לסיים את ההתכתבות ביניהם וג'יימס מיהר להכניס את הקלף בחזרה לתיקו, מורח מעט את הדיו השחורה תוך כדי ושומר אותו לשיעורים אחרים. אבל ההתכתבות ביצעה את עבודתה וסיריוס חש טיפה יותר מעודד.

כמובן שכול העידוד הזה קרס כשוולבורגה מיהרה לממש את איומה עוד באותו היום, וסיריוס נשלח לחדר המנהל לפגוש אותה. כשהוא נכנס, היא כבר הייתה בעיצומה של השיחה עם דמבלדור, אוחזת בין ידיה ספל תה קטנטן ושואבת את חומו לידיה הקרירות באופן תמידי.

"זה לא מקובל עלי דמבלדור. שום בן לבית בלק לא ילמד בגריפנדור, המקום של סיריוס הוא סלת'רין. זה נקבע עוד לפני שהוא נולד." היא אמרה בקול נחרץ, שהבהיר שלא יהיו כאן שום פשרות מצידה. היא כלל לא התבוננה בסיריוס כשהוא נכנס, ואחרי שהיא סימה לדבר היא זיכתה אותו במבט ריק וסימנה לו לעמוד בצד בשקט. סיריוס הלך לצד השולחן הקטן של דמבלדור ונעמד כמה צעדים רחוק ממנו, במקום שבו יכול היה לראות את הבעת פניהם.

קולו של דמבלדור נותר שקט כתמיד כשענה לה, "גברת בלק היקרה, אני מאמין שמצנפת המיון חד משמעית בעניין הזה. סיריוס נבחר לבית גריפינדור, לא משנה היכן היו אבותיו." הוא אמר בקול שקול ורגוע. השיחה הייתה שקטה אבל את המתח הסמוי ששידרו השניים סיריוס היה יכול לדקור בשרביט.

וולבורגה החמיצה פנים. "אבל אתה מבין שזה לא הגיוני, דמבלדור. אין אפשרות שיורש בית בלק ילמד במקום שהוא לא סלת'רין. זו מסורת."

"גברת בלק. זה לא קשור לעובדה שסיריוס נולד להיות היורש לבית בלק, או לעובדה שאבותיו היו בסלת'רין. גרפינדור הוא בית מכובד לא פחות ומצנפת המיון החליטה שזה המקום שהכי מתאים לאישיות של בנך."

"ובכן, אני לא שמחה על כך. כנראה יש משהו באישיות שלו שצריך לעבור שינוי אם הוא מבייש את בית בלק בצורה הזו." וולבורגה נראתה חד משמעית בעניין, וסיריוס באמת האמין שהיא מתכוונת לכך. אימו באמת מאמינה שיש משהו בו שמקולקל- הרי רק דברים מקולקלים צריך לתקן ולשנות.

"האישיות של בנך בסדר גמור, אני לא מצאתי בה דופי עד עכשיו."

"עם כול הכבוד, דמבלדור, אתה מכיר אתו בדיוק שלושה ימים. אני ילדתי אותו. הוא תמיד היה מעט מרדן." המילים גרמו לסיריוס להתכווץ, הוא תמיד היה מרדן? כבר מהתחלה. זו הייתה הכללה כואבת ולא נכונה לדעתו, הוא לא היה ילד רע בתור ילד קטן, זה היה שקר.

"אולי הגישה שלך צריכה להשתנות גברת בלק." דמבלדור אמר בקול קשה.

במילים האלה, ידע סריוס, דמבלדור חרץ את דינו, גם אם בלי להיות מודע לכך. אימו של סיריוס לא אהבה לשמוע ביקורת.

וולבורגה הסתובבה אל סיריוס. "מה יש לך לומר על זה?" היא שאלה בזעם קר ושקט.

סיריוס משך בכתפיו, נזהר לא לומר משהו שיעלה יותר את חמתה של אימו. "לא מפריע לי להיות בגריפנדור," אמר בזהירות, שוקל כול מילה. "יש שם גם חברה מגניבים, כמו הבן של הפוטרים, את מכירה את הפוטרים, נכון אמא?" הוא מיהר להסיט את הנושא ממנו אל מישהו פחות מסוכן.

"אני מכירה," היא ענתה לו תשובה שלא מבהירה אם היא מרוצה מזה או לא, "זה שהבן שלהם בגריפנדור זה בכלל בושה, אבל מצד שני גם האמא הייתה בריוונקלו, וסבא שלה הוא מוגל לכן יש לו מעט דם מוגלגי מטונף בדם. שלעולם לא תשווה אותו אליך סיריוס." היא הזהירה.

"גברת בלק, אני מבקש, גם ג'יימס פוטר לומד אצלנו בבית הספר ואני מבטיח לך שאין שום דבר מלוכלך בדם שלו. יש אצלנו גם תלמידים בני הורים מוגלגים והם מבריקים לא פחות. עכשיו אם נחזור אלינו, את הבחירות שנעשו בידי מצנפת המיון אי אפשר לשנות. סיריוס יישאר בבית גריפנדור."

וולבורגה הביטה בו במבט מזלזל, "נראה דמבלדור. אני לא רוצה לאיים, אבל הוגוורטס הוא לא בית הספר היחיד לכישוף, גם אם הכי טוב. דורמנשנג הוא בית ספר נוסף וגם בובאטון, סיריוס למד את הבסיס לצרפתית, אני מאמינה שהוא יוכל לעבור בית ספר גם בשנתו השנייה." וולבורגה אמרה בשקט, התה בידיה הספיק להתקרר אך היא המשיכה להחזיק בו בחוזקה, כאילו כל שלוותה המדומה עלולה להתנפץ אם תרפה מהספל הקטן. היא עזבה את דמבלדור ושוב פנתה אל סיריוס. "יש לנו הרבה על מה לדבר כשתחזור לחופשת חג המולד, אני מבטיחה לך שגם אביך לא מרוצה מהבחירות שלך."

דמבלדור ניסה להמתיק מעט את מרירות דבריה כלפי בנה הבכור, "גברת בלק זו המצנפת שבוחרת ו-"

היא קטעה אותו, "על תתנשא עלי דמבלדור. שנינו יודעים שהיא מתחשבת ברצון של התלמידים. אם לסיריוס היה חשוב להגיע לסלת'רין הוא כבר היה שם." ובמילים האלה היא קמה, יציבתה משדרת הדר וגאווה עצומה, ויצאה מהחדר בלי להעיף מבט נוסף לשני הנוכחים.

דמבלדור נאנח בשקט והעיף מבט אל סיריוס מעל משקפי החרמש שלו. "הייתי ממליץ לך לחזור הביתה בחג, למרות שהבחירה הקלה היא להישאר בהוגוורטס בחג המולד. יש לך משפחה קרה מעט נערי, אבל הם אוהבים אותך ואני חושב שתוכל להתמודד איתם יפה."

סיריוס מלמל תודה ויצא מהמשרד, הוא לא התכוון לתת לזה להשפיל אותו. היה לו ברור שהשיחה הזו עם אימו תתקיים מהרגע שהמצפנת צרחה גריפנדור, אבל הוא לא ייתן לזה להשפיל אותו. לא. הוא יישא בגאווה את ראשו. אם יכאב לו, הוא יצחק על זה. סיריוס בלק לא התכוון לתת לאיש להשפיל אותו כך בשנית. הספיק לו העבר.

בערבית ימיו סיריוס חשב ש הטעות הכי גדולה של אלבוס דמבלדור הייתה לחשוב שהמשפחה שלו היא בסדר. כלומר, בת דודתו היא יד ימינו של אדון האופל. תראו לאן האמון הפתטי באנשים הביא את דמבלדור.

אז ככה, עכשיו אתם מגיבים, ואז מדרגים, ואחרי זה אתם קופצים לקרוא את : פרק אחד של רון .

נכון?

הפרק הקודם		הפרק הבא